קו המשווה | פרשנות

וויסקונסין הדגימה את תוצאות הפוליטיזציה של בתי המשפט בארה"ב

יו"ר ועדת החוקה, שמחה רוטמן, לגלג בערב פסח על המתנגדים לבחירות שופטים לבית המשפט העליון, תוך שימוש בדוגמת וויסקונסין שבארה"ב • בשבוע שעבר השמאל ניצח, בשנים הקודמות הימין • אך עצמאות המערכת ואמון הציבור בה מפסידים

המועמדים לבית המשפט העליון בוויסקונסין, דן קלי וג'נט פרוטסייביץ' בדיבייט / צילום: Associated Press, Morry Gash
המועמדים לבית המשפט העליון בוויסקונסין, דן קלי וג'נט פרוטסייביץ' בדיבייט / צילום: Associated Press, Morry Gash

בשעות האחרונות לפני סדר פסח, חבר הכנסת שמחה רוטמן ראה צורך לצייץ את דעתו על הפוליטיקה של מדינת וויסקונסין. חבר הכנסת רוטמן הוא דעתן ידוע, ולפיכך אין להתפלא שיש לו דעות על וויסקונסין. השאלה אם יש לו גם ידיעות על וויסקונסין.

ישראל מאחורייך: התעשייה הצבאית של טורקיה צוברת תאוצה
השוק הדובי סוגר 10 חודשים, האם זה הזמן להשקיע במניות?
עומדים עליה לכלותה: עוד לא אבדה תקוותה של הדמוקרטיה

זו המדינה מהוללת־הגבינות במעלה המערב התיכון של ארה"ב. בליל התקדש החג, וויסקונסין הצביעה בבחירות מיוחדות במינן: לכהונת שופט בבית המשפט העליון. יש שבעה מושבים בעליון של וויסקונסין, ותוצאות ההצבעה עמדו להכריע אם בבית המשפט יהיה רוב שמאלי או ימני. ב־15 השנה הקודמות שלטו בו הימנים.

בית המשפט זז שמאלה

יושב־ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט נטף סרקזם. הוא כתב: "פסח כשר ושמח, גם לחסרי הדמוקרטיה בוויסקונסין, שבוחרים היום כמו ברברים של ממש את השופטים לבית המשפט העליון שלהם...". מר רוטמן כמובן לא היה חופשי לעקוב אחרי התוצאות, כי הן הגיעו במהלך החג. מי שעקבו גילו בשעה מוקדמת למדי שיד השמאלנים הייתה על העליונה. המועמדת שלהם ניצחה בהפרש מכריע של 11%.

אמריקה כולה עקבה בעניין, וחרדה ממלאת מאז את המפלגה הרפובליקאית. ההתמודדות הזו חרגה הרבה מעבר לוויסקונסין. היא הצביעה על נקודת תורפה באסטרטגיה הפוליטית של הימין האמריקאי, שעניינה הוא הפלות מלאכותיות. מועמדי הימין חוזרים ומפסידים במערכות בחירות בחודשים האחרונים, והם עלולים להוסיף ולהפסיד, בואכה נובמבר 2024, זמן הבחירות הבאות. גם אם אין קושי להניח שלא לתוצאות האלה פילל חבר הכנסת רוטמן, הוא עדיין יכול לטעון כי וויסקונסין הפגינה דמוקרטיה בעליל; ואדרבא, השמאל עטור הניצחון הוא זה שצריך לקפוץ על עגלתו, ולהודות ביתרונות הבחירה הפוליטית של שופטים. אבל הדרמה האלקטורלית בוויסקונסין בשבוע שעבר המחישה את ההיפך, זאת אומרת את הנזק הכבד שהפוליטיזציה של מערכת המשפט האמריקאית מסיבה בכל הדרגים.

ארה"ב היא ארץ בוחרת. היא בוחרת נושאי כהונות שבארצות אחרות היו נחשבים לעובדי מדינה, כמו תובעים כלליים ומחוזיים, מבקרי מדינה, מפקחי משטרה, ראשי מחלקות חינוך, ממונים על מים ועל חקלאות וכן הלאה. פעם נהגו להגיד שבאמריקה בוחרים אפילו את תפסני הכלבים.

אמריקה בוחרת גם את שופטיה. בעצם לא כל אמריקה, אבל חלקים ניכרים שלה. חצי המדינות בארה"ב בוחרות את שופטי בית המשפט העליון שלהן. בתי המשפט האלה מוסמכים לפרש את חוקת המדינה, כל זמן שאין היא מתנגשת עם החוקה הפדרלית או עם חוקים שאימץ הקונגרס. בעניינים הפדרליים, הכול סרים למרותו של בית המשפט העליון בוושינגטון.

שדה קרב מרכזי

הבחירות לבתי המשפט של המדינות היו לפנים ענייניות, או לכל היותר אישיות. העדפותיהם המפלגתיות של מועמדים לכהונות שופטים עליונים אומנם היו ידועות, מפני שבערך שני שלישים של האמריקאים מצהירים על שייכותם המפלגתית, כדי שיוכלו להשתתף בבחירות מקדימות. אבל בדרך כלל הגינונים והשכל הישר גברו על המפלגתיות. שופטים עליונים נהגו להבטיח במערכות הבחירות שלהם להיות שופטים טובים, לא שליחי מפלגה טובים.

מצב העניינים הזה עומד בסימן שינוי בחצי המאה האחרונה. בוויסקונסין, השינוי העפיל לגבהים חדשים מאז תחילת המאה, כאשר הפכה לשדה קרב מרכזי בין ימין לשמאל. בית משפט בשליטת הימין הקל על המטוטלת לנוע הרחק ימינה. הוא סמך את ידיו על תיחום־מחדש של מחוזות הבחירה לקונגרס, באופן שהעניק יתרון למועמדים רפובליקאיים גם כאשר מפלגתם עמדה במיעוט. כך, בבחירות של 2018, למשל, הדמוקרטים קיבלו 53% מן הקולות והרפובליקאים 45%, אבל הרפובליקאים קיבלו 60% מן המושבים. רוב ימני מוחץ בבית המשפט של וויסקונסין סמך את ידיו ב־2014 על יוזמת חקיקה רפובליקאית, שהגבילה באופן דרסטי את כוחם של האיגודים לשאת ולתת על הסכמי עבודה קיבוציים במגזר הציבורי. הימין האמריקאי הריע לפסיקה הזו. במשך זמן קצר, מושל וויסקונסין שיזם את החקיקה נחשב לאחד הטוענים המרכזיים של מפלגתו לנשיאות.

ב־2016, וויסקונסין, שהצביעה ב־30 השנה הקודמות רק בעד מועמדים דמוקרטיים לנשיאות, הייתה אחת משלוש מדינות־מפתח מתנדנדות במערב התיכון שהעניקו את הנשיאות לדונלד טראמפ. היא אומנם בחרה דמוקרט למושל ב־2018, ברוב קטנטן, אבל נשארה שמרנית וימנית כמעט בכל מובן, כולל בבחירת שופטים.

ההפלות ימשיכו להכריע

מה קרה הפעם? ובכן, בית משפט עליון אחר קרה. לפני עשרה חודשים, בית המשפט העליון של ארה"ב החליט לבטל פסיקה בת כמעט 50 שנה, שהאצילה את המעמד של זכות חוקתית על הפלות מלאכותיות. הימין האמריקאי לחם בפסיקה הזו בכל כוחו. הוא ייחס אותה למה שהתחיל להיקרא "אקטיביזם שיפוטי". הפתרון של הימין, למרבה חוסר ההפתעה, היה להחליף את השלטון, כדי שנשיא רפובליקאי וסנאט רפובליקאי יוכלו למנות ולאשר שופטים עליונים מן הימין השמרני. יום אחד, קיווה הימין, רוב שמרני יהפוך את היוצרות. נדרשו 49 שנה, והיוצרות אומנם התהפכו.

אבל להלן קרה לימין מה שקרה לשמאל: הפסיקה, שהעבירה את ההחלטה על הפלות לידי כל אחת מ־50 המדינות, עוררה תרעומת גדולת ממדים. התמיכה בזכות להפלות תמיד נהנתה מרוב בסקרי דעת הקהל, אבל לרוב הזה לא הייתה סיבה מיוחדת להעמיד את ההפלות במרכז סדר יומו האלקטורלי, מפני שבית המשפט העליון הגן על הזכות להפיל. בהיעדר הגנה, כמעט בן לילה, בוחרים, ובמיוחד בוחרות, נהרו אל הקלפי כדי לתמוך במועמדים פוליטיים התומכים בזכות להפיל. זה קרה בבחירות לקונגרס ולמושלי המדינות בשנה שעברה, שהנחילו אכזבה ניכרת לרפובליקאים. זה קרה בשבוע שעבר בוויסקונסין.

המועמדת המנצחת בבחירות אומנם לא הזדהתה כדמוקרטית, ונמנעה מלהגיד במפורש איך תצביע בבית המשפט, אבל לאיש לא היה ספק לאן מועדות פניה. זה היה מסע בחירות פוליטי ואידיאולוגי לכל דבר, כך הוא נתפס, וכך הוא תואר לאחר מעשה. ההפלות הכריעו את הכף. שיעור ההצבעה היה הגדול ביותר בתולדות הבחירות לבית המשפט העליון.

אף על פי כן, העובדה ששופטים עליונים מנהלים מערכת בחירות פוליטית, ומתחייבים מראש לנקוט עמדות קונקרטיות, היא איום לעצם ההיגיון של שיפוט עצמאי, ללא משוא פנים. בשבוע שעבר השמאל ניצח. בשנים הקודמות הימין ניצח. אבל ימין או שמאל, אמון הציבור בשופטיו נמצא תמיד מפסיד.

שביעות הרצון של חבר הכנסת רוטמן מן הגילוי הפתאומי של הרגלי וויסקונסין מצריכה יותר מאשר לגלוג ועקיצה. היא מצדיקה דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אולי מותר להציע לו לגלות קורטוב של ענווה, ולהזמין אנשים המתפרנסים ממעקב אחרי וויסקונסין. הוא אולי יגלה שלשון הלגלוג שלו, "זוועה של ממש", דווקא היטיבה לתאר את תוצאת הפוליטיזציה הבלתי מרוסנת של בתי המשפט האמריקאים.

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר