התחזית האופטימית: בגולדמן זאקס צופים שנה מעולה לשוק האג"ח

בנק ההשקעות גולדמן זאקס צופה כי הרווחים מהשקעה באג"ח בארה"ב ב-2023 יעלו על רווחים מדיבידנדים במניות, אירוע שהתרחש בפעם האחרונה בשיא המיתון הגדול ב-2008.

בתחילת החודש פרסם בנק ההשקעות מסמך לקראת השנה הבאה, שם התייחס בעיקר לרווחים, ולא לתשואות, כלומר, לתשלומי הריבית על אג"ח בהשוואה לתשלומי הדיבידנדים מתיק מניות. תשואות רווחי הון, להבדיל, הן תחום נפרד, שבו מניות נוטות להציג ביצועים טובים יותר מאג"ח ברוב הסביבות הכלכליות.

● כל העולם חושב שהוא פיטר את סטיב ג'ובס. עכשיו הוא חושף את הסיפור האמיתי | ראיון
● העתיד של העיר רחובות וכאב הראש של הרכבת הקלה: מה צפוי השבוע בנדל"ן
● מיסוי דירות יוקרה ועוד 9 פסקי דין שכדאי להכיר על נדל"ן ומסים

"מאז המשבר הפיננסי של 2008, ובמיוחד מאז משבר הקורונה, הרווחים מהאג"ח ירדו, מה שגרם למניות להיראות כמו הבחירה היחידה עבור משקיעים המחפשים תשואות אטרקטיביות. עם זאת, מניות שמציגות באופן מהימן הכנסות העולות על אלו של איגרות חוב היו מאורע לא שכיח ב-14 השנים האחרונות.

ריבית האג"ח עולה לרוב על דיבידנדים במניות בגלל מהימנותן של האג"ח. מניה עשויה להניב דיבידנדים חזקים בכל זמן נתון, אבל איגרות חוב מניבות תשלומים קבועים ויציבים. היציבות הזו נוטה להסתכם ברווחים כוללים גדולים יותר באג"ח, אם כי במשך זמן רב זה לא היה כך.

שוק האג"ח תלוי מאוד בשיעור הריבית שנקבע על ידי הפדרל ריזרב. בין השאר, הסיבה לכך היא שאג"ח רבות קובעות את הריבית שלהן באופן מפורש על סמך שיעור הריבית. הן קובעות את הריבית על סמך ריבית הבנק המרכזי בתוספת מרווח מסוים, כלומר עידן של ריבית נמוכה של הפדרל ריזרב בהגדרה פירושו עידן של שיעורי אג"ח נמוכים בשוק.

הרבה מזה קשור למצב שוק העבודה בארה"ב. למרות היציאה הרשמית מהמיתון באמצע 2009, שוק העבודה שם נותר חלש במשך שבע שנים נוספות. רק ב-2016 הגיע שיעור האבטלה למה שכלכלנים מגדירים "תעסוקה מלאה", בסביבות 4%.

על הרקע הזה, הפד שמר את שיעור הריבית על אפס או קרוב לזה משנת 2008 עד 2017. למרות שהוא העלה את הריבית עד ל-2.4% עד אמצע 2019, תהליך זה נקטע על ידי מגפת הקורונה, שאילצה אותו שוב להוריד את שיעורי הריבית חזרה לאפס.

כתוצאה מכך, שיעורי ריבית נמוכים מתמשכים של הפדרל ריזרב השאירו את שוק האג"ח חלש במשך יותר מעשור.

במקביל, שוק המניות של ארה"ב נסק בכיוון ההפוך. בין 2009 לסוף 2021, מדד S&P 500 טיפס מכ-740 נקודות ליותר מ-4,700.

מגמה דומה נרשמה גם בקרב תשלומי דיבידנד. ברוב השנים במהלך תקופה זו, תשואת הדיבידנד הממוצעת של S&P 500 עמדה על 2% ומעלה; נתון שפירושו תשלומים גבוהים יותר באופן משמעותי, כאשר הדיבידנדים הממוצעים טיפסו מ-2% מ-740 נקודות ל-2% מ-4,700 נקודות. במקביל, ה-Bloomberg U.S. Aggregate, מדד סטנדרטי לתשואות אג"ח, רשם בעקביות רווחים של מתחת ל-1%. לעתים קרובות הוא רשם הפסדים שנתיים ממוצעים.

כעת, בגולדמן זאקס רואים מגמה זו משתנה: "הפער ברווחים בין מניות לאג"ח הצטמצם באופן משמעותי מאז משבר הקורונה, וכעת הוא נמוך יחסית", נכתב במסמך.

"לאחר עלייה חדה ברווחים מאג"ח השנה, צצות חלופות חדשות של הכנסה קבועה, בעלות פוטנציאל סיכון נמוך יותר: אג"ח קונצרניות בדירוג השקעה בארה"ב מניבות רווח של 6% כמעט, סיכון המימון מחדש שלהן נמוך והן מבודדות יחסית ממיתון כלכלי.

"משקיעים יכולים גם לנעול רווחים ריאליים (מתואמי אינפלציה) אטרקטיביים, כל קרוב ל-1.5%, בעזרת ני"ע מוגנים מאינפלציה של האוצר (TIPS) ל-10 שנים ול-30 שנים", זאת בניגוד לתשואת דיבידנד של כ-1.7% במדד S&P 500.