להגדרות הציונים לחצו כאן
נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד
הקואליציה שמה לה למטרה להעביר את הצמצום של עילת הסבירות לפני היציאה לפגרה בסוף החודש. אילן גבוה בו היא אוהבת להיתלות הוא שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, ולדבריה היא מבססת את הצעת החוק שנדונה בימים אלה בוועדת החוקה על "מתווה סולברג".
עם זאת, באופוזיציה טוענים כי החקיקה לא באמת משקפת את עמדתו של סולברג. דוגמה אחת לכך היא ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), שצייצה שמתווה סולברג לא קיים, והרחיבה: "מדובר במאמר תאורטי שכתב סולברג, ובו לא כתוב שום דבר על ביטולה או צמצומה של עילת הסבירות, כך שלא תהיה ביקורת שיפוטית על מינויי הממשלה".
● הרפורמה המשפטית 2.0: עד כמה דרמטית היוזמה לביטול "עילת הסבירות"?
אז מה באמת סולברג חושב על עילת הסבירות? גם הקואליציה וגם מלינובסקי מפנים למאמר של סולברג שפורסם בכתב־העת "השילוח" בשנת 2020, בהתבסס על נאום שנשא בכנס של העמותה למשפט ציבורי בישראל ב־2019. בקריאה ראשונית אכן ניתן לראות שסולברג לא דיבר מפורשות על מינויי ממשלה. אבל כדאי לקרוא יותר לעומק.
סולברג סוקר במאמרו את האופן בו עילת הסבירות השתנתה מהימים בהם ירשנו אותה מהמשפט האנגלי, ועד להרחבתה על־ידי נשיא העליון לשעבר אהרן ברק בפסק דין "דפי זהב", אותה הוא מכנה "סבירות מהותית".
סולברג עומד על שני קשיים עיקריים עם עילת הסבירות כפי שהתפתחה תחת ברק. הראשון הוא הנמכת הרף מתחת להחלטה "כה בלתי סבירה, עד שלא ייתכן שרשות סבירה כלשהי הייתה מקבלת החלטה כזאת אי־פעם", כנהוג במשפט האנגלי.
השני הוא הסמכת "בית המשפט להתערב בשיקול־הדעת המינהלי... גם ביחס להיבטים לא־משפטיים של שיקול־הדעת". סולברג טען כי הדבר פוגע בהפרדת הרשויות, והציע להבחין בין החלטות של דרג נבחר, שמשקפות תפיסת עולם - לבין החלטות של הדרג המקצועי, בהן יש יותר מקום להתערבות מצד בית המשפט.
ואם סולברג הציע לא להפעיל את עילת הסבירות על הדרג הנבחר, אז נראה שגם מינויים כלולים בכך. גם ד"ר עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מסכים עם כך: "מלינובסקי צודקת שהוא לא דיבר ספציפית על מינויים, אבל מצד שני, ניתן לפרש את דבריו ככוללים החלטות של דרג נבחר גם בענייני מינויים". אם מחפשים התייחסות יותר ישירה מסולברג לנושא, במאמרו הוא מפנה לסקירה של השופטת דפנה ברק־ארז, בה נמנות פסיקות במסגרתן הופעלה עילת הסבירות על החלטות הדרג הפוליטי, כולל מינויים.
עם זאת, פוקס הוסיף כי אכן "אין דבר כזה 'מתווה סולברג', כיוון שסולברג לא ניסח הצעת חוק ולא הביע תמיכה בשינוי חקיקתי. הוא דיבר על השינויים שצריך לעשות בפסיקה על־ידי בית המשפט… הכרעה של בית המשפט היא תלויית־נסיבות, ותמיד יכול להיות חריג כלשהו. החוק יותר נוקשה".
מח"כ מלינובסקי נמסר בתגובה: "מתווה השופט סולברג הוא למעשה לא מתווה אלא מאמר בו הוא מעלה על הכתב את מחשבותיו לגבי עילת הסבירות. המאמר עצמו נתון לפרשנות, במיוחד לגבי הסוגיה של ביקורת שיפוטית על עניין הסבירות של מינויים פוליטיים.
"למעשה, השופט סולברג לא כתב שחור על גבי לבן שצריך לצמצם את עילת הסבירות בנוגע למינויים, וזה בדיוק מה שאמרתי בוועדת החוקה. מה שהשופט סולברג כתב זה שההחלטות המתקבלות על־ידי דרג נבחר הן על־פי רוב החלטות המשקפות תפיסת עולם. השאלה היא האם מינויים הם חלק מאותו רוב מיוחד, וזהו מוקד הפרשנות שאפשר לייחס לכוונותיו של סולברג. הצעתי שהשופט סולברג יפרוס את משנתו ויבהיר מה הייתה כוונת המשורר, כדי שלא ייעשה שימוש ציני בכתביו".
בשורה התחתונה: דבריה של ח"כ מלינובסקי מטעים. סולברג אכן לא התייחס מפורשות למינויי הממשלה, אך הציע שלא להשתמש בעילת הסבירות על החלטות הדרג הנבחר, בהן נכללות גם מינויים. בנוסף, הוא גם הפנה במאמרו לסקירה הכוללת החלטות בנושא מינויים.
לבדיקה המלאה לחצו כאן
שם: יוליה מלינובסקי
מפלגה: ישראל ביתנו
פלטפורמה: טוויטר
ציטוט: (במאמר של סולברג על עילת הסבירות) לא כתוב... שלא תהיה ביקורת שיפוטית על מינויי ממשלה"
תאריך: 26.6.23
ציון: מטעה
ארבעה שבועות בלבד נותרו עד לתום מושב הכנסת הראשון, והקואליציה מקווה להספיק לחוקק את צמצום עילת הסבירות, הצעת החוק שמטרתה לבטל את סמכות בית המשפט לפסול החלטות של נבחרי ציבור בשל "אי־סבירות קיצונית". החקיקה הנוכחית כונתה על ידי הקואליציה "מתווה סולברג", אך האם נוסח החוק אכן תואם את עמדותיו של שופט העליון?
חה"כ יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו הטילה בכך ספק. "בכל פעם שאנו דנים בעילת הסבירות, הקואליציה, בכדי להצדיק את הצורך בביטולה משתמשת במה שמכונה 'מתווה השופט סולברג'. הלכתי לבדוק מה הוא אותו מתווה שמצדיק את ביטולה של עילת הסבירות וגיליתי שפשוט אין כזה", צייצה בטוויטר בשבוע שעבר. "מדובר במאמר תיאורטי שכתב סולברג ובו לא כתוב שום דבר על ביטולה או צמצומה של עילת הסבירות כך שלא תהיה ביקורת שיפוטית על מינויי הממשלה".
לציוץ צירפה מלינובסקי סרטון מתוך ועדת חוק חוקה ומשפט, שם כבר פסקה נחרצות כי "אין חיה כזאת מתווה סולברג. יש מאמר אקדמי של שופט מאוד מכובד שמפתח כזו חשיבה - האם יש חיים במארס. אולי. ואז הוא מגיע למסקנה שיכול להיות שיש, שיכול להיות שאין ושיכול להיות שאולי. זה לא מתווה מסודר שאפשר להתבסס עליו. אני מרגישה שמשתמשים בסולברג כעלה תאנה, חותמת כשרות - אז הנה סולברג אמר. אבל הבעיה שאף אחד לא יודע מה הוא אמר".
אז מה באמת אמר השופט סולברג באותו "מאמר תיאורטי"? והאם אכן לא כתוב שם דבר על מינויי הממשלה?
המאמר המדובר, אשר התפרסם בכתב העת "השילוח", מבית יסודה של קרן תקווה, מבוסס על דברים שנשא השופט סולברג בכנס "העמותה למשפט ציבורי בישראל" בשנת 2019. מדובר באחת מהתבטאויותיו הציבוריות המעטות, אותה בחר השופט להקדיש למשנתו השיפוטית על עילת הסבירות השייכת לתחום המשפט המנהלי.
כפי שכתבנו בעבר על הנושא, שימוש בעילה הזאת מקובל מאז ראשית ימי המשפט בישראל, ומקורה בשיטת המשפט האנגלית. אלא שכפי שהסביר לנו פרופ' יואב דותן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית "עילת הסבירות היום מאוד שונה ממה שהיה פה לפני 1980".
מה שקרה ב־1980 הוא פסק דין "דפי זהב", שנכתב על ידי השופט ברק והרחיב מאוד את השימוש בשיקולי הסבירות שבהם יכול לעשות שימוש בית המשפט.
תחת הכותרת "אתגר הסבירות" סקר השופט סולברג את התפתחות העילה בשיטת המשפט הישראלית - מהמקור בשיטת המשפט האנגלית ועד להרחבת העילה בידי הנשיא ברק שנטמעה בפסיקתנו, אותה הוא מכנה "סבירות מהותית": "ברבות השנים הפכה גרסה זו של עילת הסבירות שם כולל לעקרון הסבירות, תוך טשטוש ההבחנה בינה לבין עילות הביקורת המנהלית המסורתיות - חוסר סמכות, שרירות, שיקולים זרים ועוד".
סולברג עומד על על שני קשיים עיקריים: "הראשון קשור בפער המהותי שבין עילה זו כפי שנוסחה במקור, במשפט המקובל, לבין נוסחהּ ושימושה בעניין דפי זהב". בעוד במשפט האנגלי, בכדי לפסול החלטה יש צורך שתהיה "כה בלתי סבירה, עד שלא ייתכן שרשות סבירה כלשהי הייתה מקבלת החלטה כזאת אי פעם", הרף שהציב ברק בדפי זהב, אומר סולברג, נמוך בהרבה.
הקושי השני שעילת הסבירות המהותית מעוררת, לדברי סולברג "נעוץ בכך שהיא מסמיכה את בית המשפט להתערב בשיקול הדעת המנהלי באופן גורף, גם ביחס להיבטים לא-משפטיים של שיקול הדעת…במילים אחרות, בית המשפט חורג מן התפקיד הטבעי שהוא נועד למלא, ובא בתחומה של הרשות המבצעת".
הפרשנות המרחיבה, לדבריו, פוגעת בעקרון הפרדת הרשויות: "שוב ושוב אנחנו אומרים שלא נבוא בנעלי הרשות המנהלית, ולא נמיר את שיקול דעתה בשיקול דעתנו, אבל נודה על האמת שלא אחת יש בינינו העושים כך", אמר ואף הרחיב על העמימות המאפיינת את המושג. "תורת הסבירות חיה, ומופעלת מפעם לפעם, למרות שאין לה כללים סובסטנטיביים, כלומר אין היא נותנת בידי בית המשפט עקרונות וכללים שינחוהו וידריכוהו. התוצאה היא, שבית המשפט מכריע בשאלות שבמחלוקת על פי דעותיהם ותחושות הצדק של שופטי ההרכב. החשש הוא שדבר זה עלול להביא לוויתור על כל אמות מידה משפטיות אובייקטיביות".
אז סולברג אכן מסתייג מעילת הסבירות כפי שזו נטמעה בשיטת המשפט הישראלית, אבל האם כפי שטוענת ח"כ מלינובסקי הוא כלל לא התכוון ל"צמצומה של עילת הסבירות כך שלא תהיה ביקורת שיפוטית על מינויי הממשלה"?
כאן טמון הקשר המהותי בין נאומו של סולברג להצעת החוק, סולברג מציין כי הוא איננו קורא לבטל את עילת הסבירות המהותית לחלוטין, הפתרון לדבריו, טמון "בהבחנה בין דרג נבחר לדרג מקצועי", ומנמק: "החלטות המתקבלות על ידי דרג נבחר - ממשלה, שרים, ראשי רשויות - הן על פי רוב החלטות המשקפות תפיסת עולם; תפיסת עולם ערכית, תפיסת עולם מקצועית. לעיתים ההחלטות עוסקות בסוגיה נקודתית, לרוב עניינן בהתוויית מדיניות הנושאת עימה משמעויות רוחביות…ביקורת שיפוטית המבוססת על עילת הסבירות המהותית, הרחבה, העמומה, אינה הולמת ביקורת שיפוטית על החלטות המשקפות הכרעה ערכית-מקצועית של דרג פוליטי נבחר".
לעומת זאת, הסביר כי "דווקא אופיין הבירוקרטי של החלטות הדרג המקצועי עשוי להצדיק שימוש בעילת הסבירות המהותית. במערכת היחסים שבין "האזרח הקטן" לבין "המערכת" אנו מעוניינים לאפשר לבית המשפט מרחב תמרון גדול יותר… (גם) מצד ההכשר הדמוקרטי, התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתו של פקיד מקצועי שאינו נבחר היא צעד לגיטימי יותר. פגיעתה הפוטנציאלית בעקרון הפרדת הרשויות מתונה הרבה יותר".
סולברג אף תוהה האם נכון להרחיב את הגדרת הדרג הנבחר גם על פקידות בכירה: "שאלה לעצמה היא מה מעמדם של פקידים מקצועיים בכירים הממונים על ידי הממשלה. בין אלו ניתן למנות את היועץ המשפטי לממשלה, נגיד בנק ישראל, ראש רשות התחרות ועוד. מחד גיסא הריהם דרג מקצועי, מאידך גיסא החלטותיהם דומות במידה רבה להחלטות של דרג נבחר".
אם כן, סולברג מדבר באופן כללי על החלטות הדרג הנבחר, אלא שכפי שאומר לנו ד"ר עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, "ח"כ מלינובסקי צודקת שהוא לא דיבר ספציפית על מינויים, אבל מצד שני ניתן לפרש את דבריו ככוללים החלטות של דרג נבחר גם בענייני מינויים". עם זאת, מוסיף פוקס, "כפי שאומרת מלינובסקי, אין דבר כזה 'מתווה סולברג', כיוון שסולברג לא ניסח הצעת חוק ולא הביע תמיכה בשינוי חקיקתי. הוא דיבר על השינויים שצריך לעשות בפסיקה על ידי בית המשפט - והרי מלכתחילה זו עילה שהתפתחה בפסיקה. הכרעה של ביהמ"ש היא תלויית נסיבות ותמיד יכול להיות חריג כלשהו. החוק יותר נוקשה".
עוד מוסיף ד"ר פוקס כי אמנם סולברג קרא להגביל את העילה לגבי נבחרי ציבור, אך ישנה שאלה פרשנית "האם מדובר רק על הגבלת עילת הסבירות שפיתח ברק בשנות-80, תוך שמירה על העילה המקורית, הבריטית".
אם בכל זאת רוצים לחפש התייחסות ישירה יותר לסוגיית המינויים, ניתן למצוא זאת בהפניות של המאמר. כאשר השופט סולברג נדרש לכך שעילת הסבירות המהותית משמשת את בית המשפט כמעין "עילת סל", במקרים בהם נפל פגם בפעולת הרשות, אך לא ניתן להוכיח זאת, הוא טוען כי "בפועל, כפי שמלמדים אותנו פסקי דין רבים שניתנו במהלך השנים, השימוש בעילת הסבירות המהותית חרג הרבה מעבר למצבים של קשיי הוכחה, ושימש את בית המשפט בשורה של הכרעות בעלות אופי ערכי-נורמטיבי, או כאלו הכרוכות בשיקולי מדיניות: קביעת נורמות אתיות שהרשות המבצעת כפופה להן; חיוב הרשות המבצעת לבצע פעולות שנודעות להן השלכות תקציביות משמעותיות; ביקורת על החלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה, וכיוצא באלו סוגיות ציבוריות-ערכיות". בחלק הזה, הוא מפנה בהערת שוליים, לסקירה שערכה שופטת העליון דפנה ברק-ארז בספרה "משפט מנהלי", בה מופיעה שורה של פסיקות בדבר פסילת מינויים.
מטעם חה"כ מלינובסקי נמסר: "מתווה השופט סולברג הוא למעשה אינו מתווה אלא מאמר בו הוא מעלה על הכתב את מחשבותיו לגבי עילת הסבירות. המאמר עצמו נתון לפרשנות במיוחד לגבי הסוגייה של ביקורת שיפוטית על עניין הסבירות של מינויים פוליטיים. למעשה, השופט סולברג לא כתב שחור על גבי לבן שצריך לצמצם את עילת הסבירות בנוגע למינויים וזה בדיוק מה שאמרתי בוועדת החוקה.
מה שהשופט סולברג כתב שההחלטות המתקבלות ע"י דרג נבחר הן על פי רוב החלטות המשקפות תפיסת עולם. השאלה היא האם מינויים הם חלק מאותו רוב מיוחד וזהו מוקד הפרשנות שאפשר לייחס לכוונותיו של סולברג. הצעתי שהשופט סולברג יפרוס את משנתו ויבהיר מה הייתה כוונת המשורר כדי שלא יעשה שימוש ציני בכתביו".
לסיכום, סולברג אכן לא התייחס מפורשות למינויי הממשלה, אך הציע שלא להשתמש בעילת הסבירות על החלטות הדרג הנבחר, בהן נכללות גם מינויים, ואף מפנה בהערת שוליים לסקירת פסקי דין בהם דובר על סוגיית המינויים. לכן דבריה של חה"כ מלינובסקי מטעים.
תחקיר: אביה שקלאר־חמו
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
