גדול פי שניים מהממוצע: סך תקציב "המשרדים המומצאים" הוא הגבוה אי פעם

בשבועות האחרונים הפכו "המשרדים המומצאים" לסמל. זה לא שהמשרדים האלה לא זכו לביקורת קודם לכן, וזה גם נכון שהם לא המצאה של הממשלה הנוכחית, אבל ההחלטה שגם כעת, על רקע הוצאות העתק שמביאה איתה המלחמה, לא יעשה שום שינוי בתחום הזה, קוממה רבים. בראיון שקיים השבוע בגל"צ שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', הוא לא התרגש במיוחד מהביקורת, ונחלץ להגן על משרד ההתיישבות - אולי הבולט מבין המשרדים הללו. בין היתר הוא הצביע על צביעות המבקרים והזכיר כי המשרד הזה "הוקם לפני הרבה מאוד ממשלות". כלומר, למה נטפלים דווקא אלינו?

גם בנט החזיק במשרד

עוד נחזור לתקציבים שמוקדשים כעת, בתקציב המתוקן, למשרד ההתיישבות, אבל האם הטענה העובדתית של סמוטריץ' היא נכונה, ומדובר במוסד שקיים כבר זמן רב? התשובה לכך היא שלילית. משרד ההתיישבות הוקם לפני כשלוש שנים וחצי במאי 2020, סמוך להקמתה של ממשלת נתניהו־גנץ בתקופת הקורונה (האמירה המדויקת של סמוטריץ מחייבת אותנו "לספור ממשלות", אז המשרד הוקם בממשלה ה־35, וזאת הנוכחית היא ה־37). על פי הדיווחים בתקשורת, ההקמה נבעה מצורך למצוא פתרון לחלוקת התיקים בין המפלגות השונות. בהחלטה שמכוחה הוקם נקבע שהמשרד "יפעל לקידום מדיניות הממשלה בכל הנוגע להתיישבות, תוך עידוד הצמיחה הדמוגרפית והחוסן הקהילתי וחידוש תשתיות ביישובים כפריים". וניתנו לו ארבעה תחומי אחריות: התיישבות, גרעינים משימתיים, שירות לאומי אזרחי ומכינות קדם צבאיות.

לשרה הראשונה של המשרד מונתה ציפי חוטובלי מהליכוד, ובהמשך החליף אותה צחי הנגבי. עם הקמת "ממשלת השינוי" ביוני 2021, מונה לתפקיד מי שכיהן כראש הממשלה, נפתלי בנט, ואחרי הבחירות האחרונות, כשבנט התפטר מכל תפקידיו, עבר המשרד אוטומטית ליאיר לפיד, למשך חודש וחצי. השרה הבאה שנכנסה לתפקיד היא השרה הנוכחית, אורית סטרוק, תחתיה גם נוסף למשרד טייטל מרשים נוסף וכעת הוא אחראי גם על "המשימות הלאומיות". בקיצור, לא בדיוק משרד בעל היסטוריה ענפה או מפוארת (מטעמו של סמוטריץ' נמסר לנו: "כפי שנאמר המשרד היה קיים גם בממשלות הקודמות והשרים הנגבי, חוטובלי ובנט כיהנו במשרד הזה").

כמה זה עולה לנו?

סוגיית המורשת של משרד ההתיישבות היא כמובן רק עניין משני. הכעס הגדול שעולה בימים האלה על עצם הקיום שלו ושל דומיו נוגע קודם כל לעלות התקציבית שלהם. אבל איך בעצם מחשבים את הסך הכולל שלה, ואיך מחליטים מי נכלל תחת ההגדרה הלא מחמיאה "משרד מומצא", או, בשם פחות שיפוטי, משרד קטן?

כדי לעשות זאת, נדרש להסבר טכני קצר. תקציב המדינה בנוי בצורה של "היררכיה תקציבית". בראש ההיררכיה נמצא מה שמכונה "סעיף תקציבי", וזאת רמת הפירוט הכללית ביותר. כך, למשל, נוכל למצוא סעיף שסוכם את "תקציב משרד הביטחון" או את "תקציב משרד הרווחה" אבל למשרד ההתיישבות, למשל, אין סעיף כזה. הוא, ושאר המשרדים הקטנים, נכנסים תחת סעיף אחד שלרוב נכלל בסעיף התקציבי של משרד ראש הממשלה.

ספרנו כמה משרדים כאלה יש והגענו לעשרה: משרד התפוצות, המשרד לנושאים אסטרטגיים, המשרד למודיעין, המשרד להסברה, משרד ירושלים ומסורת ישראל, משרד מורשת, משרד ההתיישבות, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, המשרד לשוויון חברתי והמשרד לפיתוח הנגב והגליל. (בינתיים, משרד ההסברה שבראשו עמדה גלית דיסטל אטבריאן כבר בוטל לאחר שהיא התפטרה מתפקידה).

כמה הם עולים לנו? בתקציב המקורי שאושר לפני המלחמה הוקצבו לכל עשרת המשרדים הללו 838 מיליון שקל. אלא שכעת לא רק שהמשרדים הללו לא נסגרו או צומצמו, בתקציב המעודכן יקפוץ סך העלות שלהם לכ־1.4 מיליארד שקל. מי המשרדים שאחראים לעיקר הגידול הזה? בראשם עומד כמובן משרד ההתיישבות שבו פתחנו.

בתקציב המקורי שאושר במאי השנה עמד תקציב המשרד על 134 מיליון שקל. מאז גדל התקציב של המשרד באופן ניכר. בהצעת התקציב שהונחה בפני הכנסת בשבוע שעבר קפץ התקציב ל־343 מיליון שקל, וכעת, עיון בתקציב המעודכן מעלה שלמשרד כבר מוקצים 543 מיליון שקל (לפי דיווחים בעיתונות גם זה לא הסוף, וישנן רזרבות בהיקף של כ־100 או אפילו כ־200 מיליון שקל, שגם הן יגיעו לבסוף למשרד). כלומר, עיקר הגידול בתקציבי המשרדים הקטנים מגיע מהמשרד הזה, שתקציבו התנפח מאז המלחמה ביותר מ־400 מיליון שקל.

אגב, לטענת השרה סטרוק, 170 מיליון שקלים מתוך הכספים שהוקצו למשרד מיועד לצרכי מלחמה, כגון "מרכיבי ביטחון במרחב הכפרי", "צוותי חירום יישוביים" "מכינות קדם צבאיות", "גרעינים משימתיים" ועוד. אבל גם אם נקבל זאת, הרי שתקציב המשרד כולל כעת למעלה מ־300 מיליון שקל שאין להם בהכרח קשר למלחמה. חוץ מזה, צריך לציין שגם משרדים קטנים אחרים זכו להגדלת תקציב מאז המלחמה, אם כי בהיקפים קטנים בהרבה. למשרד ירושלים ומסורת ישראל נוספו 44 מיליון שקל; למשרד הנגב והגליל 37 מיליון שקל; למשרד התפוצות 36 מיליון שקל; ולמשרד המורשת 27 מיליון שקל.

הקטנים הפכו גדולים

כשמעמתים את נציגי הקואליציה עם טענות על המשרדים הללו, נתקלים לרוב בתגובה שממנה עולה כי מדובר במעין "רע הכרחי", שמלווה את ממשלות ישראל כבר שנים. את המשרדים הללו, טען השבוע השר מיקי זוהר בגלי צה"ל, "לא הקימו עכשיו, אלא טרום המלחמה... מקימים משרדים כדי… לשמור על כוח ועוצמה פוליטית. זה קורה בהרבה מאוד ממשלות, וזה קרה גם בממשלה שלנו".

זה לא טיעון שגוי מבחינה היסטורית, וגם הניתוח הפוליטי של זוהר נשמע הגיוני, ובכל זאת גם כאן אין מנוס מלהצביע על הייחודיות של הממשלה הנוכחית. חזרנו עד לשנת 2015 ובחנו את תקציבי "המשרדים הקטנים" בכל שנה מאז ועד היום. זה לא חישוב טריוויאלי, מכיוון שבמהלך השנים חלו שינויים ארגוניים במשרדים הללו, ולצורך הבדיקה היה צריך לעקוב אחרי תזוזה של תחומים מסוימים ממשרד למשרד. תחום שהיום נמצא בתוך הקטגוריה של "משרד קטן" נותר בחישוב גם בשנים הקודמות, ותחומים שהיום נמצאים במשרדים "רגילים" הוצאו מהחישוב. כמו כן, בחישוב נכללים, בשנים הרלוונטיות, גם משרדים קטנים שכבר לא קיימים כיום (למשל, המשרד "לקידום וחיזוק קהילתי" - בראשו עמדה אורלי לוי אבקסיס - שהוקם ב־2020 ונכלל בתקציב 2021).

מה שאפשר ללמוד מההשוואה הזאת הוא כמה גדולים הפכו להיות כעת תקציבי "המשרדים הקטנים". כבר הזכרנו שסך העלות שלהם בתקציב המתוקן ל־2023 תעמוד על 1.4 מיליארד שקל. הנתון הזה גבוה משמעותית מהשיא הקודם שנרשם ב־2021 (תחת "ממשלת השינוי") אז הסתכם הנתון ב־935 מיליון שקל. במבט רחב יותר, בין השנים 2015 ל־2022 ממוצע התקציבים למשרדים הקטנים עמד על כ־682 מיליון שקל בשנה. כלומר, היקף התקציבים למשרדים הללו בהצעה הנוכחית גדול פי שניים מהממוצע בשנים האחרונות.