איזו יצירת המופת גילתה לעולם את אחד הסופרים החשובים במאה ה-20?

בנג'מין שול הוא עורך מדור הספרים ב"וול סטריט ג'ורנל" 

אפילו אלו שמעריכים את רומן הביכורים של ארנסט המינגווי, צריכים להודות שהסופר היה נבל. "וזרח השמש" פורסם ב־1926, והפך את המינגווי לכוכב ספרותי בן לילה. בספרו הוא שיחק עם חייהם של כמה מחבריו, המופיעים כגרסאות מוסוות בקושי של עצמם.

וזרח השמש
The Sun Also Rises

מחבר: ארנסט המינגווי
שנת פרסום: 1926
ז'אנר: רומן
הוצאה בעברית (מחודשת): פן הוצאה לאור, ידיעות אחרונות, ספרי חמד (2006)
תרגום: יואב כ״ץ
מספר עמודים: 283

 כריכת הספר וזרח השמש

כיצד נולד הספר ומיהן הדמויות

"וזרח השמש" נולד מהנסיעה של המחבר לפסטיבל סן פרמין בספרד ב־1925. זה היה הביקור השלישי של המינגווי שם. הוא בא לצפות במלחמות השוורים בעיר פמפלונה.

לטיול הזה התלוו אליו כמה מחבריו מפריז, שלאחר מכן הופיעו בספר כדמויות: הסופר האמריקאי הרולד לואב (שבספר קוראים לו רוברט קון, דמות שהיא קורבן להרבה תעלולים), אשת החברה הבריטית ליידי דאף טוויזדן (ליידי ברט אשלי בספר) והמאהב של דאף, פאט גאת'רי (השיכור הנאלח מייק קמפבל).

● הציור האייקוני שנעלם במשך שנים רבות עד שהתגלה בארובה מאובקת בדרום לונדון
● הבניין פורץ הדרך שנראה כמו ערימת קוביות לגו
● מה גורם ל"נשים קטנות" להיות קלאסיקה בת 155 שנים?

המספר ברומן הוא ג'ייק ברנס. בדומה להמינגווי גם הוא גיבור מלחמת העולם הראשונה וחובב מלחמות שוורים החי בפריז. גם הוא אוסף מקבץ חברים שנוסעים יחדיו לפסטיבל בספרד, לשם עלילת הספר עוברת לאחר החלק הראשון - שקוצר משמעותית על ידי הסופר פ' סקוט פיצג'רלד, שהיה העורך של המינגווי - שמתרחש בפריז.

בתוך האקסטזה של החגיגות, המתודלקות בכמויות עצומות של אלכוהול שהדמויות שותות כמעט בכל עמוד בספר, ברנס וחבריו חיש מהר יורדים על רוברט קון המסכן, לאחר שגילו שיש לו רומן עם ליידי ברט אשלי. הרגשות מתחילים לבעבע בפמפלונה. בשל כך, נחרבת הנסיעה.

פציעתו במלחמה הפכה את ברנס לאימפוטנט, והיא הרסה את הרומן שלו עם ליידי ברט אשלי. המינגווי מתייחס בקצרה לפציעת המחבר, ובכך מדגים את "תיאוריית הקרחון" המפורסמת של הסופר, לפיה משפטים קצרים ותמציתיים יכולים לרמז על פרטים מסוימים מבלי לומר אותם באופן מפורש. הפגיעה שחווה ברנס, שברובה נותרת מרומזת, חולשת באופן משמעותי על הספר. וזה כוחו האמיתי של המינגווי.

הפרוזה החסכנית של המחבר

"וזרח השמש" הוא רומן שיש בו שכרות, מין וניכור; בגידה רומנטית וחברויות שמגיעות לכדי קרבות אגרופים. המינגווי מתאר את הנושאים שלו, כפי שיעשה אחר כך ב"שלום לנשק" ו"למי צלצלו הפעמונים", בפרוזה החסכנית המפורסמת שלו. אבל הוא יודע גם להיות לירי בצורה בלתי רגילה, בייחוד כשהוא מתאר את הסביבה בה חיים גיבוריו. כך הוא מתאר את ג'ק ברנס בדרכו מפמפלונה לכפר הדייגים הספרדי בורגטה:

"...בעוד האוטובוס מטפס ביגיעה, בדרך יכולנו לראות עוד הרים מתנשאים בפאתי בדרום. אחר כך עברה הדרך על פני רכס, נשתטחה ונכנסה לתוך יער. היה זה היה יער של אורני שעם ואור השמש הסתנן מבעד לצמרות כתמים־כתמים, ועדר בקר נראה רועה בין העצים. חצינו את היער והדרך יצאה והקיפה רמה קטנה, ולפנינו השתרע מישור ירוק ומעבר לו הרים כהים."
(וזרח השמש, עמוד 91, הוצאת עם עובד, תרגום: ורה ישראלית).

על תחילת החגיגות בפמפלונה הוא כותב:

"בצהרי יום ראשון, בשישה ביולי, התחוללה הפיאסטה...מכל עבר נהרו אל הכיכר אנשים, וממורד הרחוב הגיעו לאוזנינו קולות של קני אבובים של חלילים ושל תופים שהלכו וקרבו כשהם מנגנים את מנגינת ה"ריאו־ריאו". נשמע הקול החד של החלילים והולם התופים, ומאחוריהם באו אנשים ונערים רוקדים כולם. כשהפסיקו המחללים את מנגינתם התיישבו הכל בשפיפה על הארץ, ומשנשמעו שוב קול קני האבובים ויבבת החלילים ונקישותיהם הנמוכות, החלולות והאטומות של התופים, נתקפצו הכל קפיצה גדולה לגובה והמשיכו בריקודים... עתה היתה הפיאסטה בעיצומה. היא נמשכה שבעה ימים ושבעה לילות." (וזרח השמש, עמוד 127, הוצאת עם עובד, תרגום: ורה ישראלית).

מרומן מפתח לאירוע ספרותי משנה דור

בנוסף לסרט התיעודי של קן ברנס ולין נוביק על המינגווי מ־2021, כדאי לחובבי המינגווי לקרוא גם את הספר "כולם מתנהגים גרוע" של לזלי מ' מ' בלום, המספר את הסיפור האמיתי מאחורי "וזרח השמש" וחושף את הנסיבות בהן הספר נכתב. "הדור האבוד", כינתה הסופרת היהודייה - אמריקאית גרטרוד שטיין את המינגווי ובני דורו, כינוי ששמעה לראשונה מבעל מוסך צרפתי שהתלונן על המכונאי שלו באומרו: "אתם כולכם דור אבוד".

התיאור הזה של שטיין את המינגווי ובני דורו עזר לשמר את הרומן בדברי הימים של הספרות, מציינת בלום, כי הוא שינה את הפריזמה דרכה קוראים את הרומן. "בסופו של דבר", כותבת בלום, "כל מה שהיה נחוץ הן שתי המילים האלה כדי להרים את הספר ממדרגת הרכילות לאירוע ספרותי משנה דור". והספר התגלה כנבואי: הוא לוכד באופן נפלא את הטון של שנות ה־20, עשור של שפע והגזמה, שאחריו הגיעו שנים איומות.

לאחר המריבה הראשונה של החבורה בפמפלונה, הם משלימים באופן זמני בזמן ארוחה לילית, ונהנים מהרגעים אלה. ג'ק ברנס יודע שעוד יהיו צרות בדרך, אבל לעת עתה הוא מנסה ליהנות מהחברה של חבריו: "ערב זה הזכירני כמה סעודות ערבית מימי המלחמה. יין לרוב, מתח שמתעלמים ממנו והרגשה שמתרגשים ובאים דברים שאין להימנע מהם. היין הפיג את הרגשת הגועל הקודמת, ועתה הייתי עליז ושמח. כולם נראו לי אנשים נחמדים כל כך."

(וזרח השמש, עמוד 123, הוצאת עם עובד, תרגום: ורה ישראלית).