הסטנדרטים החדשים שיצרה המלחמה לא ישרדו הרבה אחריה

רבע מהפחם שקנתה חברת החשמל באוקטובר ובנובמבר 2023, כמו בכל החודשים שלפני כן, הוא מתוצרת רוסיה. אותה רוסיה שמובילה נגדנו את הקו הכי עוין באו"ם.
זו שמשתפת פעולה עם איראן, ודאי בכל האמור למלחמה באוקראינה או בסוריה.
זו שהוכיחה לכל העולם בשנתיים האחרונות שהיא בצד הרע של המפה.

● השבוע בעולם | פוטין עומד עם חמאס ובארגנטינה ובהולנד שוברים את הכלים
● אבישי גרינצייג, טור סופ"ש | עיוורון מרצון: כך מטפל בג"ץ בעסקאות חטופים או שבויים

במספרים, חברת חשמל הישראלית מייבאת מרוסיה 1-2 מיליון טון פחם בשנה. בתעריף הנוכחי, שנחתך ביותר משני שליש בשנה האחרונה (מ־400 ל־120 דולר לטון), היא משלמת לרוסים לפחות 10 מיליון דולר לחודש. בחברה מסבירים כמובן שאין ברירה - לכל פחם יש תעודת זהות משלו, הרכב גופרית וחלקיקים מסוים וכו', והפחם הרוסי הוא שמתאים ליחידות הייצור שלנו.

כשהתחילה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, בפברואר 2022, יבוא הפחם הרוסי נפסק. לא בגללנו, אלא בגלל שבעולם המערבי החליטו באותם ימים לעצור את כל העברות התשלומים לצד התוקפן. אבל הממשלה התערבה, קיבלנו הכשר מהאמריקאים, צינור המזומנים והפחם חזר לשגרה, ובחברת חשמל נשמו לרווחה - עד כמה שאפשר לנשום לרווחה כשפחם נשרף.

צריך להיות נאיביים כדי להעריך שנשתנה

וכאילו זה לא מספיק, גם סגירת אסדות הגז בחודש וחצי האחרונים, על רקע המלחמה בעזה והסיכון הביטחוני (שלא באמת יעלם בקרוב), הבהירו לכל מי שדמיין עתיד יותר ירוק שהפחם פה בשביל להישאר. בחברה התחייבו אמנם להפסיק לשרוף פחם מזהם עד סוף 2025, אבל כבר בהחלטה המקורית נקבע שיישארו 4 יחידות ייצור פחמיות לשעת חירום, למגינת ליבם של תושבי חדרה והסביבה הסמוכים לתחנה, ושהן גם יפעלו מדי פעם בימי שיגרה כדי להותיר אותן מוכנות לשימוש.

והעובדה שזה איכשהו נראה לנו הגיוני, שרובנו מהנהנים וממשיכים הלאה כשאנחנו מגלים שמדינת ישראל עושה עסקים עם רוסיה - בעיצומה של מלחמה שכבר מתחילתה היא התייצבה לחלוטין בצד השני של המתרס - חייבת להבהיר לנו בפעם המי יודע כמה עד כמה אידיאלים ועקרונות הם עניין נזיל למדי.

כמה מהר הם מושלכים הלאה, בשביל איכות חיים וחיסכון של כמה גרושים. זה הרי לא רק סיפור קטן של חברת חשמל מול רוסיה. עם יד על הלב, לא בטוח שהיינו סולחים לחברה הממשלתית אם היא הייתה מודיעה על צמצום וויסות צריכת החשמל שלנו בחורף או בקיץ - כדי לא לפרנס את כלי המלחמה ואת אספקת התחמושת של רוסיה. לא אכפת לנו איך, תסתדרי ותדאגי לנו לחשמל במזגן.

ולכן, במבט רחב ומתסכל מעט יותר, כשאפילו החרם מול רוסיה שרד בקושי כמה שבועות, צריך להיות נאיביים במיוחד כדי להעריך שנשמור על העקרונות החדשים שרבים מקבלים על עצמם בחודש וחצי האחרונים. עם כל הכבוד לירידה החדה באוקטובר ברכישות מעלי אקספרס או משיין הסיניות, די מהר נחזור לטוס ולקנות מטורקיה (עגבניות אנחנו כבר קונים בעיקר מהם), נתנפל על רכבים חשמליים תוצרת סין, נבקר באי הבריטי ונשמח לדיל בקרואטיה או בדרום אפריקה האנטישמיות - כולל לא מעט ישראלים שנשבעו ש"כף רגלם לא תדרוך ותממן אותם". תמיד אפשר לשלוף את הטיעון המנצח ש"גם לגרמניה סלחנו, ולימים התברר שאכן גדל שם דור חדש".

הבטחנו לעצמנו שלא? נסו להיזכר כמה הצהרות נשמעו בקורונה. למשל שביום שאחרי יהיו פה רק חתונות משפחתיות ואינטימיות. שכולנו קיבלנו פרופורציות, ושמשפחה וצניעות לפני הכל.

ימצאו דרך לשכנע שהפעם האויב מורתע

ממשלת ישראל יודעת שתושבי הצפון יחזרו לבתיהם, חסרי הממ"דים יחזרו לדירותיהם, וגם העוטף ייבנה לאיטו. מי שחושב שזה יקרה, כמו שהדגיש שוב ושוב חיים ילין לאורך השבועות האחרונים, "רק אם לא יהיה אויב בצד השני", ייאלץ להתעורר ולהתפכח. יהיה אויב, אבל ימצאו כנראה דרך לשכנע אותנו (לפחות את חלקנו) שהפעם הוא באמת מורתע. מה גם שבצד שלנו, תושבי מרגליות, קרית שמונה, נחל עוז או שדרות לא יכולים לחיות במלון לנצח.

בני אדם סתגלנים, לטוב ולרע. רובם ככולם מחפשים בעיקר שקט ושגרה. גם הפוליטיקאים שלנו יודעים זאת וגם האויבים ממול. זה נראה רחוק, ובוודאי מינורי בהרבה, אבל ככה סלחנו נורא מהר לראש הממשלה אולמרט אחרי הזעם הגדול בעקבות מלחמת לבנון השנייה (ימ"חים ריקים, חוסר ההיכרות עם האויב ועוצמתו, אי ההיערכות של העורף, בלבול במטרות המלחמה ועוד). ככה גם חיזבאללה גם יכול היה לחזור לסורו ועד קו הגבול ממש, למרות כל ההתחייבויות מול ישראל, לבנון והעולם.

כוכבי השבוע

מצוין: באמריקה דירקטוריון הוא לא רק מינוי של כבוד

בביצה המקומית שלנו, חברי דירקטוריון נהנים בדרך כלל ממשרה מפנקת במיוחד. ההנהלה נותנת את הטון, היא זו שתישאר או תוחלף בהתאם למצב החברה, והדירקטוריון מורכב בעיקר מאנשי שלומה. מאחר שהם נבחרים לא פעם רק כדי לקשט את החברה, מינויים לשם כבוד, הם גם יכולים לככב ולטייל בלא מעט דירקטוריונים.

לכן, היה משהו מעורר קנאה במהלך המפתיע והעצמאי של דירקטוריון חברת הבינה המלאכותית OpenAI, שהדיח מנכ"ל כל כך מזוהה כמו סם אלטמן, כנראה השם הכי חם בעולם הטכנולוגיה. החלטה עצמאית ונחושה, שאפילו לא נמסרה מראש לסאטיה נאדלה, מנכ"ל מיקרוסופט, ענקית התוכנה המחזיקה ב-49% מחברת הבינה המלאכותית.

ימים לאחר מכן, גם הטוויסט בעלילה היה נפלא. זו אמריקה - ובעל המאה (מיקרוסופט) חזר להיות בעל הדעה. אלטמן שב והדירקטוריון הוחלף. סידרה בנטפליקס מובטחת.

בלתי מספיק: חצי שנה לגלות שלאומי לא מרוצה

בנק לאומי החליט להוריד את המסך על חברת חנן מור. בבקשה שהגישה השבוע חברת ייזום הנדל"ן עצמה לבית משפט, היא גילתה שכבר לפני חצי שנה, במאי 2023, ביקש הבנק את פירעון ההלוואות על רכישת קרקעות ברמת גן ובחיפה. לאחר דין ודברים, בלאומי הסכימו להאריך את תוקף ההלוואות לתקופות קצרות של חודשיים, ולאחר מכן חודש ועוד חודש, עד שהעסק פוצץ.

אבל העובדה שהמשקיעים שמעו על דרישת לאומי השבוע, חצי שנה אחרי, היא איתות מדאיג גם לגבי התנהלות הבנק. הוא הרי יכול היה לספר לנו זאת בעצמו כבר במאי. ולא פחות חשוב - הוא יכול היה לדרוש ממור לדווח כבר אז, כנדרש. השתיקה הארוכה של לאומי מוכרחה להזכיר לנו שגם כשאנחנו משקיעים בחברה ציבורית ומדווחת, לא פעם רב הנסתר על הגלוי. לא לכל השחקנים על המגרש יש את אותו מידע על השקעתם.