"סיפורו של אמט טיל": בחזרה אל רצח הנער האפרו־אמריקאי שטלטל את אמריקה בשנות ה־50

לפני כ־70 שנה נער אפרו אמריקאי בן 14 נרצח בברוטליות במיסיסיפי בגלל שפנה לאישה לבנה. עכשיו סיפורו של אמט טיל שזעזע את אמריקה מעובד לסרט קולנוע, אותו יצרה צ'ינוני צ'וקוו, במאית ניגרית, שסרטה הקודם Clemency (2019), זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס. היוצרת בחרה לספר את סיפור הרצח מנקודת המבט של מיימי טיל, אמו של הנער הנרצח, אשר מאבקה לצדק הפך לאבן דרך בהיסטוריה של זכויות האזרח בארה"ב.

תקציר העלילה

הסרט מבוסס על סיפור אמיתי שאירע באוגוסט 1955. אמט "בו" טיל (ג'יילין הול), נער אפרו־אמריקאי בן 14, מגיע לאחר יום עבודה בשדה הכותנה במיסיסיפי לחנות של משפחת ברייאנט הלבנה. בחנות עובדת אם המשפחה, קרוליין ברייאנט (היילי בנט). אמט, בן לאם יחידנית משיקגו (דניאל דדווילר), שנמצא בדרום בביקור משפחתי, לא מודע למעמדם של האפרו־אמריקאים באזור, ובמהלך שהותו בחנות משוחח עם קרוליין. כעבור כמה ימים, בעלה של קרוליין, רוי (שון מייקל וובר), יחד עם עוד כמה גברים, חוטף את אמט מבית קרוביו. הם מענים אותו למוות וזורקים את גופתו לנהר הטלהאצ'י. במשפט הגברים זוכו, אך אימו של אמט, מיימי טיל, המשיכה להיאבק גם לאחר פסק הדין על חשיפת עובדות מות בנה.

ביקורות מהעולם

"...דדווילר נכנסת לתפקיד מיימי, ומספקת הופעה שקטה ומרוכזת שעובדת בצורה קונטרפונקטית עם הכובד של הסיפור, עומקו ואלימותו. המשקל של הרצח של אמט טיל, האימה שבו - כמו גם ההיסטוריה שקדמה למותו וגם זו שבאה אחריו - הוא אדיר, ובלתי אפשרי, האמת, עבור סרט אחד".

(מנוהלה דארגיס, 13.10.22, הניו־יורק טיימס)

ההקשר למציאות

עד היום איש לא הואשם ברצח של אמט טיל. שנה אחרי שרוי ברייאנט, בעלה של קרוליין ושותפו לפשע, ג'ון ויליאם מילאם, זוכו מכל אשמה במשפט, הם הודו ברצח בראיון שהעניקו לכתב העת האמריקאי "Look", בעבורו קיבלו תשלום שנע בין 3,600 ל־4,000 דולר.

הגנת הסיכון הכפול (Double Jeopardy) מונעת הגשת כתב אישום נגד נאשמים בעברה שממנה זוכו, ולפיכך ברייאנט ומילאם יכלו להודות שהם רצחו את הנער - אך המשפט לא נפתח בשנית עד שמתו: ברייאנט ב־1994 ומילאם ב־1980. ב־2004 פתח משרד המשפטים האמריקאי בחקירה שנייה, בעקבות פניות של הציבור. גופתו של טיל נותחה והוכח כי הוא מת מירי בראש וסבל משברים רבים בעצמות.

במשפט המחודש קרוליין ברייאנט, האישה איתה דיבר טיל בחנות, זוכתה מכל אשמה, למרות העדויות שהוכיחו שהיא שיקרה במשפט בשנות החמישים, בו טענה שטיל תפס במותניה ודיבר אליה באופן מיני. בשנה שעברה נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, חתם על חוק הלינץ' על שם אמט טיל שקובע כי לינץ' הוא פשע שנאה פדרלי בארה"ב.

ההקשר הקולנועי

גם Clemency סרטה הקודם של צ'וקוו, יוצרת הסרט, מבוסס על מקרה אמיתי: סיפורו של המאבטח האפרו אמריקאי טרוי אנתוני דייוויס שהואשם ברצח שוטר לבן בשנת 1989, ולמרות הספקות שהיו סביב חקירת הרצח, הוא הוצא להורג ב־2011.

בראיון לאתר החדשות האמריקאי "Hot press" סיפרה צ'וקוו שלאחר הרצח של ג'ורג' פלויד, לפני כ־3 שנים, היא הרגישה שההיסטוריה חוזרת על עצמה, ולכן היא החליטה לעשות את הסרט על טיל: "התברר לי שצריך לספר את הסיפור הזה, וצריך לספר אותו עכשיו. התחייבתי כאמנית וכאדם לספר אותו בצורה אנושית ומעצימה".

3 דברים שכדאי לדעת

● קית' בושאמפ, אחד מכותבי ומפיקי הסרט, התחיל לחקור את המקרה של אמט טיל כבר בשנת 1995, כאשר עבד בחברה המפיקה סרטים בניו יורק. הוא יצר סרט תיעודי שחשף פרטים חדשים על המקרה, "The Untold Story of Emmet Louis Till" (2005), ותרם לפתיחת התיק מחדש ב־2004.

● האקטיביסטית האפרו האמריקאית רוזה פארקס (1913-2005) - שסירובה לפנות את מקומה באוטובוס לטובת גבר לבן באלבמה ב־1955, גם הוא הפך לציון דרך בהיסטוריה של זכויות האפרו האמריקאים בארצות הברית - נכחה חודשים ספורים לפני אותו יום גורלי באוטובוס בעצרת לזכר אמט טיל. שנים אחרי, כשנשאלה מדוע סירבה לפנות את מקומה, היא ענתה: "חשבתי על אמט טיל ולא יכולתי ללכת אחורה".

● תנועת NAAPC ("האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים") המוזכרת בסרט, זו התומכת באמו של אמט, מיימי, במהלך המשפט ודוחפת אותה להפוך את המקרה לעניין ציבורי, היא תנועה אמיתית שקמה כבר ב־1909, בעקבות מקרי אלימות נגד אפרו־אמריקאים בעיר ספרינגפילד באילנוי. היא פועלת עד היום בכ־2,200 סניפים בארצות הברית.

למה בחרנו בו

המשחק הפנומנלי של כוכבת הסרט, דניאל דדוויילר, הבחירה של היוצרת להראות את גופתו של טיל, התפאורה הקפדנית והצגת מעמדם של האישה והאפרו האמריקאים בארה"ב ללא כל צנזורה - כל אלה לוקחים את הצופים למסע שמפלח את הבטן והלב, שגם מלמד על ההיסטוריה הכואבת שעד היום משפיעה על החיים של כולנו.