המדינה ששואפת להחליף את קטר כשחקנית מרכזית ברצועת עזה

שאלת "היום שאחרי" המלחמה בעזה עולה בימים האחרונים ביתר שאת, גם בישראל וגם מחוצה לה. סוגיה זו לא עוסקת רק בנוכחות צה"ל בשטח הרצועה ובהעברת השליטה לרשות הפלסטינית, אם בכלל, אלא גם בהשפעה שתתפרש באזור עם תום הקרבות. בעוד שקטר כבר הביעה את כוונתה להמשיך ולתמוך כלכלית ברצועה, נראה שיש מי שמנסה "לעקוף" אותה בכל הנוגע למעמד התורמת המרכזית לעזה - איחוד האמירויות.

● שאלות ותשובות | מי בפנים ומה תהיה תגובת החות'ים? כוח המשימה הבינ"ל יוצא לדרך
● ניתוח | נתונים חדשים מגלים: קשרי המסחר של איראן הרבה יותר גדולים משחשבתם

אלו אמנם אינם דברים שנאמרים באופן ישיר על ידי בכירים באבו דאבי, אך אין ספק כי מופעלים כלים אחרים לצורך "הכשרת הלבבות" בנושא. באמצע נובמבר למשל הודיעה אבו דאבי על כוונתה להקים שלושה מתקני התפלת מים ברפיח, שיספקו מים ל־300 אלף בני אדם ביום.

כמו כן, מאז פרוץ המלחמה הקימה איחוד האמירויות בית חולים שדה ברצועה, וסיפקה לה סיוע הומניטרי. לאחרונה אף צוטט בתקשורת הערבית יועצו לשעבר של הנשיא האמירותי, עבד אל־חאלק עבדאללה, אומר כי לו מדינתו הייתה משקמת את הרצועה, היא הייתה הופכת אותה למוקד תיירות עשיר כמו דובאי. התבטאות זו הובילה לזעם בקרב הפלסטינים, שמאז הסכמי אברהם תופסים את איחוד האמירויות כקרובים לישראל.

מרוצים מתימן וקטר, האמירויות בתחתית

ואכן, נראה כי ברחוב הפלסטיני אין קהל גדול שאוהד את איחוד האמירויות. בסקר שפרסם בשבוע שעבר מכון חליל שקאקי, שהתקיים בין אמצע נובמבר לתחילת דצמבר, בקרב כ־1,231 פלסטינים (481 מתוכם מרצועת עזה), עולה כי איחוד האמירויות היא אחת משתי השחקניות האזוריות ששביעות הרצון מהן בקרב הפלסטינים היא הנמוכה ביותר. כך, 16% בלבד מתושבי רצועת עזה ו־3% מתושבי הגדה המערבית הביעו שביעות רצון מהתפקוד של אבו דאבי - כמשתחתיה נמצאת רק ערב הסעודית עם 11% שביעות רצון בעזה ו־2% בגדה.

מנגד, מי שנמצאת דווקא במקום הראשון מבחינת שביעות הרצון של הפלסטינים היא תימן, עם 68% בעזה ו־89% בגדה, לפי הסקר. במקום השני בשביעות הרצון ניצבת קטר. קרוב לוודאי שנתונים אלו לא גורמים לשביעות רצון באיחוד האמירויות, שמעורבים במלחמת האזרחים בתימן בעצם תמיכתם המסיבית במועצת המעבר הדרומית.

הסקר אף עשוי להצביע מדוע איחוד האמירויות אינה מעורבת במאמצי התיווך בין ישראל לבין חמאס בניסיון להגיע להפוגה בלחימה ולשחרור חטופים. לאחר שהפוגת האש הראשונה במלחמת חרבות ברזל הגיעה במעורבות קטרית, מוחמד בן זאיד היה דווקא מעדיף לראות את מצרים חוזרת להיות מעורבת במגעים נוספים. אולם, לקהיר אין את מנופי הלחץ שברשות קטר.

"עזה היא חלק מהתחרות הסמויה בין המדינות"

לשלל הסימנים המעידים על רצונה של איחוד האמירויות להיות שחקנית משמעותית באזור, מתווספת אמירתה של שגרירת המדינה לאו"ם. השגרירה, לאנה נוסייבה, לא פסלה בשבוע שעבר את דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי ערב הסעודית ואיחוד האמירויות יממנו את שיקום רצועת עזה לאחר המלחמה. לצד זאת היא הוסיפה כי "המסר הולך להיות ברור מאוד, אנחנו צריכים לראות פתרון של שתי מדינות, מפת דרכים רצינית בטרם נדבר על שיקום עזה".

"השגרירה היא בכירה ודבריה הם בהחלט סימן מעודד מצד האמירותים", אומר לגלובס ד"ר יואל גוז'נסקי, ראש הזירה האזורית במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אוניברסיטת תל אביב. "זהו סימן שאיחוד האמירויות מוכנה לקחת על עצמה תפקיד גדול יותר בנושא ההומניטרי ברצועת עזה ביום שאחרי".

הבדל מהותי בין איחוד האמירויות לבין מצרים וקטר כאחד היא מידת המעורבות הפיזית, שבאה לידי ביטוי בראש ובראשונה בהזרמות הכספים. עבור האמירותים, הקמת בית חולים שדה ומתן סיוע הומניטרי כפי שהתבצעו עד עתה ברצועת עזה אינם סוגיה שמשליכה על כלכלתם ועל הרגישויות הפוליטיות הערביות. מנגד, מעורבות רבה יותר ביום שאחרי תדרוש הסברים מול הקהל האמירותי, ובמיוחד מול דעת הקהל הפאן־ערבית (לפיה אין לנרמל יחסים עם ישראל בלי הקמת מדינה פלסטינית). זו הסיבה שבגינה מוחמד בן זאיד דורש מישראל מחויבות לפתרון שתי מדינות, בתמורה למעורבות משמעותית בשיקום רצועת עזה.

באמצעות הסכמי אברהם הבטיחה איחוד האמירויות כי ישראל לא תספח את בקעת הירדן, אך כעת מעוניינת המדינה הערבית בהון פוליטי פאן־ערבי משמעותי, שיחזק את מעמדה באזור. בלעדיו, ספק גדול אם בכירי אבו דאבי יירתמו למשימת שיקום רצועת עזה, שעלותו תהיה חסרת תקדים.

"האמירותים רוצים שחמאס לא יהיה", מסכם ד"ר גוז'נסקי. "לצד קבלת אחריות הומניטרית אמירותית, יש אפשרות נוספת שרעה לקטר, והיא שמועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC) תיקח אחריות. זה אמנם יותיר אותה כאחת מהחברות, אבל היא כבר לא תהיה היחידה. התחרות האמירותית־קטרית היא מתחת לפני השטח. אין אהבה גדולה בין שייח' תמים למוחמד בן זאיד. הם אמנם לחצו ידיים והתחבקו, אבל רצועת עזה היא בהחלט חלק מהתחרות הסמויה בין המדינות".