השקיעה בדירה של בעלה 340 אלף שקל - ותקבל 30% ממנה בפרידה

עם גירושיהם של בני זוג, שהיו נשואים 8.5 שנים ולהם שני ילדים משותפים, תבעה האישה מחצית מדירת הבעל. את הדירה רכש הבעל בכמיליון שקל עם אשתו הראשונה, ולאחר גירושיו, רכש את חלקה ונרשם כבעלים יחיד.

760 אלף שקל נלקחו כמשכנתה, וזו שולמה במלואה שנתיים וחצי לאחר נישואיו השניים - מהחשבון המשותף. גם הלוואה שלקח הבעל מאחותו כדי לקנות את חלקו בדירה שולמה מהחשבון המשותף.

הדירה מעולם לא שימשה למגורי הזוג, אלא הושכרה ב־4,500 שקל לחודש במרבית השנים, ודמי השכירות הופקדו לחשבון משותף. עם פרידתם, האישה תבעה מחצית מהדירה, בטענה כי התנהלותם הכלכלית הייתה של שיתוף מלא.

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי מאחר שהצדדים לא ערכו הסכם ממון, חל הסדר איזון משאבים הקבוע בחוק, ולפיו הדירה אינה חלק ממסת הנכסים שיש לחלק. עם זאת, לפי "הלכת השיתוף הספציפי", ניתן לקבוע שיתוף בנכס חיצוני, אם מעבר לחיי הנישואים, יש נסיבות המלמדות כי בני הזוג ראו בו נכס משותף.

השופטת ענת הלר כריש קבעה כי התנהלות הצדדים בקשר לדירה והשקעתה של האישה בסכום כולל של 341 אלף שקל, מלמדות כי נכרת הסכם לפיו הדירה תהיה משותפת לצדדים, זאת אף שנרכשה לפני הנישואים ולא שימשה למגורים. האישה שיתפה את הבעל בחיסכון שצברה לפני הנישואים בקרוב לחצי מיליון שקל. זאת בעוד שווי הדירה מוערך כיום ב־2.5 מיליון שקל. נקבע כי מתוך המשכנתה שילם הבעל לבדו לפני הנישואים כ־160 אלף שקל.

"התנהלות הצדדים וההשקעה הכספית מצד כל אחד מהם ומידתה, מלמדות כי בין הצדדים הוסכם שחלקה של התובעת בדירה יהיה 30%", נקבע. בית המשפט הורה למכור את הדירה למרבה במחיר ולחלק את התמורה בין בני הזוג.

את הבעל ייצג עו"ד דין עדני. את האישה ייצגה עו"ד עליזה כשכאש עוזרי.

משמעות הפסיקה: לפי "הלכת השיתוף הספציפי", ניתן להכיר בבעלות על נכס, אם מהתנהגות הצדדים, כמו השקעה, עולה כוונה כי יהיו שותפים בנכס.

מספר תיק: 3438-06-21

26 חקלאים מהמושבים רמות נפתלי, דישון ועלמה בצפון הארץ, העוסקים בגידול אגסים, תבעו את המדינה על נזק של 6.6 מיליון שקל. זה נגרם, לטענתם, כתוצרה מצווים שעליהם חתם שר האוצר דאז משה כחלון ליבוא אגסים בפטור ממכס בשנים 2015-2016. החקלאים טענו כי נאלצו למכור את הפירות שנקטפו במחיר מוזל ואף להשמידם, וכי החלטת שר האוצר התקבלה ללא איסוף נתונים ותוך התעלמות מכמות האגסים שגודלו בישראל.

המדינה ביקשה לסלק על הסף את התביעה, בנימוק כי מדובר בשיקול־דעת בלב הסמכות השלטונית. נטען כי 2014-2015 הייתה שנת שמיטה בישראל, ומתן הפטור על היבוא נועד לאפשר אספקת אגסים לכלל הציבור, כולל מי שלא צורך תוצרת מקומית בשנת שמיטה, במחיר סביר; וכי אלמלא ניתנו ההיתרים ליבוא אגסים ללא מכס - היה נוצר מחסור בשוק המקומי, ומחירי האגסים היו עולים. המדינה שמה דגש על השיקולים הציבוריים הרחבים ועל כך שעליה לקבל החלטות בתנאי אי־ודאות.

השופט רון סוקול מבית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי הרשות אינה חסינה מהטלת אחריות בנזיקין בשל התרשלות, אך בתי המשפט נזהרים בשל הפעלת שיקול־דעת של רשות מינהלית.

במקרה הנוכחי נקבע כי ההחלטה על מתן פטור ממכס התקבלה לאחר איסוף נתונים והתייעצות. עוד נקבע כי כל החלטה על פטור כזה מתשלום מכס מחייבת הבאה בחשבון של שיקולים רחבים לטובת כלל הציבור, היצרנים המקומיים וציבור הצרכנים.

החקלאים טענו כי ההחלטה התקבלה מוקדם מדי, בטרם היו ידועים נתוני היבול בשנה החולפת. אולם השופט קיבל את עדותו של יועץ במשרד החקלאות, שנגעה לצורך לקבל את ההחלטה בתנאים של חוסר ודאות. גם טענת החקלאים לנזק נדחתה בנימוק כי לא הוכחה.

השופט דחה את התביעה וחייב את החקלאים בהוצאות המדינה של 50,000 שקל. המדינה יוצגה על־ידי פרקליטות מחוז חיפה אזרחי. החקלאים יוצגו על־ידי עו"ד י' אדלר.

משמעות הפסיקה: החלטה של רשות מינהלית מחייבת אותה לשקול שיקולים רחבים ולעתים מנוגדים. בית המשפט יטה שלא להתערב בהפעלת שיקול־הדעת בהתאם לטיבה של ההחלטה.

מספר תיק: 32519-02-17

עיריית רחובות החליטה להקצות שטח ציבורי לעמותת בית חב"ד לצורך הקמת בית כנסת בשכונות היובל ומקוב. העירייה פרסמה הודעה בעיתונות על כוונתה להקצות מקרקעי ציבור, תוך הזמנת הציבור להגיש בקשות להקצאה. לאחר מכן פרסמה הודעה עם הזמנה להתנגדויות וקיבלה החלטה על ההקצאה.

שמונה מתושבי העיר המתגוררים סמוך למקום עתרו לבית המשפט לעניינים מינהליים וטענו כי העירייה לא יידעה את התושבים השכנים. העתירה נדחתה, וערעור הוגש לבית המשפט העליון.

בשבוע שעבר קיבל העליון את הערעור וביטל את החלטת ההקצאה. השופטים יצחק עמית, גילה כנפי־שטייניץ ויחיאל כשר הורו להשיב את הדיון לוועדת ההקצאות לצורך פרסום תקין כנדרש.

בפסק הדין שכתבה כנפי־שטייניץ, ואליה הצטרפו יתר השופטים, הודגש כי לפרסום יש משנה חשיבות כשמדובר בהקצאת משאבי ציבור לגוף פרטי או לעמותות, בפטור ממכרז וללא תמורה, באופן המעלה חשש מפני הענקת טובות הנאה למקורבים ולתומכים. "פרסום ההקצאה נועד להסיר חשש זה, לאפשר ביקורת ציבורית ושיפוטית על הנעשה במשאבי הציבור, ולאפשר התמודדות הוגנת על משאבים אלה".

נקבע כי העירייה לא וידאה כי ההודעה הגיעה לידיעת התושבים השכנים כפי שהיא מחויבת, וכי דרישת היידוע מוסיפה על הדרישה לפרסום בעיתונות. את חובת הפרסום ניתן למלא בדרכים שונות - שליחת מכתבים לתושבים או תליית שלטים באזור, אך ועדת ההקצאות לא עמדה בדרישה, והתושבים גילו על ההקצאה חודשים אחרי הפרסום בעיתונות.

העירייה חויבה לשלם 10,000 שקל הוצאות משפט לתושבים. התושבים יוצגו על־ידי עורכי הדיו יונתן ברמן וסימה סלע־פלקס. העירייה על־ידי עו"ד יחזקאל־ריינהרץ.

מעיריית רחובות נמסר בתגובה: "בית המשפט לא הביע את עמדתו בנוגע לעצם ההחלטה על ההקצאה, נהפוך הוא - בית המשפט לא התערב בעצם ההחלטה. כל שנקבע הוא כי בשל פגם טכני בפרסום ההקצאה יש להחזיר את הנושא לוועדת ההקצאות, על-מנת שתבצע את הפרסום כנדרש".

משמעות הפסיקה: העירייה מחויבת לנקוט פעולות לפרסום לתושבים השכנים למקום הקצאת השטח, כדי לאפשר ביקורת ציבורית על הנעשה במשאב הציבורי. לא די בהודעה בעיתונות.

מספר תיק: 576/22