6 הערות על פרס ספיר לספרות לשנת 2022

1

טקס פרס ספיר לספרות על שם פנחס ספיר, שר האוצר המיתולוגי של מפא"י, יתקיים ב־2 בינואר. הטקס נוסד בשנת 2000 על ידי מפעל הפיס, והוא בין היוקרתיים בתחום. בפרס זכו בעבר סופרים מרכזיים כדויד גרוסמן, דן צלקה ויורם קניוק. התקנון דומה ברובו לזה של פרס בוקר הבריטי. תחילה מתפרסמת הרשימה הארוכה: תריסר ספרים, ולכל סופר שנכלל בה מוענקים 30 אלף שקלים. בשלב הבא מצטמצמת הרשימה לחמישה סופרים, הזוכים ב־30 אלף שקלים נוספים. מתוכה נבחר הזוכה, לו מוענקים 120 אלפי שקלים נוספים. בסה"כ 180 אלף שקלים. לצד הפרס המרכזי מוענק גם פרס ספיר לספר ביכורים. מתוך שלושה ספרי ביכורים הזוכים ב־30 אלף שקלים כל אחד, נבחר אחד הזוכה ב־45 אלף שקלים נוספים. בשביל סופרים ישראלים, סכומים כאלה הם הרבה כסף.

2

לצד חשיבותו ונחיצותו, לאורך השנים נשמעות גם ביקורות על הפרס. ראשית, העובדה שכספי הפרס מגיעים ישירות מכספי הימורים, הגם אם ממשלתיים, של מפעל הפיס. שנית, לאורך שנות קיומו נראה כי להוצאות הספרים הגדולות ישנה נוכחות כה דומיננטית, עד שניתן לחשוב שהפרס נתון בידיהן, כשהוצאות קטנות משמשות לכל היותר כעלה תאנה. שלישית, לסופרים הזוכים בפרס הראשון ניתנת האפשרות הבעייתית לגשת לפרס שוב ושוב, וכך ניכרת דלות החומר, כמו גם העצמה נוספת של כוחם של סופרים ידועים ושל ההוצאות הגדולות.

 שער תרבות

3

לרשימה הסופית הגיעו השנה: "כולנו החמישה" של סמי ברדוגו (הספריה החדשה, סימן קריאה/הוצאת הקיבוץ המאוחד), "השתקן" של ארי ליברמן (אחוזת בית ספרים), "אחות לפליאדות" של אורית אילן (ידיעות ספרים), "חמתו של תמוז" של אילנה ברנשטיין ו"אבנים" של צחי פרבר (שניהם בהוצאת כנרת זמורה־ביתן דביר). ברשימה המקוצרת יש הוצאת בוטיק אחת, "אחוזת בית ספרים", אך גם זה לכאורה בלבד, שכן היא מסונפת להוצאה גדולה, "ידיעות ספרים". מהרשימה בולט לטובה במיוחד "אחות לפליאדות" של אורית אילן, שאינו נופל לעלילה מוכרת ובנאלית, ותר באמת אחר השאלה הגדולה האם לחיים יש מסלול ולאן הם מסתעפים.

4

ספרו של אסף ענברי "הספר האדום" (ידיעות ספרים), אשר איכותו וההד הציבורי שליווה אותו, סימנו אותו כאחד הספרים הבולטים שיצאו השנה. הוא הצליח להיכנס אל הרשימה הארוכה, אבל לא נכלל בסופו של דבר ברשימה הקצרה. הרומן מספר את סיפורם האישי־ציבורי של מנהיגי היישוב, מהשמאל הסוציאליסטי, שבנו את המדינה: יצחק טבנקין, מאיר יערי ומשה סנה, שדמותו מתגלה כמרתקת במיוחד. לענברי יכולת לגולל נרטיב ולכתוב משפטים קולעים, והוא מצטיין בהפיכת עובדות היסטוריות לספרות עילית.

5

את צאת ספרו של אסף ענברי ליוותה מתקפה ספרותית־עיתונאית של פרופ' דן מירון, מגדולי חוקרי הספרות הישראלית. בתוך המתקפה הסמי־אישית, ישנה גם סוגיה מהותית: ענברי הוא פוסטמודרניסט ופרופ' מירון הוא מודרניסט. מבחינת ענברי, אין אמת היסטורית ואמנותית אחת. לשיטתו, זכותו הספרותית לדלות מתוך מרחבי הנרטיבים השונים את המעניין אותו, גם תוך עיוות והדגשה, והוא מצהיר על כך בתחילת ספרו. מבחינת מירון, האמת ההיסטורית היא אחת, האמת האמנותית היא אחת, וענברי חייב לבחור האם הוא סופר או היסטוריון, ואחרי שבחר, עליו לחתור לאמת בכל שדה.

6

מבקר הספרות הנוקשה אמנון נבות, שהלך לעולמו לפני כחמש שנים, התריס כלפי פרס ספיר בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו. לטענתו, הרצון לזכות בפרס עיוות את אופן הכתיבה של ספרים רבים בישראל, עד כדי כך שהפרס הזיק מבחינה אמנותית־תרבותית. בהתאם, היו סופרים נודעים שסירבו בעבר להיות מועמדים לפרס, שכן ראו בו זילות ופופוליזם: אהרן אפלפלד ז"ל, עמוס עוז ז"ל ויבל"א מאיר שלו.

ספרות כן צריכה להתכּמת, ועל כך התווכחתי עם נבות לא פעם. תמיד מהדהדת לי אנקדוטה חביבה מאחד הוויכוחים, כאשר משורר צעיר כתב רומן ביכורים בהוצאה נודעת. "הייתי נותן ליָנוקא הזה פרס ספיר על הרומן שלו", אמר לי נבות חמור־הסבר, "באמת?" שאלתי נדהם, "כן", ענה, "אילו היה גונז את הספר".

הקריקטורה השבועית

 איור: גיל ג'יבלי