הנטוורקינג מגדיר את תקרת הקידום של מנהלים

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה

רשת הקשרים היא אחד המשאבים האסטרטגיים למצוי פוטנציאל הקריירה, שלא לדבר על חשיבותה הקריטית להישרדותם של עובדי המגזר העסקי בשוק העבודה. כולם (לכאורה) יודעים את זה, ולמרות זאת רבים לא משקיעים את המינימום הנדרש בפיתוח ותחזוקת הרשת הזו, ונזכרים בה רק בעת חיפוש עבודה. 

● 9 ימי עבודה, 5 ימי חופשה: המודל החדש שמגיע לשוק התעסוקה 
● רע לכם בעבודה? זאת לא סיבה מספיק טובה לעזוב | דעה

שחיקה בערך המותג

מפתיע במיוחד לפגוש בכירים בחברות מובילות שמתנהלים שנים ללא רשת קשרים סבירה, מבלי לקחת בחשבון שאיכותה היא שמכתיבה את תקרת הקידום שלהם. תשאלו איך הגיעו עד הלום ללא הרשת הזאת? ברוב המקרים מדובר במנהלים שעובדים שנים באותה החברה ומתפתחים בה עד לשכבת ההנהלה הבכירה, לכן היעדרה של רשת קשרים איכותית מחוץ לארגון לא פוגעת בפוטנציאל הקידום שלהם בחברה. הבעיה מתחילה כשהם עוזבים לארגון אחר, בדרך-כלל לתפקידים בכירים בהגדרתם אך בארגונים קטנים יותר.

מהיכן מגיעות ההזדמנויות הללו? בשל היותם בכירים בחברות מובילות, הם מקבלים מעת לעת פניות, בעיקר מחברות השמה/הד-הנטרים, שמציעים להם פוזיציות בכירות יותר, לכאורה. רק שכמעט תמיד מדובר בנסיגת קריירה שמתחפשת לקידום, שהרי חברות השמה לא יודעות לקדם קריירה. ואז הם מוצאים עצמם בארגונים פחות מוכרים ואיכותיים, דבר ששוחק את ערך המותג שלהם ואת ערך השוק, רק שלוקח להם הרבה זמן להבין את זה. הם טובעים בעבודה, ממשיכים להזניח את רשת הקשרים, ואחרי מספר שנים, כשהם חפצים לעשות את הצעד הבא, הם מגלים שהם תקועים.

מיליון שקל בלי ביטחונות

הם נתקעים כי תפקידים איכותיים מגיעים בעיקר דרך רשת הקשרים שאין להם, רשת אותה יש לפרוש ולתחזק בשוטף, ולא להיזכר בה רק כשמחפשים את התפקיד הבא. אז זה כבר מאוחר מדי, שכן רשת קשרים עובדת על "תן-וקח" - ואם טרם נתת, למה שתקבל? הציפייה שאנשים יתנו לך (תפקיד, לידים לתפקידים, מידע, את הקשרים שלהם וכו') - כמוה כצפייה לקבל הלוואה של מיליון שקל ללא כל ביטחונות.

ועכשיו תחשבו שהבכיר הזה נמצא מחוץ לשוק העבודה כי הוא פוטר, התפוטר או עזב בטרם מצא חלופה, מפורק מכל מקורות הכוח (נכסי נטוורקינג) בהם אחז בעודו בתפקיד. פלא שהוא מקבל כתף קרה ממי שיכולים היו לסייע לו?

כששואלים מנהלים מדוע הם לא משקיעים בנטוורקינג, רבים אומרים "אין לי זמן", ואכן, מדובר במשימה הדורשת השקעה שוטפת של כ 10%-20% מזמנם של מנהלים, משאב שממילא חסר להם. אבל הבעיה העיקרית של רבים מהם היא עמוקה הרבה יותר - הם פשוט לא אוהבים את הפעילות הזו, בלשון המעטה. היא איננה טבעית להם, מה גם שהם סובלים מתפיסה צרה, מעוותת וסטראוטיפית של מה זו רשת קשרים איכותית וכיצד בונים אותה (סמול-טוק בימי עיון זה לא נטוורקינג, גם לא התחנפות לבכירים מכם), ועל כן לא משקיעים בה גם כשיש להם זמן.

קודם נותנים, אחר-כך לוקחים

מה עושים? מפנימים שהנטוורקינג מגדיר את פוטנציאל הקידום שלכם בטווח הבינוני והרחוק, ומתחילים לטפל בה כבר היום. מגדירים מטרות קריירה ארוכות-טווח ומתחילים לבנות רשת קשרים שתסייע לכם להגיע לשם (מגזר תעסוקתי, סוג/גדול ארגונים, תחומי פעילות וכו'). דואגים לרשת מאוזנת בה הפרופורציה בין בכירים ממכם, מקבילים לכם וזוטרים מכם היא דומה. כזו שהקשרים בה הם מספיק הטרוגניים מחד, ומאידך לא חזקים מדי (חברים ומשפחה זה לא נטוורקינג). משקיעים בבניית נכסים שאיתם תוכלו לסחור עם חברי הרשת, אחרת היא לא תשרוד לאורך זמן.

ואם אתם לא יודעים מהיכן להתחיל, מפו את הקשרים שכבר יש לכם והתחילו משם. אין אדם שאין לו קשרים מקצועיים (קולגות, ספקים, לקוחות וכו'), בוודאי אם הוא מנהל. חזקו את הקשרים הללו כבסיס להרחבת הרשת באמצעות הקשרים של הקשרים שלכם, רק אל תבקשו מהם דבר וחצי דבר. קודם תתנו ורק אחר-כך תקבלו.

בהצלחה, וזכרו - קריירה זה הפוך ממה שחשבתם.