הבכיר שמסביר: זה מה שחמאס השיג בעסקת השבויים, וכך צריכה לנהוג ישראל

לדברי מאיר בן שבת, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי, הפוגה בלחימה ברקע עסקת החטופים בהחלט תסייע לחמאס, ולכן לישראל אסור לסגת מהמטרה המקורית - למוטט אותו • ומה הוא חושב על ההתקדמות בלחימה ועל החזית הצפונית?

מאיר בן שבת / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
מאיר בן שבת / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

בניסיון להבין את השלכות עסקת החטופים המשך הלחימה ואת מצבנו בזירות הדרומית והצפונית, פנינו לראש המטה לביטחון לאומי בין השנים 2017-2021, מאיר בן שבת.

האם הפסקת אש של כמה ימים לצורך עסקת החטופים תאפשר לנו לחזור למלחמה?
"היעד המיידי של חמאס הוא להביא להפסקת הלחימה מצד ישראל, תוך יצירת מסלול שיאפשר לו להפיק רווח מקסימלי מבני הערובה שברשותו. הוא תולה תקוות בערוץ המשא-ומתן לעסקת חילופין, בלחץ הפנימי בישראל בסוגיה זו ובלחצים שהמערכת הבינלאומית תפעיל על ישראל בסוגיה ההומניטרית. 

למה מחבלי חמאס כמעט ולא נכנעים? התשובה המטלטלת של האלוף בדימוס
רבים ממחבלי חמאס ברחו לדרום הרצועה. כך תתבצע המלחמה שם 
בן 42 עם "קו פתוח" לחמאס: האיש שמאחורי העסקה להשבת החטופים
כיצד מחשבים את מספר ההרוגים בעזה, והאם אפשר להאמין לנתונים?
מאיר בן שבת, דעה | רוצים לנצח במלחמה? זה הנתון היחיד שצריך לעניין אותנו כרגע

"כצפוי, בסיועה של קטאר, שהאינטרס העיקרי שלה הוא להבטיח את שרידותו, הניחו גורמי חמאס את הפיתוי והתחילו להשתמש בבני הערובה כדי להשיג את מטרותיהם. על הדרך הם ינסו למחוק מעט מהכתם שדבק בהם על הברבריות הלא אנושית שלהם, וגם להגביר את המחלוקת ואת הלחצים הפנימיים בישראל.

"אין לקנא בשרי הממשלה ובראשי מערכת הביטחון, בבואם להכריע בעסקה לשחרורם של תינוקות ואמותיהם, בתמורה לשחרור מחבלים ולהפסקת הלחימה למשך מספר ימים. מצד אחד, המחויבות העצומה לשחרר כל מי שאפשר, וההבנה שכל איחור בכך עלול להיות גורלי עבורם; ומצד שני המחיר הכבד של השחרור: סיכון חיילינו. הפסקת האש תאפשר לחמאס להעריך את המצב, להתארגן מחדש, לזהות נקודות תורפה בצד הישראלי, למגן, למלכד ולפגוע. גם הדלק שיוכנס לרצועה יסייע לו מאוד. חמאס יתחיל את השלב הבא של הלחימה מעמדה משופרת מאוד ביחס למצבו הנוכחי.

"כך או אחרת, אסור שישראל תסיים את המלחמה ברצועה בלי למוטט את שלטון חמאס ולהשמיד את יכולותיו. תנאי הפתיחה הקשים שבהם היא נכנסה למלחמה, לא משאירים לה כל ברירה אחרת. אם היא לא תשיג זאת, יהיו לכך השלכות על מאזן ההרתעה גם מול אויביה האחרים, באופן שיהיה עלול להעמיד אותה בפני איום קיומי". 

להיפרד מהתפיסה הכירורגית

בן שבת, שמכהן כיום בראש מכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית, פרסם טור בגלובס ב-11 לאוקטובר, כמה ימים לאחר הטבח, בו טען כי הנתון היחיד שמעניין זה מספר המחבלים המתים. שאלנו אותו האם זה עדיין הפרמטר שצריך לבחון.

בן שבת: "אכן, את הדברים כתבתי מיד לאחר התקפת הפתע האכזרית של חמאס ב-7 אוקטובר, ובדבריי אלה ביקשתי להדגיש שני מסרים: האחד - הנסיבות מחייבות להיפרד מהתפיסה הכירורגית שאפיינה את פעילותינו בעזה לאורך השנים האחרונות. אין די בסיכול הממוקד של בכירי חמאס או בתקיפה ממוקדת של מטרות כדי לקזז את הפגיעה בדימוי ההרתעתי של ישראל - צריך פגיעה מאסיבית, רחבה ועמוקה יותר.

"הדגש השני הוא הצורך לגרום לחמאס פגיעה בלתי הפיכה. בראיית חמאס, הנזקים לתשתיותיו הצבאיות או השלטוניות אומנם כואבים, אך הם הפיכים. מבחינתם, את הכול אפשר לשקם, גם אם זה ייקח זמן ויצריך משאבים. הדבר היחיד שאותו לא ניתן לשקם הוא הריגתם של מפקדיו ולוחמיו. כדי להכריע את ארגון חמאס, לא מספיק לשלול ממנו את יכולותיו הצבאיות - צריך לפגוע קשות בתשתית הכי חשובה לו: אנשיו".

איך ההתקדמות של צה"ל? מה עושים טוב ומה לא?
"פעולת צה"ל ממשיכה להשיג את יעדיה הצבאיים. הלחימה של כוחותינו בעזה מקרינה עוצמה. ככל שניתן להתרשם מבעד למעטה העמימות שצה"ל נוקט, ובצדק - היא מנוהלת היטב. ההתנהלות של הכוחות משדרת מקצועיות. שיתוף-הפעולה בין הזרועות ובין הגופים הוא רחב, הדוק ומדויק. תוך כדי הלחימה מתקיים גם תהליך של למידה, העברה מהירה של ידע ולקחים ראשוניים, בין הכוחות ובאזורים השונים.

"כל אלה מהווים מכפיל כוח ומגבירים את האפקטיביות של הכוחות בהתקפה ובהגנה. יש להם חשיבות גם מול אויביה האחרים של ישראל, שעוקבים ובוחנים את התנהלותה, כחלק מהערכת המצב וכבסיס להחלטותיהם. אם חלפה בראשי חיזבאללה המחשבה להמתין עד שצה"ל יותש בעזה ואז ליזום מהלך צבאי נגד ישראל - הרי שכעת יהיה עליהם להניח שהם יפגשו מולם צבא דרוך, מאומן ומתורגל היטב, לאין ערוך יותר ממה שהיה לפני מלחמת עזה".

"ועדיין", מדגיש בן שבת, "הדרך להשגת מטרות המלחמה בעזה עוד ארוכה. היעדים שהדרג המדיני הציב מכוונים לפגיעה אנושה ביכולותיו השלטוניות והצבאיות של האויב. לא לגביית מחיר או להרתעה בלבד. השגת היעדים הללו אורכת זמן. מדובר בתהליך שמחייב פעילות שיטתית, רחבה וממושכות. לא במהלך קצוב ומתוחם.

"היעד של האויב הוא לשרוד, וככל שמתאפשר לו גם לעקוץ ולהגיח מפירי מנהרות, לפגוע ולהימלט או להטמין מלכודות לכוחות. הוא לא מתייצב חזיתית מול הכוחות. בשביל זה הוא הכין את רשת המנהרות העניפה, ולשם כך הוא יעשה שימוש בכל אדם, מתקן או אמצעי שיש ברצועת עזה, בתי חולים, בתי ספר, מסגדים, שיירות הומניטריות וכל דבר שבו יוכל להשתמש. זה מאתגר מאוד את הלוחמים בשטח.

"אני מזכיר שכוחותינו פועלים בתוך אוכלוסייה עוינת, שחלק גדול ממנה תומך בחמאס ובפעולות נגד ישראל. אני סבור כי במציאות הזו של רצועת עזה, עלינו לתת גיבוי לגישה שמפחיתה ככל הניתן את הסיכונים לכוחותינו, גם במחיר של פגיעה קשה בעניין ההומניטרי". 

המציאות הייחודית של עזה

מה דעתך על החלטת הקבינט להכניס דלק לרצועת עזה? 
"הכנסת הדלק לרצועה תסייע לחמאס", בן שבת מצהיר חד-משמעית. "אני מניח שאת זה מבינים גם בקבינט ובמערכת הביטחון. אם זה נעשה משיקולים הומניטריים - אינני סבור שנכון היה להעדיף שיקולים אלה על פני השיקול המבצעי מול חמאס. אם הדבר נעשה בגלל לחץ אמריקאי - צריך היה ללבן איתם את המשמעות המבצעית של העניין. עליהם להבין שהכנסת הדלק כנראה לא תשפר משמעותית את מצב האוכלוסייה, ולעומת זאת היא בסבירות גבוהה תאריך את משך הלחימה ותגדיל את הסיכונים לכוחותינו ובעקיפין גם לאוכלוסייה.

"בכלל, צריך לנצל את הדיון על הדלק כדי לדבר על עקרונות הלחימה במציאות הייחודית של רצועת עזה. להתרשמותי, העמדה האמריקאית מניחה שברצועת עזה ניתן להפריד בין לוחמי האויב לבין האוכלוסייה, ושהלחימה מתבצעת נגד האויב במנותק מהמסגרת ה'מדינתית'. שתי ההנחות הללו אינן מציאותיות".

איך אתה מציע להתמודד כעת עם החזית הצפונית?
"לישראל יש יכולת לפעול בו-זמנית בכמה זירות, אך עיקרון ריכוז המאמץ מחייב למקד את המשאבים מול המאמץ המרכזי כרגע - רצועת עזה. בינתיים המדיניות הישראלית מול חיזבאללה היא זו שהוגדרה על-ידי שר הביטחון כ'הגנה אקטיבית', כלומר - פועלים לשבש ולסכל את פעילות האויב, מעבים את ההגנה וגם מנצלים כל אירוע כדי לגבות מחיר גם במקומות שהאויב לא הניח שנפעל. אני סבור כי גישה זו נכונה. כמובן זוהי מציאות זמנית, וצריך לבחון אותה כל הזמן, גם תוך כדי הלחימה בעזה".

מה דעתך על סיפור החות'ים - האם זה לא סימן שאיראן מעורבת בכל פרט ופרט במערכה?
"תנועת החות'ים היא אומנם ארגון מקומי - אך במקביל גם אחד מהארגונים המובילים במיליציות השיעיות שמופעלות או נתמכות על-ידי איראן, עם אוריינטציה כלל-אזורית. איראן תופסת את החותי'ם כקלף מיקוח במאבק שלה נגד ישראל ונגד סעודיה. בהשפעת המלחמה בעיראק חלה הקצנה ביחס שלהם לארה"ב ולישראל וחיזוק בעמדה הפרו-פלסטינית שלהם. אני מזכיר שהמוטו של החות'ים הוא 'מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה על היהודים וניצחון לאסלאם'.

"אכן, התקפותיהם נגד ישראל במהלך המלחמה הן חלק מהתמיכה האיראנית בחמאס, אך גם ביטוי למחוייבות של החות'ים עצמם לפלסטינים ולמאבק בישראל וגם ביטוי לרצון שלהם להפגין כוח מול מדינות המפרץ וחצי האי ערב. כאמור, זהו ביטוי לתמיכה האיראנית, אבל זה לא אומר שהם מעורבים בכל פרט במערכה". 

האם המשא-ומתן דרך קטאר לא נותן לגיטימציה למדינת שתומכת בארגון טרור?
"קטאר איננה מתווכת ניטרלית", אומר בן שבת על המדינה העוסקת בעיקר מאמצי התיווך בעסקה לשחרור החטופים. "היא נותנת החסות של חמאס. האינטרס הראשון שלה הוא לשמור על חמאס מפני ישראל. כדי לקדם את השבת החטופים, הכרחי להגביר את הלחץ, הן בפעילות צה"ל בשטח והן מול קטאר.

"הגיע הזמן לשנות את המדיניות מול קטאר. לדרוש מארה"ב שתפעיל כלפיה גם 'מקלות' ולא רק 'גזרים', ושתבחן מחדש את יחסיה עימה, לרבות ביטול או הפחתה של קשרים כלכליים, דיפלומטיים וצבאיים (אחד הבסיסים הצבאיים החשובים ביותר של ארה"ב במזרח התיכון נמצא במרחק של פחות מ-20 ק"מ מהמקום שבו מקיימים מנהיגי חמאס את פגישותיהם) והטלת סנקציות על כל הישויות הקטאריות המעורבות במתן תמיכה לחמאס. יש לתבוע מקטאר לגרש לאלתר את מנהיגי חמאס שבשטחה ולראות את אלה כיעדים לפגיעה ממוקדת מצד ישראל". 

דרוש חזון עדכני 

לסיכום, בן שבת אומר כי "ישראל שלאחר ה-7 אוקטובר לא תהיה אותה מדינה שהייתה קודם לכן. הנחות היסוד, המבנים והתפיסות בכל התחומים יעברו שינוי. ישראל תצטרך חזון עדכני שילכד סביבו את רובו המכריע של העם וישרטט קווים לדמותה של המדינה ולהתנהלותה בעשורים הקרובים. בתוך האפילה הזו של ה-7 אוקטובר ראינו לא מעט ניצוצות של גבורה, מנהיגות, הקרבה וערבות הדדית.

"החברה בישראל חייבת לקחת את הדברים הטובים שקרו במלחמה הזו שנכפתה עלינו, ולאמץ אותם חזק בימי השגרה. אחד הבולטים שבהם הוא האחדות, הסולידריות, ההתקרבות שראינו בין חלקי החברה כולה, לאחר תקופה לא קצרה שבה היינו שקועים בריב ובמחלוקת קשים מנשוא.

"האויב רצה לראות אותנו מפורקים. במקום זאת, הוא מוצא אותנו מאוחדים, מלוכדים, מגויסים לעזור זה לזה, נכונים להקרבה, מלאי אמונה ונחושים לנצח. התכונות הללו אינן חדשות. הן טבועות בנו משכבר הימים. המלחמה רק הסירה את השכבה הדקה שכיסתה אותן והזכירה גם לנו את האופי האמיתי שלנו".