בלי להמציא את הגלגל מחדש: רעיון ההשקעה הכי טוב הוא מובן מאליו

אין צורך בסיכון ובטרחה שבמציאת אפיקים חדשים לכסף, בתקופה שבה השקעות בטוחות כמו קרנות כספיות או אג"ח ממשלתיות הן כל כך אטרקטיביות • הטענה הזו מתחזקת כשמסתכלים על התשואה העודפת הזעומה שניתן להשיג מהסיכון שבהשקעה במניות או באג"ח זבל

מזומנים ואג''ח ממשלת ארה''ב / צילום: Associated Press, Elise Amendola
מזומנים ואג''ח ממשלת ארה''ב / צילום: Associated Press, Elise Amendola

השקעה היא עניין של סיכון ורווח, אבל בימים אלו היא עוסקת בסיכון ופחות ברווח. חלק מהסיכונים לא רק מניבים רווח גרוע, אלא יקרים יותר מהחזקת כסף באופנים הבטוחים ביותר. התשואה הנוספת שניתן להרוויח כיום על כסף מזומן על ידי קניית אג"ח זבל בסיכון היא הנמוכה ביותר אי פעם, למעט בתקופת בועת האשראי של 2007, כך לפי נתונים הנרשמים מאז 1986.

הכלכלנים מזהירים: הריבית בארה"ב עשויה לעלות גם מעבר ל-5%
הצמיחה בנתוני התעסוקה של ארה"ב בינואר הפתיעה כלכלנים. למה התחזיות שלהם שגויות לעתים קרובות?
מחבר רב המכר "הברבור השחור" מזהיר: "הדיסנילנד בשווקים נגמר"

מדד הערכה סטנדרטי, אם כי פגום, של וול סטריט, מראה שתוספת התשואה שמעניק הסיכון שבהחזקת מניות במקום מזומנים היא הקטנה ביותר מאז התפוצצות בועת הדוט קום.

אז למה לקחת את הסיכון והטרחה שבהשקעה, כשקרנות כספיות חביבות ובטוחות או אג"ח משרד האוצר הן כל כך אטרקטיביות? יש שתי תשובות בסיסיות. אחת היא שהמשקיעים לא מצפים שהכסף המזומן יישאר כל כך אטרקטיבי, ומבקשים לנעול לעצמם תשואות עתידיות. השנייה היא שאחרי עשור שבו כסף מזומן היה זבל עם אפס תשואה, ישנם מעטים החושבים על מזומנים כיותר מאשר מקום זמני להחנות בו את הכסף.

משנים חשיבה: לא צריך לנטוש את המזומנים

החשיבה הזו צריכה להיפסק, לפחות לעת עתה. יש אך מעט רווח בנטישת המזומנים לטובת תחומים אחרים.

הפדרל ריזרב משלם 4.55% לקרנות כספיות בחשבונות הריפו ההפוך שלו (reverse repurchase vehicles) שלו, כחלק מהמאמץ לספוג מזומנים מהכלכלה ולשמור על הריבית גבוהה. ריבית זו גבוהה מהתשואה על אג"ח בטוחות בדירוג AA, כמו למשל של אפל או של ברקשייר הת'אוויי. חברות אלו הן מהסולידיות ביותר - אך השקעה בהן עדיין כרוכה בסיכון רב יותר לעומת החזקת מזומנים אצל הפדרל ריזרב או באג"ח קצרות-טווח של משרד האוצר (T-bills), שם התשואה לשלושה חודשים היא 4.54%.

בין היתר ניתן להסביר זאת על ידי הציפיות של משקיעים לקיצוצי ריבית מצד הפדרל ריזרב החל מהקיץ, ציפיות שגברו ביום רביעי בשבוע שעבר, כשיו"ר הפד ג'רום פאוול לא הביע הסתייגות חזקה מהראלי האחרון. התוצאה של זה הייתה עקום תשואה הפוך, כשהתשואות על אג"ח לטווח ארוך נמוכות יותר מהתשואות על אג"ח קצרות יותר ועל מזומנים.

אבל כבר היו לנו עקומי תשואה הפוכים פעמים רבות בעבר (לפני כל מיתון ב-60 השנים האחרונות, למעשה). מאז שהחל מדד ICE מריל לינץ' ב-1988, לא נרשם שום מקרה שבו מזומנים נתנו תשואות גדולות יותר מאג"ח בטוחות בדירוג AA. משקיעים תמיד דרשו פרמיה גבוהה מעל אג"ח על הסיכון הנוסף שכרוך בהן, באופן שיותר מאיזן את התשואה הנמוכה יותר על אג"ח לטווח רחוק בזמן היפוכי עקום התשואה.

הפעם ההבדל הוא שחברות לוקחות הלוואות לטווחים רחוקים יותר, כלומר שעקום התשואה ההפוך מוריד את תשואת האג"ח שלהן יותר מבעבר. התשואה הנוספת שהן משלמות מעל אג"ח האוצר, למרות שהיא גבוהה ממקרים רבים בעבר, עדיין נמוכה, ואינה מספיקה כדי להחזיר את התשואות המתקבלות מכסף מזומן.

קשה יותר לנתח מניות, בגלל שהן לא מבטיחות קופון קבוע כמו אג"ח. הדרך הסטנדרטית למשוך את הפרמיה העתידית שהן מציעות היא להשוות בין כסף מזומן או אג"ח לרווחי התשואה על מניות, בחלוקה על פי מחיר, או ההיפוך של היחס בין מחיר לרווחים.

התשואה על רווחים נמצאת כיום 1% מעל הריבית על אג"ח האוצר לשלושה חודשים, רמה נמוכה באופן לא סביר בהתחשב בסיכון הכרוך בהחזקת מניות. שוב - חלק מזה נובע מכך שמשקיעים מהמרים שהפד יעבור להורדת ריביות בהמשך השנה, וזה עוזר למניות.

באופן חלקי הסיבה לכך היא שדרך המדידה פגומה. אבל הרבה מזה קורה בגלל שמניות עדיין יקרות בהשוואה לשיעורי הריבית, אפילו לאחר המכירות הגדולות (selloff) של השנה שעברה.

דרך אחת לנסות לתקן את הבעיות היא להשוות בין תשואת הרווחים על מניות ובין התשואה הריאלית לעשר שנים מאג"ח אוצר מוגנות אינפלציה (TIPS). כאן מניות מציעות 4.5% יותר מאג"ח מוגנות אינפלציה, וזה לא נשמע רע כל כך. אבל זה כן: זו התשואה העודפת הגרועה ביותר מ-2007.

אז נכון, רק בגלל שנכסים בסיכון יקרים בהשוואה למזומנים לא אומר שכסף מזומן יציג ביצועים יוצאי דופן. אבל חשבו על הרווחים לעומת הסיכונים שלוקחים. מזומנים חפים מסיכון - אם מתעלמים מחדלות פירעון בגלל תקרת החוב - נראים מאוד אטרקטיביים.