המוחים הפרו-פלסטיניים עוטים מסכות קורונה כדי להיות חופשיים לבעוט

בעוד בישראל הציבור נחלק בסוגיית הקורונה לא בהכרח לאורך קווים מפלגתיים, בארה"ב הסיפור היה יותר פוליטי. דונלד טראמפ, הנשיא הרפובליקני, נתפס כמזלזל בקורונה ומכחיש מדע, בעוד הדמוקרטים נתפסו כמי שמתייחסים למגפה ברצינות.

מובילי המחאה טוענים כי המסכות נועדו להזכיר שהקורונה עדיין מסכנת את הציבור החלש במדינה.

אבל יש סיבות נוספות לחבוש מסכה. למנוע זיהוי מפגינים על ידי כוחות החוק, למשל. ולטענתם יש חשש גם מפני דוקסינג - שיחשפו את זהותם ופרטיהם בפומבי וישסו בהם פעילים, שישתלחו בהם ברשתות החברתיות וילחצו על מקומות העבודה לפטר אותם. והם אולי חוששים מדוקסינג, אבל לא בוחלים בהפנייתו כלפי גורמים פרו-ישראלים.

מסכות המסתירות את הפנים לא היו חוקיות בניו יורק במשך יותר ממאה שנה, עד הופעת הקורונה. החוק נועד לסייע באכיפה נגד התארגנויות גזעניות של ה-KKK. מחקרים הראו כי כשאדם לא יכול להסתתר מאחורי אנונימיות, הוא חש אחראי יותר למעשיו, ובהתאם מתנהג לרוב במתינות. מסכות הן כלי פסיכולוגי לשדל אנשים להתנהגות חריגה, והן משמשות לכך משחר ההיסטוריה.

המוחים מתחברים באמצעות המסכות למסורת ארוכה של מורדים רעולי פנים, אך מבלי להידמות בצורה מוחלטת ללוחמי חמאס - קו דק שהמחאה הזו מקפידה בדרך כלל ללכת עליו. לאוסקר וויילד מיוחסת האמירה "תן לאדם מסכה והוא יגיד לך את האמת". במקרה הזה עוטי המסכה לא בהכרח כפופים לאמת, אבל במפתיע, היא עוזרת להם לצעוק.

גלי וינרב

הקונגרס אישר הצעת חוק במסגרתו מחויבת ByteDance, חברת האם של האפליקציה, שתיהן בבעלות סינית, למכור בתוך שנה את אחזקותיה בטיקטוק לידיים שיקבלו אישור אמריקאי. ולא, פעילותה בארה"ב תיחסם.

בטיקטוק טוענים כי חסימת האפליקציה תהווה מכה משמעותית לכלכלה האמריקאית, ולא בכדי. מעל ל-170 מיליון אמריקאים משתמשים בה, מעל ל-7 מיליון עסקים מרוויחים ממנה, והיא תורמת כ-24 מיליארד דולר לכלכלת ארה"ב בכל שנה.

 מפגינים בארה''ב בעקבות החקיקה נגד טיקטוק / צילום: Reuters, Lenin Nolly

החסימה, אומרים בטיקטוק, מהווה הפרה של התיקון הראשון לחוקה האמריקאית, ובפרט חופש הביטוי. מנגד, בייטדאנס הודתה ב-2022 כי עובדים בטיקטוק השיגו בצורה לא נאותה פרטים אישיים על שני אמריקאים, כמו גם על קרובי משפחתם.

טיקטוק, כך נדמה, לא תבחל באמצעים כדי להילחם. עוד טרם הגיע החוק לשולחן הקונגרס, הוציאו בייטדאנס וטיקטוק כ-7 מיליון דולר בתשלום ללוביסטים, שיפעלו לחיסול ההצעה.

מספר ארגונים בארה"ב, בהם האגודה האמריקאית לחירויות האזרח, כבר עלו להתקפה. לטענתם, הממשלה לא מתקרבת אפילו להצדקת המהלך, ואין לה ראיות מוצקות כי מידע רגיש עלול להגיע לסין. אם ההכרעה תגיע לבית משפט, יהיה זה מאבק מופתי של חירויות שאמריקה הוקמה בשמן: ביטחון לאומי מול חופש הביטוי של מיליוני אמריקאים. וכששתי אלו מתנגשות, לא ברור ידו של מי תהיה על העליונה.

מיטל וייזברג

לאחרונה השהה שר האוצר סמוטריץ' רכישה של מטוסי F-15 ו-F-35, משום שרצה להקים ועדה ציבורית שתבחן את הרכש האסטרטגי בצה"ל. לדבריו, צה"ל עיכב את הקמתה. צה"ל הגיב לסמוטריץ' בזעם, ו"גורמי ביטחון" אמרו ש"סמוטריץ' מכניס את הפוליטיקה לקוקפיט, ושוכח שאנחנו במלחמה רב-זירתית". אלא שהשר צודק לגמרי - הרכש הזה אינו רלוונטי למלחמה הנוכחית, זהו רכש אסטרטגי שיתחיל להשפיע בשטח רק בעוד שנים, והזמן לתכנן הוא עכשיו.

האחריות האישית על מחדלי 7 באוקטובר חשובה, אבל אולי יותר ממנה חשובה האחריות הארגונית של צה"ל. אסור שמה שהיה הוא מה שיהיה. זה בדיוק הזמן לחשוב מחדש על הגישה הביטחונית. נדרשות עיניים רעננות, רעיונות חדשים, ומשהו שלא רגילים אליו בצה"ל - שקיפות וביקורת ציבורית. צה"ל רוצה לא רק את הכסף האמריקאי, אלא גם הגדלה של תקציב הביטחון בישראל. כאן מוטלת האחריות גם על הציבור וגם על נבחריו - לדרוש מצה"ל לענות על שאלות קשות, לא לאשר תקציבים "על עיוור", ולהתעקש מול התרבות הארגונית שהובילה את הצבא עד הנה.

עידן ארץ