מה גורם ל"נשים קטנות" להיות קלאסיקה בת 155 שנים?

ברנדה קרונין היא סופרת ועיתונאית לענייני אמנות ותרבות בוול סטריט ג'ורנל 

המסרים של הספר

הרומן בן 155 שנים של לואיזה מיי אלקוט, "נשים קטנות", עדיין ניתן לרכישה כספר מודפס, למרות שהוא טומן בחובו מסרים שמאוד לא תואמים למנטרות בנות זמננו כמו התאווה לרכישה חדשה, פינוק יתר, קידום עצמי ווולגריות.

לסיפור של רביעיית האחיות מניו אינגלנד נושא לא אופנתי: מעשי חסד תמיד מזכים את עושיהם בתשורה כלשהי. מתחים עמוקים הנוגעים לכסף, נישואין ומעמד האישה מניעים את הרומן, והם שהזניקו את ספרה של אלקוט לפנתיאון.

נשים קטנות

ז'אנר: רומן חניכה
שנת פרסום: 1868
שפת מקור: אנגלית
מספר עמודים (מהדורה עברית מעודכנת לשנת 2010): 636
הוצאה: משכל (ידיעות ספרים)
מתרגמת: שרון פרמינגר,

 כריכת הספר נשים קטנות

הסיפור של ארבע האחיות

אלקוט כתבה את "נשים קטנות", שפורסם בפרקים ב־1868 וב־1869, תוך כמה חודשים. הספר עוקב אחרי האחיות מארץ' - מג, ג'ו, בת' ואיימי - שבזמן מלחמת האזרחים האמריקנית (ולאחריה) חיות בתנאים קשים ונופלות לזמנים קשים אף יותר כשאביהן נקרא אל הדגל ככומר צבאי. זה מותיר את אימן, מרמי, כהורה יחיד לבנות. מג וג'ו, בנות 16 ו־15 כשמתחיל הספר, כבר עובדות: מג כמטפלת בילדים וג'ו משמשת כבת לוויה של הדודה מארץ', קרובת משפחה אמידה של המשפחה. בת', נערה שברירית וביישנית בת 13, מטפלת במשק הבית ומנגנת בפסנתר בעוד שאיימי, בת 12, עדיין לומדת בבית הספר.

כשמחלות, אכזבות וצרות אחרות נערמות על האחיות מארץ', האם מרמי דואגת שבנותיה יהיו שמחות. אבל החיים של הנשים הקטנות לא סובבים רק סביב היכולת להסתדר בזמנים מורכבים. לורי, השכן המצליח ויפה התואר של משפחת מארץ', הופך לחביב המשפחה. ג'ו, השואפת להיות סופרת, מוצאת הצלחה בכתיבה. ובסוף הספר - אזהרת ספוילר - רוב האחיות מארץ' נשואות באושר.

הגאונות של הסופרת

המחברת, שנותרה רווקה עד מותה בגיל 55, שאבה השראה לסיפור מהחיים במחיצת אחיותיה בקונקורד, מסצ'וסטס. אביה, מורה ופילוסוף, דגל בגישה קלילה לעניינים מעשיים, מה שהותיר את המשפחה לעיתים כמעט מרוששת, והצית את רעבה של בתו הסופרת לתהילה ועושר. היא סייעה במשק הבית וכתבה מאמרים, סיפורי מתח, סיפורים קצרים ומעשיות לילדים. בעל כורחה, הסכימה לבקשת המוציא לאור שלה, ופנתה לכתיבת "נשים קטנות", מלאת ספק לגבי השאלה האם ספר המתאר את התבגרותן של ארבע אחיות ימצא קהל קוראים.

גאוניותה של אלקוט היא בעיסוקה בנושאים על־זמניים: אהבה, מוות, קנאה, פחד ושמחה. על אף שעברו 155 שנה מאז פורסם הספר, חייהן של נשות משפחת מארץ' עדיין רלוונטיים. הפרוזה דמויית־השיחה של אלקוט לעיתים נשמעת כאילו העמודים נשלחו היישר משולחן הכתיבה אל מכונות הדפוס. היא לא נאמנה לכרונולוגיה, ולעתים היא יוצאת מהנרטיב כדי לפנות ישירות לקורא. סצינות המשפחה המשעממות לעתים מתובלות בגילויים מרתקים של התנהגות רעה. אלקוט מפרטת את ההשפלות שחוות האחיות מארץ', כמו שגיאותיה של מג באופנה, הניסיונות הכושלים של ג'ו לבשל והטיפוס במדרגות הסולם החברתי של איימי. הסופרת מוצאת בדמויות שלה אנושיות, שמעניקה נפח לאירועים מינוריים, כמו הפעם בה בת' מעיזה להיכנס לבית השכנים ומוקסמת מהפסנתר שיש להם.

● יצירת האמנות ההולנדית המפורסמת מכולן שזכתה לתהילת עולם בזכות להיט קולנועי
●  "בלואו־אפ": הצד האפל של שנות ה־60 העליזות בלונדון
● "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס: מיצירות המופת המאתגרות ביותר

היחס של הספר לכסף

המחסור בכסף הוא קבוע, כמו ההנחה לפיה לאחר פרק זמן קצר של הוראה או ציור, הנערות יבטיחו את עתידן באמצעות נישואים. למרות שהאם מרמי מייעצת לבנות שהן צריכות להינשא בגלל אהבה ולא בגלל כסף, מג שומעת גם פרספקטיבות אחרות ממכריה העשירים. כשהיא נקלעת למסיבה היא שומעת רכילות לפיה מרמי זוממת ללכוד בעלים עשירים לבנותיה: "גברת מ' עשתה את התוכניות שלה, אעז לומר, ותשחק היטב בקלפים שקיבלה".

ג'ו, הדמות שהכי משקפת את רוחה של אלקוט, שואפת להתפרנס מכתיבה ומתעקשת שאופייה העצמאי הופך אותה לבלתי כשירה לנישואין. אלקוט מעניקה לג'ו את השורה הראשונה בספר, בה היא מתלוננת על תוכניות החג העלובות של המשפחה: "חג המולד לא יהיה חג מולד ללא מתנות". המתנות הלבביות אך הצנועות שהבנות מקבלות מאימן מפייסות אותן. מדבר בעותקים של הספר "מסעות ההלך" מאת המטיף האנגלי ג'ון באניין, שהאם מניחה מתחת לכרית של כל אחת מהבנות. כשקוראים את "נשים קטנות" חשים שהספר של באניין היה במחשבותיה של אלקוט. זו מעין מפת דרכים למסעה של נשמה השמיימה.

בעוד שברור שהנשים לעולם לא יחטאו חטאים אמיתיים, אין שום שאלה על כך שמעשים טובים זוכים להכרה. באותו חג מולד עלוב, מרמי משכנעת את הבנות לשתף את האוכל שלהן עם משפחה ענייה - הקרבה שבצידה סיפוק ושמחה. כשאיימי בעלת האופי החזק רבה עם ג'ו, מרמי גורמת לאחיות לתרגל מחילה ואיפוק.

העיבודים הקולנועיים לספר

"נשים קטנות" עובד לכמה סדרות וסרטים, אך אף אחד מהם לא בלט במיוחד, למרות הכוכבות ששיחקו בהם. אולי הסיבה לך היא שהדמויות המעובדות למסך תואמות לעתים רחוקות את הדמויות כפי שנחרטו בזיכרון הקוראים. קתרין הפבורן שיחקה את ג'ו בעיבוד משנת 1933; אליזבת טיילור הייתה איימי בגרסה מ־1949. בסרט משנת 1994, סוזן סרנדון גילמה את מרמי, וינונה ריידר את ג'ו וכריסטיאן בייל היה לורי. ב־2018 שודרה גרסה חדשה בת שלושה חלקים בהפקה משותפת של BBC ו־PBS. הביקורות היו מעורבות, וחלק מהמבקרים התאכזבו מהתיאור הטלוויזיוני של משפחת מארץ'. אבל במאים לא מוותרים. קלייר נידרפרום ביימה גרסה חדשה - שבה ג'ו נוסעת ברכבת התחתית וכותבת על מחשב נייד - שיצאה לאקרנים ב־2018.