כיתות הכוננות, הרחפנים והאכיפה: הכול הופיע בדוחות המבקר

רק כמה שעות לפני כן נפגשתי איתו. ביקשתי להיפגש עם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן כדי לשמוע ממנו על פעילות משרדו בזמן המלחמה. תוך כדי השיחה על מוכנות צה"ל, סיפר לי על בנו שהתגייס למילואים. שניהם היו בחופשה באמריקה כאשר פרצה המלחמה. ביום ראשון הם כבר היו על המטוס שהצליחו להשיג לישראל. האבא בדרכו למשרד מבקר המדינה, והבן חגי בדרכו למילואים. כמה שעות לאחר אותה פגישה, חגי נפצע קשה בעזה מירי נ"ט. מפקד הטנק הצליח ברגע האחרון לשלוף אותו מהטנק וחייו ניצלו. ברוך השם מצבו הרפואי השתפר מאז.

הטור היום יעסוק בדוחות מבקר המדינה בהקשר המלחמה. לשם מה פתחתי בהקדמה הזו? מהרגע הראשון שמונה אנגלמן ביוני 2019 לתפקידו הוא זכה לקיתונות של בוז, רפש והשמצות. 99% מהביקורת שנכתבה עליו איננה באמת ביקורת אלא גבבה של טינופים ושמות גנאי. על כך, בסוף הטור. ועכשיו לגוף העניין. משרד מבקר המדינה פרסם כמה דוחות העוסקים בלב האירועים שהובילו למחדל הנורא ב־7 באוקטובר. קחו לדוגמה את דוח המבקר שכותרתו "ההיערכות הלאומית להגנה מפני איום הרחפנים". דוח זה יצא לפני שנתיים. אצטט לכם מתוכו.

"היקף ההצטיידות במערכת ג' לסיכול רחפנים לשם הגנת מחנות צה"ל ומתקניו הוא כ־22% מהצורך שהציג אגף המבצעים בצה"ל. ברוב המכריע של מחנות צה"ל ומתקניו לא קיימת מערכת ב' לסיכול רחפנים. בשל כך, בעת איום של רחפן על מחנה או מתקן של צה"ל, יש חשש כי צוותי האבטחה לא יוכלו לתת את המענה המבצעי המיטבי".

עוד נכתב כי "השיפור הטכנולוגי המתמיד של הרחפנים יוצר איום מתפתח ומשתנה בהיבטים הביטחוניים, הפליליים והבטיחותיים... קיבל הקבינט המדיני־ביטחוני החלטה שהסדירה את האחריות לטיפול באיום הרחפנים. ההחלטה חייבה פעולה לאומית משולבת של גורמי הביטחון, גורמי אכיפת החוק וגורמי האסדרה לצורך התמודדות עם איום הרחפנים. בביקורת נמצא כי הגופים שנבדקו טרם השלימו את היערכותם המבצעית להתמודדות עם איום הרחפנים ואת הסדרת גבולות הגזרה ביניהם; כמו כן נמצא בביקורת כי פיתוח המענה הטכנולוגי להתמודדות עם האיום התעכב בשל קשיים תקציביים ולא ענה על צורכי כלל הגורמים הביטחוניים; וכי תהליך האסדרה לא הושלם".

כולנו ראינו את החלק הקריטי שהיה לרחפנים הפשוטים של החמאס כדי להתגבר על מערך ההגנה של צה"ל בגבול הרצועה.

כישלון בכוננות ובמימון

בפברואר השנה פורסם דוח על פעילות הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור. כפי שהבינה ארה"ב לאחר ה־11 בספטמבר, עיקר המאבק בטרור לא יכול להתנהל במרדף אחרי המחבל הבודד - נדרשת מלחמה נגד התשתית הכלכלית של ארגוני הטרור. הדוח של אנלגמן קבע כי "מידע רב המגיע מגופים מסוימים בנושאי הלבנת הון ומימון טרור, שמסתכם לכל הפחות ב־3,567 מידעים בשנים 2017־2021 - אינו ממוצה ומקודד לצורך הזנתו למאגר המידע, או ממוצה באופן חלקי בלבד, ובכך נפגעת שלמותו ועדכניותו של מאגר המידע".

עוד נכתב כי מניתוח מענה הפרקליטות, עלה כי עבודת הרשות להלבנת הון ומימון טרור תרמה תרומה נמוכה לביסוס הראיות או לאיתור רכוש בשלושה תיקי הטרור שנבדקו. האכיפה הכלכלית נגד ארגוני הטרור פשוט הוזנחה ונזנחה. החמאס ביו"ש, בעזה ובמזרח ירושלים קיבל כספי־עתק ממדינות זרות ומגופים עוינים בניגוד לחוק, אבל המדינה ישנה על האף ולא עשתה דבר בעניין. כל זאת בלי להתייחס ל"צדקה" הקטארית לחמאס בעזה שהועברה בידיעה ובהסכמה מלאה של ממשלת ישראל.

במאי 2022 פרסם מבקר המדינה דוח ביקורת שעסק בכיתות הכוננות. הדוח קבע בין היתר כי כשירות מרכיבי הביטחון לקויה. תמונת המצב הראתה כי מהשאלון שחולק לרבש"צים במסגרת הביקורת עלה כי קיימים פערים בכשירות במרכיבי ביטחון שונים ובהם גדר ביטחון, דרך ביטחון, תאורת ביטחון וביתן שומר. עוד נכתב לדוגמה כי הסכום הנדרש להשלמת מרכיבי ביטחון ביישובי הצפון ורצועת עזה בלבד עומד על 110 מיליון שקל. מלבד זאת, צוין כי 10.6 מיליון שקל הקצה פיקוד העורף לרכש אלפי מכשירי קשר לתקשורת פנים־יישובית במכרז שהופץ ב־2019, אך עד מועד סיום הביקורת המכשירים טרם חולקו.

אחת הסוגיות האזרחיות לאחר הטבח בדרום נוגעת לפינוי האוכלוסייה. באוגוסט 2020 פורסם דוח מבקר ממש על הנקודה הזו. הדוח מצא כי "50 אלף תושבים מתגוררים בשדרות ובקריית שמונה, אשר תוכניות הפינוי שלהן לא הושלמו. 17 ישובים סמוך לגבול ללא יעד לקליטת תושבים במקרה שפינויים יידרש". עוד נכתב כי "יותר מרבע מיליון תושבים עד 40 ק"מ מרצועת עזה חיים ללא מיגון תקני סמוך למקום מגוריהם", וכי 20% מהמקלטים הציבוריים בישראל אינם כשירים. כל פינוי אוכלוסייה הוא פרויקט מאתגר במיוחד. אבל האתגר קשה פי שבעה כאשר אינך פועל על פי תוכנית סדורה שהכנת מראש.

יותר מאב אחד

לאחר שומר החומות פורסם דוח חמור נגד המשטרה והשב"כ. כך לדוגמה נכתב כי "בשנים 2018־2020 תחנות משטרה בערים מעורבות לא סיווגו תיקים על רקע לאומני, וכתוצאה מכך לא טיפלו בתיקים בהקשר הלאומני שלהם. זאת בשעה שמסיכומים משטרתיים עולה כי המשטרה נדרשת להתמודד עם תיקים בעלי אופי זה". הדוח ציין את חוסר ידיעת השפה הערבית של שוטרים שמשרתים בערים המעורבות, וכי המשטרה לא הייתה ערוכה לאירועי הפרות הסדר. עוד נכתב כי "באירועי שומר החומות התגלו ליקויים תפקודיים משמעותיים במערך המודיעין המשטרתי, במימוש אחריותו למתן התרעה מפני האירועים; לגיבוש תמונת מודיעין משקפת לקראת האירועים ובמהלכם; ולהזרמת מידע רלוונטי שיאפשר התמודדות אפקטיבית עימם".

נמתחה ביקורת קשה על השב"כ והמשטרה בנוגע לפעילותם לניטור הסתה ברשת. "בזמן אירועי שומר החומות לא עמדה לרשות המשטרה מערכת מרכזית לניטור רשתי, כך שבפועל לא הופקו תוצרי המודיעין הנדרשים מהניטור הרשתי בתחום הסדר הציבורי בהיקף מספק על ידי כלל הגופים". לדברי אנגלמן, "בהיעדר שיתוף פעולה מוסדר בין שב"כ והמשטרה, נמנעה האפשרות לבצע מאמץ משותף לגישור על הפערים שנוצרו בתחום זה".

החשש הגדול עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הייתה ממהומות "שומר החומר 2". החשש הזה לא התממש. חלק משמעותי מכך כמובן יש לזקוף לזכות ערביי ישראל, שברובם הנחרץ שמרו על אחריות ולא נגררו אחרי המסיתים ומחרחרי המדון. אולם גם למשטרה, לשב"כ ולפרקליטות יש חלק לא מבוטל בכך. הלקחים הופקו. המדינה נוקטת ביד קשה נגד ההסתה. כולם יודעים שיש למערכת אכיפת החוק אפס סובלנות בימים אלו, וההרתעה עובדת היטב.

מה שמפריע לעמיתיי בתקשורת בהתנהלות אנגלמן מהיום הראשון זה שאין לו דוחות נוצצים. בעבר פורסמו דוחות שעסקו במדיניות חלוקת הכרטיסים של המשרד של מירי רגב למשחק ישראל־ארגנטינה. התקשורת חגגה על הדוח הצבעוני. התועלת האמיתית למדינה הייתה בין כלום לשום דבר. אנגלמן החליט שהוא לא מתעסק באנקדוטות, הוא לא עוסק בביקורת פרסונלית אלא מתמקד במהות ובתהליכים.

לעניות דעתי, אנגלמן צדק בגישתו העניינית בתקופה בה שום דבר לא ענייני. כאשר בוחנים איך הגענו לתוצאה הטרגית אליה הגענו - התשובה לכך בראש ובראשונה היא חוסר הענייניות. לראש הממשלה נתניהו יש חלק נכבד במיוחד בחוסר הענייניות, אך לכישלון הזה יש יותר מאב אחד.