הנזק להכנסות המדינה ממסים כתוצאה מהרפורמה יהיה כבד

הכותב הוא עורך דין ורואה חשבון המתמחה במיסוי בינלאומי, מכהן כמשנה למנכ"ל המכון הישראלי לתכנון כלכלי

כשהגעתי לארץ כנציג PwC US ב־1997, ה"בון־טון" של הסטראט־אפים היה שונה מהיום: הם נהגו להקים חברת־אם אמריקאית, והיא החזיקה בחברת־בת ישראלית שבה בוצע עיקר המו"פ.

לא היה בכך היגיון מיסויי: המס בארה"ב היה גבוה משמעותית מאשר בישראל. יתר על כן, מבנה תאגידי זה הוסיף חובות דיווח מורכבות ויקרות וחייב את החברה להתחשב בשתי מערכות מס בכל פעילות.

הסיבה לתופעה הייתה פשוטה: משקיעים וקרנות אמריקאים, כתנאי להשקעתם, דרשו שעסקי הסטארט־אפ יתנהלו בסביבה יציבה וניתנת לאמון, ארה"ב. לכן הם סירבו להשקיע ישירות בחברה ישראלית. כל ההסברים על אי־יעילות מבנה מס זה נפלו על אוזניים ערלות, ומאחר שהעיקר היה לגייס משקיעים, הישראלים נכנעו: חברת־האם הוקמה בארה"ב, ועיקר תשלום המס שולם בחו"ל.

משמעות כלכלית עצומה

לקח זמן רב עד שהמשקיעים הזרים הבינו שהסביבה הישראלית של תאגוד, רגולציה ומשפט ניתנים לאמון ויציבים, ושאפשר להשקיע ישירות בחברות ישראלית.

התוצאה היא שבשנים האחרונות כמעט כל חברות ההייטק התאגדו בישראל, והמשקיעים השקיעו בהן ישירות. המשמעות הכלכלית עצומה: כל הקניין הרוחני בבעלות חברות ישראליות, ולכן עיקר הכנסותיהן ממוסה כאן. בהינתן התרומה למס של חברות ההייטק, שעובדיה מהווים כ־10% מהמועסקים, תורמים כ־25% מתשלומי המס. מדובר בחלק משמעותי ב"עוגת" ההכנסות ממסים.

לאחרונה, כתוצאה מאי־הוודאות, משרדי רואי החשבון ועורכי הדין הגדולים מדווחים על מגמה מדאיגה של חזרה לאחור: מרבית הסטארט־אפים החדשים מבקשים לרשום את החברה בחו"ל, בדרך־כלל בארה"ב. במבנה זה החברה האמריקאית מזמינה עבודות פיתוח מחברת־הבת בישראל בתמורה לתשלום.

המשמעות מרחיקת לכת: ישראל תזכה לתקבולי מס נמוכים יחסית בגין התמורה לשירותי הפיתוח, ועיקר ההכנסות מתמלוגים של זכויות הקניין הרוחני ומכירות ימוסו במדינה בה ממוקמת חברת־האם, בעלת הקניין הרוחני.

אף שהנזק לכלכלת ישראל אינו מיידי, הרי שהוא יתמשך לאורך זמן. מגמה כזו, משנוצרת, משתרשת לשנים רבות והופכת להיות הסטנדרט של משקיעים וקרנות מארה"ב. הזעזוע משינוי כה חד ב"כללי המשחק" הגלום ברפורמה המשפטית, רק מצדיק בעיניהם את החזרה למקום הבטוח: תאגוד אמריקאי. אלא שפגיעה זו מצטרפת לשורה של צעדים נוספים שצפויים להשפיע לרעה על גביית המסים העתידית של ישראל:

חברות ישראליות רבות בודקות מהלך הידוע כ"היפוך שרוול", לפיו בעלי המניות של החברה הישראלית מעבירים את מניותיה לחברת־אם חדשה בחו"ל. למהלך זה אין השפעה מיסויית בטווח הקצר, הואיל והקניין הרוחני הנוכחי ממשיך להיות בבעלות החברה הישראלית, אולם בטווח של כמה שנים התמונה תתהפך, מאחר שפיתוח הקניין הרוחני העתידי יבוצע בחברת־האם הזרה, והרווחים ממנו ימוסו בחו"ל, בעוד הקניין הרוחני שבבעלות חברת־הבת הישראלית יישחק לאורך זמן, והרווחים ממנו הממוסים בישראל יקטנו עד שייעלמו.

המפיסדה היחידה

לאחרונה דווח גם כי החברות הרב־לאומיות מקטינות את פעילותן בישראל, אם על־ידי ביטול החלטות להקמת מפעלים חדשים או על־ידי הקטנת פעילות המו"פ בישראל. אומנם חברות אלה משלמות מס הכנסה בישראל רק על התשלום לחברת־הבת בשיטת ה־cost plus, אך הפגיעה העיקרית נובעת מהקטנת הפעילות ומספר העובדים בישראל. פגיעה זאת מתבטאת הן בהקטנת המס המנוכה משכר העובדים והן בפגיעה באקו־סיסטם הטכנולוגי, שהוא הנכס החשוב ביותר לכלכלת ישראל ונובע מעצם נוכחותן ופעילותן בישראל של החברות הרב־לאומיות.

גם להעברת כספים לחו"ל על־ידי יחידים וחברות יש השפעה ותוצאת מס שלילית: כשהפיקדונות בארץ, המס על הריבית שולם במלואו כאן. אולם עם העברתם לחו"ל, במקרים רבים חלקו הארי של המס ישולם בחו"ל, ורק יתרת המס תשולם בארץ. למשל, על הכנסות ריבית בגין פיקדונות בארה"ב ינוכה מס במקור בשיעור של 17.5%, וישראל תזכה בהשלמת מס בשיעור של 7.5%. הנישום אדיש, כי המס הכולל לא משתנה. המפסידה היא מדינת ישראל.

אמון ויציבות קשה לבסס ולקח עשרות שנים לעשות זאת, אך קל להרוס. "מהפכה משפטית" אינה מזוהה עם יציבות ואמון, ויש להניח כי אי־הוודאות שנוצרת ב"שינוי כללי המשחק" עלולה בסבירות ממשית לגרום לכך שהמשקיעים הזרים יתעקשו שוב על הקמת החברה מחוץ לישראל. בניגוד לסברה, לא מדובר באירוע חולף אלא באירוע עם נזק לכלכלת ישראל. מומלץ למקבלי ההחלטות לקחת אותו בחשבון כבר עכשיו.