למה המשקיעים המקצוענים השקיעו בעיוורון בבורסת הקריפטו שקרסה

בקריסה המרהיבה של FTX, בורסת הקריפטו, נראה כי מיליוני אצבעות כבר מצביעות כאשם על סם בנקמן־פריד, ילד הפלא המתולתל שייסד את החברה, הביא אותה להערכת שווי של 32 מיליארד דולר ואז גרם לה לפשוט רגל.

● "מעולם לא ראיתי חברה במצב כזה גרוע": מנכ"ל FTX החדש נגד המייסד 
● כך קרס מגדל הקלפים של הקריפטו - שלב אחר שלב 

בנקמן־פריד, או בקיצור שמו המקובל SBF, התפטר מתפקידו כמנכ"ל ב־11 בנובמבר, היום שבו FTX הגישה בקשה להגנה בפני פשיטת רגל.

SBF אולי נמצא בלב מה שהשתבש, אבל הוא לא פעל לבדו. מאחוריו קיים אקוסיסטם שלם של פנטזיה וזיופים; קוראים לזה עסקי ההשקעות.

קרנות גידור, חברות הון סיכון ומשקיעים מקצועיים אחרים יכולים להרוויח מיליארדי דולרים בעמלות הודות ליכולתם לכאורה לקבוע מה הפוטנציאל של חברה ומה מידת היושרה של מנהליה. אבל עשרות מחברות ההשקעות המובילות בעולם, כולל סקויה קפיטל, חברת ההשקעות בבעלות הממשלה בסינגפור Temasek, תוכנית הפנסיה של מורי מחוז אונטריו בקנדה, קבוצת סופטבנק, וקרנות הגידור Third Point ו־Tiger Global, כולם שפכו על SBF ערימות של כסף.

הדגלים האדומים היו שם, בהמוניהם

למרות המומחיות שלהם בהשקעות, כל החברות האלה פספסו הרבה דגלים אדומים שהתנופפו מעל FTX. ולעתים רחוקות בהיסטוריה הפיננסית היו דגלים אדומים יותר מאלה.

נזכיר ונפרט אותם:

● כשהתארח בפודקאסט "Odd Lots" הפיננסי באפריל, בנקמן־פריד אפילו לא טרח להדוף שאלה האם חלק גדול מהעסקים שלו עלול להתגלות כתרמית פונזי, ואף ציין כי "לגמרי סביר להניח שהרבה מנכסי קריפטו לא שווים כלום".

● בבקשה לפשיטת רגל מ־17 בנובמבר, אמר המנכ"ל הנכנס ריי שאף אחת מההצהרות הפיננסיות של Alameda Research, זרוע המסחר של FTX ש־90% ממנה נמצאים בבעלות בנקמן־פריד, וניצבת בלב הסקנדל, לא עברה ביקורת. FTX אפילו לא החזיקה, כך לדבריו, רשימה מדויקת של כל חשבונות הבנק שלה.

● במהלך ראיון זום לגיוס כסף מסקויה קפיטל, חברת ההון סיכון הידועה, בנקמן־פריד שיחק בהיחבא במשחק מחשב. אחר כך, בפרופיל שלו שהוזמן על ידי סקויה, התרברבו על העובדה הזו, בבחינת "עצם זה שהוא העז לשחק 'League of Legends' בזמן שהוא מבקש מאנשים מאות מיליוני דולרים, הוא הוכחה לכך ש־SBF הוא אדם מבריק, ושלסקויה כדאי לממן אותו".

● ביולי, צייץ ברט הריסון, אז נשיא הזרוע האמריקאית של FTX, כי בידי החברה היו נכסי צרכנים בחשבונות בנקים המבוטחים על ידי תאגיד הפקדות הביטוח הפדרלי (FDIC). לאחר שבסוכנות הרגולציה הודיעו שהציוצים "שגויים ומוליכים שולל", התנצל הריסון ומחק אותם.

כל מממן פוטנציאלי מוסדי של FTX אמור לגלות פגמים בסיסיים כאלה על ידי בדיקות נאותות "אפילו ברמה המינימלית האפשרית", אמר דיוויד סיילם, מנהל נכסים ושותף מחקר ב־Sparkline Capital מניו יורק.

  

שוק שורי ותמריצי עמלות גורמים להאמין בעל־טבעי

אז איך כל כך הרבה אנשים חכמים יכלו להיות כל כך עיוורים לדגלים אדומים כאלו בוהקים?

אני נוטה לייחס את הכישלון למה שהמשורר האנגלי סמיואל טיילור קולרידג' כינה "השהיה מרצון של חוסר האמון". לדבריו, אותו ה"אמון הפיוטי" הוא בעל פוטנציאל להפוך את העל־טבעי למשהו ש"כל אדם עשוי להאמין לו". כל שוק שורי יוצר השהיה מרצון של חוסר האמון, אבל תמריצי העמלות העצומים של עסקי ההשקעות הופכים את העל־טבעי לנורמלי.

אבל כשאתה מנהל כסף של אנשים אחרים, הדבר היחיד ששוק שורי מנפח יותר מהר מההון שאתה יושב עליו זה את האגו שלך, והנה אתה מתחיל להאמין שאתה צודק בהכול. בטרפת הזו של לזרוק כסף על קריפטו, האם אף אחד לא חשב לעצור ולשאול: אפילו אם אנחנו צודקים לגביה, האם זו הדרך הטובה ביותר לעשות כסף?

כמה זה עולה להסב את הראש מהמציאות

קריפטו אולי ישנה את העולם, אבל ייתכן שהמרוויחים הגדולים ביותר מכך לא יגיעו מתוך תעשיית הקריפטו עצמה. היזכרו בטירוף סביב מניות האינטרנט ב־1999-2000. המסחר המקוון אכן שינה את העולם, אבל המרוויחים הגדולים מכניסת האינטרנט היו בכלל יצרנים וספקי שירותים בתעשיות אחרות. רוב עסקי הדוט.קום הלוהטים מהימים ההם כבר לא קיימים כלל.

נחזור לאותו שידור פודקאסט "Odd Lots" מאפריל, שבו בנקמן־פריד הרהר בקול על הדרך שבה משקיעי הון סיכון בוחרים השקעות. שווה להביא אותו כלשונו:

"יש לך תהליך פאקינג מוזר שלא נראה בכלל כמו שיא היעילות של השווקים שלה היית מצפה. [משקיעי הון סיכון] שומעים על מה חברים שלהם מדברים, והחברים שלהם ממשיכים לדבר על החברה הזו ... והם מתחילים להרגיש תחושת FOMO [פחד להישאר מאחור] אז הם מוצאים דרך להיכנס גם כן...

"ואיך אנחנו מצדיקים שזו אכן השקעה טובה? כאילו, כל המודלים מומצאים... אתה מעריך [חברות] לפי מודל שנבנה על ידי אדם שהוא הבעלים של הנכס הנמכר. אז ברור שהמספרים יעלו מתישהו בין עכשיו ל־2025, לא? הם יעלו באיזה נתון אקראי. וכך אפשר להצדיק כל דבר".

כי כשאין גבול לכמה כסף יכולים משקיעים מקצועיים לקבל כדי לעשות זאת, אין גבול גם לכמות הפעמים שיסבו את ראשם לכיוון אחר מהמציאות.