מה קורה בבית משפט עליון שתהליך המינוי של שופטיו נמצא כולו בידי פוליטיקאים? הקשיבו לשלוש שעות וחצי של שאלות ותשובות בבית המשפט העליון של ארה"ב ביום ג' השבוע (הן עמדו להימשך גם למוחרת, לאחר כתיבת הטור הזה). הן היו מרתקות, אבל גם מטרידות. לא פעם הן נשמעו כמו דיון פוליטי במליאתו של בית נבחרים.
על הפרק עומד עניין הנוגע במישרים לחייהם של עשרות מיליוני אמריקאים: חובות שצברו סטודנטים במרוצת לימודיהם. שכר הלימוד באמריקה גבוה להחריד, בייחוד באוניברסיטאות יוקרה. הממשלה הפדרלית מלווה ברצון, ולסטודנטים אין בררה אלא להתמשכן.
המספרים מדברים בעדם. 43 מיליון אמריקאים חבים 1.6 טריליון (1,600 מיליארד) דולר לממשלה הפדרלית. 16% נקלעו לחדלות פירעון. אחרים מוסיפים לפרוע את חובות נעוריהם הרחק אל תוך בגרותם.
בקיץ שעבר, הנשיא ביידן הורה למחול חלק ניכר של חובותיהם. השמאל הרדיקלי של מפלגתו רצה שהוא ימחל הכול. השמאל הקצת פחות רדיקלי רצה שהוא ימחל 50 אלף דולר לכל לווה.
הימין, לאו דווקא הרדיקלי, התחלחל מחוסר האחריות הפיסקאלית. מחילת החובות עמדה למחוק בין 300 ל-400 מיליארד דולר מנכסי הממשלה הפדרלית, בשעה שהחוב הלאומי עומד כבר על 30 טריליון דולר ויותר.
התובעים גררו לביהמ"ש
הנשיא הסתמך על חוק בן 20 שנה, שהקונגרס אימץ בהשפעת הטראומה הלאומית של 11 בספטמבר 2001. הוא קבע אז, שהממשל יהיה מוסמך להשעות את חובותיהם של סטודנטים בשעת חירום. אבל החוק לא התיר את ביטול החובות.
להלן קרה מה שקורה ללא הרף בשיטה הפדרלית האמריקאית: התובעים הכלליים הרפובליקאיים של שש מדינות גררו את הממשל הדמוקרטי אל בית המשפט העליון, בתקווה שהעליון יאסור את המחילה. הטענה: הממשל לא אפשר דיון בקונגרס, והקונגרס לא התיר את המחילה.
בארה"ב כמעט כל התובעים הכלליים נבחרים בבחירות כלליות. הם פוליטיקאים לכל דבר. מאחר שלעתים קרובות הם שוחרים כהונות בכירות יותר, כמו מושלי מדינות או סנאטורים, עניין רגיל הוא שהם יוצאים מגדרם לשבש את פעולות הממשל בוושינגטון, כאשר הוא שייך למפלגה היריבה.
בכלל, הכול פוליטי הרבה יותר מדי במשפט האמריקאי. במקרים רבים אפילו שופטים עליונים של מדינות נבחרים בבחירות כלליות. תשעת השופטים או השופטות בבית המשפט העליון בוושינגטון אומנם אינם נבחרים, אבל הם מגיעים לשם בעקבות תהליך מינוי פוליטי לעילא ולעילא.
הנשיא הוא היחיד המוסמך להציע מועמדים, והסנאט הוא המאשר אותם. נשיאים נטו תמיד להציע מועמדים עם רקע פוליטי מפלגתי. ב-30 השנה האחרונות לא התמנו שופטים עליונים אלא על פי קריטריונים פוליטיים נוקשים. נשיא של הימין מינה שמרנים מובהקים, נשיא של השמאל מינה ליברלים מובהקים. לחלקם אפשר להוסיף את התווית "רדיקלים", ולייחס להם כוונות של מה שקוראים במזרח הים התיכון "מהפכה שיפוטית".
בזכות דונלד טראמפ יש כיום רוב ימני ("שמרני", בעגה האמריקאית) מכריע בבית המשפט העליון: שישה עליונים של הימין (בהם אישה אחת) ושלוש עליונות של השמאל ("ליברליות", בעגה האמריקאית).
אין זאת אומרת שתמיד בית המשפט מצביע לפי המפתח המפלגתי. אבל כמעט תמיד אפשר לסמוך על תוצאה שתניח את דעתו של הימין האידיאולוגי. לפני תשעה חודשים ופחות, הרוב הימני ביטל את הזכות החוקתית להפלות מלאכותיות (והעביר את ההחלטה לידי כל אחת מן המדינות), תוצאה שהייתה משאת נפשו של הימין ב-50 השנה הקודמות.
לעג כלפי שר החינוך
חובות הסטודנטים הן הכותרת הראשית השבוע. השופטים העליונים של הימין מכווצים את מצחם, ורוטנים. השופטות העליונות של השמאל מוכנות ליפול על חרבן.
העליונים והעליונות משתמשים בטיעונים שהאפיון "פוליטיים" אינו מוגזם בשבילם. אחד העליונים הוותיקים ביותר, סמיואל אליטו, מלגלג על הממשלה הפדרלית, "טריליון דולר פה, טריליון דולר שם, לא משנה להם".
השופט ניל גורסאץ', מינויו של טראמפ, מלגלג על שר החינוך בממשל ביידן, המופקד על חובות הסטודנטים, "אני מבין שלשר יש מומחיות ניכרת במה שנוגע לענייני חינוך, אבל בנוגע למדיניות מאקרו-כלכלית, האומנם עלינו להניח שלכל חבר קבינט, מלומד כאשר יהיה, יש ידע כזה?".
עיצמו את עיניכם, העמידו פנים שאינכם יודעים מי המדברים, נסו רק לנחש איפה נשמעים הדברים האלה. מליאת בית הנבחרים או הסנאט תהיה הניחוש הטבעי. זו אינה לשון משפטית, אלא פוליטית, שזורה בסרקזם ובאירוניה מושחזת. אגב, השופטים העליונים של ארה"ב מתמנים לכל חייהם. צילם יתארך מעל בית המשפט עוד שנים רבות.
נקמת מצביעים צעירים
נשיא בית המשפט, ג'ון רוברטס, מינוי של ג'ורג' בוש הבן, מתלונן על עצם ההלוואות שניתנו. תארו לעצמכם שני חברים לכיתה, הוא אומר, אחד לוקח הלוואה כדי לפתוח עסק של כיסוח דשא, השני לוקח הלוואה כדי ללמוד, "אף אחד לא אומר לאיש שניסה לפתוח עסק שהוא פטור מלפרוע את ההלוואה, אף על פי שהמסים שהוא שילם מימנו את ההלוואה של חברו לכיתה".
זו טענה שצלילים פופוליסטיים עולים ממנה. דונלד טראמפ ניצח בבחירות 2016 במידה רבה בגלל התקוממות אלקטורלית של לבנים ממעמד בינוני נמוך ללא תארים אקדמיים. הסקרים חוזרים ומראים שמרירותם של חסרי התארים כלפי "האליטות" מוסיפה להזין את התמיכה במפלגה הרפובליקאית. טראמפ מקווה לחזור ולהינשא על כתפיה אל הבית הלבן בנובמבר 2024. כמעט 60% מחובות הסטודנטים שייכים לארבעת עשירוני-ההכנסות העליונים, עם הכנסה שנתית ממוצעת של 74,000 דולר. היא גבוהה בערך ב-20,000 דולר מן ההכנסה הממוצעת, שהיא עצמה גבוהה ב-20,000 דולר מן ההכנסה הממוצעת של עובדים ללא השכלה גבוהה כלשהי.
אבל זו אינה תמונה שלמה. חלקם של שחורים בין סטודנטים לווים גבוה בהרבה מחלקם באוכלוסייה, וממילא אבני הריחיים כבדות במיוחד אצלם.
פסיקת הרוב הימני נגד הפלות מלאכותיות היטתה מיליוני צעירים שמאלה, אל המפלגה הדמוקרטית. התוצאות ניכרו בבחירות לקונגרס בסתיו שעבר. הרפובליקאים ציפו לניצחון מסיבי, זכו ברוב מיקרוסקופי בבית הנבחרים, והפסידו בסנאט. הם מוסיפים לחרוק שיניים ולחשוש מפני נקמת הצעירים גם בבחירות הבאות. פסיקה אפשרית של הרוב הימני בבית המשפט נגד מחילת חובות עשויה ללבות את הנקמה הזו.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר
כתבות
ני"ע
