קו המשווה | פרשנות

ארבעה נשיאים אפריקאים ומזכיר מדינה אמריקאי אחד מנסים להציל את העולם

סוף השבוע האחרון החל עם "משלחת שלום" שנויה במחלוקת של מנהיגים מאפריקה ברוסיה ובאוקראינה, והסתיים בביקור של מזכיר המדינה האמריקאי בבייג'ינג, אחרי חודשים של יחסים צוננים • כל המשתתפים במשחק הדיפלומטי הזה הולכים על חבל דק

נשיא אוקראינה בפסגה עם נשיאי אפריקה, בהם רמפוזה. 16 ביוני / צילום: Associated Press, Ramil Sitdikov
נשיא אוקראינה בפסגה עם נשיאי אפריקה, בהם רמפוזה. 16 ביוני / צילום: Associated Press, Ramil Sitdikov

שתי שליחויות דיפלומטיות, שהתרחשו באותו סוף שבוע, יתוארו יום אחד כאקט נועז של הצלת העולם מפי התהום, או כהערת שוליים. אולי כמו השליחויות של שלהי 1939, לאחר שהיריות הראשונות במלחמת העולם השנייה כבר נורו או עמדו להיירות. צריך להתאמץ מאוד כדי להיזכר אימתי עלה יפה ניסיון דיפלומטי כלשהו להניא עריצים רבי־כוח מלהשתמש בכוחם, או לשכנע אותם להחזיר את הנשק אל אשפתו. 

פיצוץ הסכר מצביע על שלב חדש במלחמת רוסיה-אוקראינה | יואב קרני, פרשנות 
המתקפה של אוקראינה מסתמכת בעיקר על ציוד צבאי שאינו יורה  

ביום שישי הגיעו ארבעה נשיאים אפריקאים לקייב, כדי להתחיל סוף שבוע של הפצרות, שהביא אותם גם לפטרבורג. הם קיבלו את התשובה על שאלותיהם עוד לפני ששאלו. ולדימיר פוטין לא הצליח להתאפק ושיגר שישה טילים היפר־סוניים אל פרברי קייב, בזמן שנשיאי דרום אפריקה, זמביה, סנגל ואיי קומורו, סרו לביקור בבוצ'ה, העיר הקטנה צפונה מקייב, שבה עשו הרוסים את מעשי הזוועה המפורסמים ביותר במלחמתם נגד אוקראינה. פוטין יכול היה לחכות כמה שעות, אבל אולי הוא רצה לחסוך לעצמו את העמדת הפנים. 

נשיא דרום אפריקה רמפוזה (מימין) עם נשיא רוסיה פוטין. 17 ביוני / צילום: Associated Press, Ramil Sitdikov
 נשיא דרום אפריקה רמפוזה (מימין) עם נשיא רוסיה פוטין. 17 ביוני / צילום: Associated Press, Ramil Sitdikov

נשיא דרום אפריקה, סיריל רמפוזה, שכרך את זרועות ארצו סביב רוסיה בשנה האחרונה, אמר בקייב כי הד הטילים המתפוצצים אינו משפיע על דרישתו ש"שני הצדדים" יעשו "דה־אסקלציה", הכובש והנכבש. לזכותו צריך להגיד שבפטרבורג הוא אמר בפומבי כי רוסיה צריכה לסיים את המלחמה. היה בזה לפחות רמז שהוא מכיר בכך שרוסיה התחילה אותה, אחרי שבחודשים האחרונים הוא נטה להטיל את האשמה על נאט"ו.

סין מציעה צינה וכעס

ביום ראשון בבוקר (שעון סין) נחת אנתוני בלינקן בבייג'ינג. מזכיר המדינה של ארה"ב ניסה לנחות שם עוד בחודש פברואר, אבל ביטל את מסעו ברגע האחרון בעקבות גילוי בלון הריגול הסיני בשמי אמריקה. הוא קיווה שהדחייה תהיה סמלית וקצרה, אך הסינים הגיבו בכעס קולני. זה הכעס המאפיין את הדיפלומטיה שלהם בשנים האחרונות. ארבעה חודשים התדפק בלינקן על דלתות העיר האסורה של בייג'ינג. הדלתות נפתחו לבסוף. 

מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן בביקור בסין / צילום: Associated Press, Leah Millis
 מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן בביקור בסין / צילום: Associated Press, Leah Millis

הצינה בין בייג'ינג לוושינגטון זקוקה להרבה יותר ממסע קיץ אחד כדי להפשיר. אבל אולי אין צורך להקל ראש גם בסדק הצר שנפתח, בהתחשב בזה שבחודשים האחרונים הסינים סירבו במפגיע לדבר. בתחילת החודש, שר ההגנה הסיני דחה את הצעתו של שר ההגנה האמריקאי להיפגש במהלך ועידת בטחון אזורית בסינגפור, שבה נכחו שניהם. ועידות כאלה מתקיימות בדיוק כדי שאנשים בעלי כוח יוכלו להיפגש גם אם לא דיברו מראש. אפילו ארצות שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים מרשות לנציגיהן לדבר.

החרם הסיני בא בזמן גרוע במיוחד, כאשר גואה והולך המתח במצרי טייוואן, המפרידים את היבשת הקומוניסטית מן האי הדמוקרטי הקטן. הסינים עסוקים במפגני כוח, שיוכיחו כי הם לא רק מפחידים פוטנציאלית, אלא גם מעשית. מכל אחד מהם נובע האיום בהתלקחות עוד לפני שמישהו התכוון להתלקחות.

הסינים תמיד התרעמו על הנוכחות הצבאית של ארה"ב במזרח אסיה, בייחוד בים סין הדרומי שעליו הם תובעים ריבונות כמעט מלאה, אף כי הים הזה שייך לשורה של ארצות הגובלות בו, והחוק הבינלאומי מגן על חופש השיט בו.

יש היסטוריה ארוכה של התאנויות סיניות באזור הזה. לפני שבועיים, אניית מלחמה סינית חלפה במרחק של 150 מטר ופחות מחרטומה של משחתת אמריקאית, ומטוס קרב סיני חלף במרחק של בערך 350 מטר מחרטומו של מטוס ביון אמריקאי מעל מצרי טייוואן.

מנהל ה־CIA הגיע לביקור סודי בבייג'ינג בחודש שעבר, לדבר על לבם של הסינים. אולי ההכרה שמלחמת־עולם־לא־מכוונת לא תועיל לאיש הביאה את הסינים לפתוח צוהר קטן, כדי שגם בלינקן יוכל להידחף פנימה לשעה קלה.

נסיוב מרץ למשק הסיני

יש עוד הסבר אחד חשוב לנכונות הסינית לדבר: הכלכלה. יציאת סין מסגר הקורונה הארוך מאוד שלה עומדת בסימן קירטוע. אבטלה גואה בין צעירים (20.8% בחודש שעבר), נתוני יצוא מאכזבים, האטה נמשכת בצריכה הפרטית (עלתה רק ב־12% במאי לעומת 18% באפריל), איום של דפלציה (בשעה ששאר העולם נאבק באינפלציה) - כל אלה מצריכים נסיוב מרץ למשק הסיני. הבנק המרכזי זה עתה הפחית בפעם השנייה השבוע את אחת הריביות שלו, ומצפים שרבית הפריים תופחת השבוע.

גם אם אפשר לדבר על "מלחמה קרה" בין סין לארה"ב, יש הבדל עצום בינה לבין המלחמה הקרה בין ארה"ב לברית־המועצות ב־45 השנה שלאחר מלחמת העולם השנייה: לגושים היריבים אז היו יחסים כלכליים מוגבלים מאוד. במלחמה הזו, לצדדים הניצים יש הרבה יותר מה להפסיד.

גם בשעה שהגנרלים הסיניים סירבו להרים את הטלפון, רודן סין שי ג'ינפינג שלח את שר המסחר שלו לוושינגטון. קשה להאמין, אבל זו הייתה הפגישה הראשונה פנים אל פנים בין שר סיני לשר אמריקאי מתחילת כהונתו של ג'ו ביידן.

ערב בואו של בלינקן לבייג'ינג, הרודן שי קיבל בזרועות פתוחות את ביל גייטס, והטעים כי גייטס הוא "הידיד האמריקאי הראשון" שהוא פוגש השנה. זה בעיקר מפני שהסיני לא יצא מגדרו לפגוש ידידים אמריקאים. למוסקבה, לעומת זאת, הוא נסע, ושם דווקא יצא מגדרו להביע ידידות פוליטית ואישית לפוטין.

מה עשו טילי ההיימאר

כל המשתתפים במשחק הדיפלומטי המסובך הזה מהלכים על חבל דק, או על פי תהום, או בקרבת מטאפורה מפחידה אחרת. המשימה העיקרית היא להוריד את הטמפרטורות. קל לעשות זאת לפני שנחצתה נקודת הרתיחה.

רוסיה השקיעה כל־כך הרבה במלחמתה הכושלת באוקראינה, עד שקשה לראות אותה עושה איזשהו צעד של ויתור. הסיפור המזעזע של סוף השבוע נוגע לטבח של חיילים רוסיים, לאחר שנצטוו לחכות לאחד ממפקדיהם במקום שחשף אותם לפגיעת טילי ההיימאר המשוכללים שארה"ב סיפקה לאוקראינה. 200 מהם נפגעו, מאה מהם כנראה נהרגו. הידיעה באה ממקורות רוסיים. לפחות רוב האוקראינים יודעים על מה הם לוחמים. 

עיתון ה"ניו יורק טיימס" פרסם השבוע תחקיר המוכיח לכאורה כי רק הרוסים יכלו לפוצץ את הסכר הגדול בקאחובקה לפני שבועיים, שהציף את דרום אוקראינה. בימים האחרונים גברה תכיפות הדיבורים הפומביים על שימוש בנשק גרעיני, ונשק גרעיני טקטי (לשימוש מקומי) מועבר עכשיו אל תחומי בלארוס.

אין כל סיבה להניח שרוסיה תסתפק באיזושהי תוצאה זולת מחיקתה של אוקראינה מן המפה. זה ישתנה, אולי, אם אוקראינה תשיג פריצת דרך בשדה הקרב בקיץ. ממילא, שליחות השלום של נשיאי אפריקה באה מוקדם מדי - או מאוחר מדי. שיחזרו ברבע אחרי המלחמה, בבקשה.

רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.