טכנולוגיה של מכונית יוקרה במחיר נמוך: החשמלית הסינית שמאתגרת את השוק

האגדה מספרת שג'וזף סטאלין נשאל פעם מדוע המשטר הקומוניסטי בראשותו ממשיך לקיים יחסי מסחר עם המערב. "תנו לקפיטליסטים למכור לנו את כל מה שהם רוצים", הוא השיב. "יום יבוא והם ימכרו לנו את החבל שאיתו נתלה אותם".

● כמה מוציאים משרדי האוצר והתחבורה על השכרת חניות לעובדיהם | בלעדי
● חזירים נופלים, ציפורים זועמות ורולטות: מה מחפשת פלייטיקה ביצרנית ״אנגרי בירדס״? | פרשנות 
● השמרנות משתלמת: למה אפל היא ענקית הטכנולוגיה היחידה שלא מפטרת? 

את האסטרטגיה הזו מיישמת בעשור האחרון תעשיית הרכב הסינית. הסינים רכשו את מיטב טכנולוגיות הייצור של המערב, חתמו חוזי אספקה ושיתופי פעולה עם ספקים גלובליים מובילים, השקיעו הון בהטמעת סטנדרטים מערביים, וגייסו לשורותיהם מנהלים בכירים מתעשיית הרכב המערבית.

קחו לדוגמה את המותג WEY של חברת גרייט וול הסינית שנחת בארץ החודש. היצרנית השקיעה בפיתוח המותג הון עתק במטרה להפוך אותו למותג הדגל שלה בשווקים של המערב ולאו דווקא בסין עצמה. והתוצאה, נקדים ונאמר, מרשימה מאוד.

סין פינת אירופה

עוד בטרם נעסוק ברכב עצמו, נתמקד קודם בשתי סוגיות תרבותיות. הראשונה היא הבעיה של הסינים לאמץ שמות קליטים באנגלית. לרכב של המותג קוראים "Coffee 01" (בסין הוא נקרא "מוקה"). זה שם נחמד ליצרן מוצרי מזון, אבל קצת פחות מתאים לעולם מכוניות היוקרה.

הסוגיה השנייה היא הנטייה לאמץ עיצובים בהשראת דגמים מערביים, בלשון עדינה. אם הרכב מזכיר לכם את ב.מ.וו X5 או את יגואר F-TYPE, ייתכן שזה לא במקרה. כך או כך, העיצוב ידידותי לעין, שממתן את הממדים הפיזיים המכובדים של הרכב.

את פריצת הדרך הראשונה פוגשים בתא הנוסעים. טרם נתקלנו ברכב סיני שמצליח לשחזר בצורה מדויקת את התחושה של רכבי פאר אירופאים עם הקפדה יוצאת דופן על הפרטים הקטנים בגימור, בהרכבה ובאיכות החומרים: דיפוני דלתות תפורים בתצורת משבצות, ריפוד עור מרהיב, פלסטיק רך שעוטה כל פינה וצבעים רגועים ונעימים.

עיצוב הפנים שומר על הסגנון היוקרתי ומאופק של העיצוב החיצוני, ומערך הפיקוד נראה כאילו נגזר והודבק מדגמי הדור האחרון של ריינג'רובר. בנוסף, בידוד רעשי החוץ הוא מהטובים בתעשייה.

בכל בנוגע להנדסת אנוש, עדיין ניתן למצוא בתא עקבות למוצא הסיני. מערך התפריטים העצום שעל המסך הענק יכול לספק תעסוקה מלאה גם להייטקיסט משועמם, ובדומה לטסלה, אין כמעט מתגים פיזיים בתא. כפיצוי יש "סייען קולי" עם בינה מלאכותית שפועל בזריזות וביעילות מרשימה.

משמאל להגה יש גם "חיישן אופטי לניטור הנהג" שינזוף בכם אם תסיטו את מבטכם מהכביש לטובת הטלפון. יש גם מערכת תצוגה עילית (HUD) רחבה עם מציאות רבודה כמו במטוסי קרב, גג פנורמי ענק, ועוד אבזור נוחות שקשה לקבל כסטנדרט גם בכלי רכב שעולים 100 אלף שקל יותר. יש גם הרבה מערכות בטיחות אקטיביות, אם כי מערכת הסיוע לשמירה על הנתיב ברכב היא אחת הטורדניות בשוק.

התא עצמו מרווח מאוד ויאכלס מאחור שלושה מבוגרים בלי בעיה. מנגד, נפח תא המטען מקביל לזה של מכונית משפחתית טיפוסית, וספק אם יצליח לאכלס מזוודות של חמישה מבוגרים שנוסעים לנתב"ג.

110 ק"מ על חשמל

מערכת ההנעה מצוידת ב"הנעת פלאג־אין מאריכת טווח", ז'אנר שזוכה לפופולריות רבה בסין. מערכת זו משלבת בין צמד מנועים חשמליים חזקים וסוללות גדולות מאלה של רכבי פלאג־אין רגילים, ובמקרה של ה־Coffee, מדובר בסוללה של 36.6 קילוואט שעה. יש גם מנוע 2 ליטר בנזין שתפקידו העיקרי הוא לשמש כגנרטור לטעינת הסוללה תוך כדי נסיעה ולקחת פיקוד כאשר הסוללה מתרוקנת.

היתרון הוא טווח חשמלי מרשים, עד 146 ק"מ ב־WLTP, שמאפשר תיאורטית נסיעות יומיות על חשמל בלבד וטווח כולל של מעל 800 ק"מ. בתנאים אופטימליים הצלחנו לנוע על חשמל בלבד למרחק של כמעט 110 ק"מ. מי שיקפיד לטעון את הרכב באופן סדיר ולא יחרוג ממגבלת הטווח, ישיג נתוני חיסכון מרשימים מאוד.

מנגד, בתנאי אמת, כל לחיצה בריאה על הדוושה, העברה למצב ספורטיבי, האצה בעליה או מעבר למצב "טעינה עצמית" של הסוללה, מכניסות את מנוע הבנזין לפעולה אינטנסיבית ומביא את הצריכה לטריטוריה של 14־15 ק"מ לליטר. זה קורה לעיתים תכופות כי המצב הספורטיבי מפתה מאוד עם תאוצות של מכונית ספורט זריזה (אפס ל־100 ב־5 שניות).

יש לציין לחיוב את העברת הכוח הנעימה והחלקה בין מנועי החשמל לבנזין, ואת יעילות המערכת למיחזור אנרגיית הבלימה.

מהשורה הראשונה

פריצת דרך נוספת היא יכולת הכביש. אמנם לא מדובר ביכולות חדות כמו אצל ב.מ.וו ושות', אבל הן עדיין מחזירות כמות מכובדת של היזון חוזר. בידוד הזעזועים ניצב בשורה אחת עם הטובים שבמכוניות הפרימיום האירופאיות, והיציבות הכיוונית במהירויות גבוהות מרשימה. נסענו על כביש 6 והרכב חתך את הכבישים המוצפים בביטחון מוחלט. מנגד, עם חישוקי 21 אינץ' ומשקל של למעלה משניים ורבע טון, התמרון ברחובות עירוניים צפופים עשוי להיות מגושם.

הנסיעה הייתה עבורנו חוויה פוקחת עיניים. זוהי מכונית סינית שמרגישה כאילו יצאה כרגע ממתקני המו"פ והייצור בשטוטגרט ולא בשנחאי. ובמחיר שמתחיל מ־269 אלף שקל ומגיע עד 300 אלף שקל אחרי עליית המס בינואר, התמחור שלה ביחס למפרט ולתמורה הוא אטרקטיבי.

בשלב זה, אנחנו לא רואים הרבה לקוחות בישראל שיחליפו את המרצדס, או את הריינג'רובר שלהם במותג סיני לא מוכר, גם אם הוא עולה חצי. אולם, ליצרני הרכב המערביים שממשיכים לתרגם את שמות המותג שלהם לתג מחיר מנופח, הרכב הזה חייב להוות קריאת השכמה, עם שלושה סימני קריאה.

חלק מהמתחרות

לינק אנד קו 01
230 אלף שקל הוא מחיר הבסיס של רכב הפלאג־אין של GEELY. תא הנוסעים מרווח, מפואר ומאובזר, וניצב על בסיס גלגלים של 2.73 מ'. ההנעה כוללת מנוע חשמלי וסוללה נטענת בהספק משולב של 261 כ"ס עם טווח חשמלי של עד 75 ק"מ.

 לינק אנד קו 01 / צילום: יח''צ

DS7 E-TENSE 300
333 אלף שקל עולה גרסת הפלאג־אין עם 300 כ"ס של ה־DS7 מבית מותג הפרימיום הצרפתי. הממדים מכובדים ותא נוסעים מפואר. הרכב משלב בין מנוע טורבו בנזין, שני מנועים חשמליים וסוללה של 13.7 קילוואט ומסוגל לנוע על חשמל לטווח של עד 63 ק"מ.

 DS7 E-TENSE 300 / צילום: יח''צ

קיה סורנטו פלאג־אין
310 אלף שקל עולה הפלאג־אין של קיה סורנטו. העיצוב שמרני, אך תא הנוסעים חדשני. הוא משלב בין מנוע 1.6 ליטר טורבו למנוע חשמלי נטען עם הספק משולב של 265 כ"ס. הרכב מאיץ ל־100 ב־8.4 שניות ומשיג טווח חשמלי של עד 57 ק"מ.

 קיה סורנטו פלאג־אין / צילום: יח''צ