קו המשווה | פרשנות

אמריקה מצביעה: כל מה שכדאי לדעת על בחירות האמצע בארה"ב

ריבית נוסקת וירידות בבורסה, מדינות מתנדנדות, רוב דמוקרטי קטן, שיעורי הצבעה נמוכים, התלהבות רבה מצד רפובליקאים לצאת להצביע ומושלים שמבקשים מביידן לא לתמוך בהם בפומבי - כל הפרמטרים שישפיעו על תוצאות בחירות אמצע הקדנציה ועל עתידה של ארה"ב

הקונגרס האמריקאי בוושינגטון / צילום: Associated Press, Jacquelyn Martin
הקונגרס האמריקאי בוושינגטון / צילום: Associated Press, Jacquelyn Martin

הכלכלה: עקב האכילס של הדמוקרטים

הכלכלה היא עקב אכילס המובהק של הדמוקרטים. על רקע האינפלציה הגבוהה ביותר זה 40 שנה, מחירי דלק גבוהים מאוד, ריבית נוסקת וירידות תלולות בבורסה, 71% מן האמריקאים אומרים (בסקר של "וול סטריט ג'ורנל"), כי הכלכלה מתנהלת ב"כיוון הלא נכון". 54% מטילים את האחריות על הנשיא ביידן, מספר המשתווה לאלה המעניקים ציון שלילי גורף לנשיאותו. 

● מדריך לבחירות אמצע הקדנציה בארה"ב: איך זה יעבוד ומי המדינות שיכריעו | יואב קרני, פרשנות 
● לולה חוזר לשלטון בברזיל בגיל 77 אבל בקושי, ועל רקע פילוג פוליטי וחברתי מר | פרשנות
● על סף מהפכה אסטרטגית: האם מסתיים הרומן בן 78 השנים בין ארה"ב לסעודיה? | פרשנות

החדשות הגרועות ביותר בסקר הזה נוגעות לפלח דמוגרפי, שבלי תמיכתו המסיבית הדמוקרטים אינם מסוגלים לנצח: נשים לבנות המתגוררות בפרוורי הערים, שהן רבע מסך כל בעלי זכות הבחירה. בין אוגוסט לנובמבר המטוטלת שלהן נעה באופן דרמטי: מיתרון של 11% לדמוקרטים, הנשים הלבנות תומכות עכשיו ברפובליקאים בהפרש של 15%.

שש המדינות שיחזרו להכריע

ברוב הגדול של המירוצים לסנאט, לבית הנבחרים ולמושלי המדינות, התוצאות אינן מוטלות בספק. יתרונותיהם של המועמדים המובילים הם כל כך חד־משמעיים עד שאפשר לחשוב את מושביהם ל"בטוחים". רוב המדינות הן "אדומות" (רפובליקאיות) או "כחולות" (דמוקרטיות).

בסנאט, 36 מושבים עומדים לבחירה. רק שישה מהם נמצאים במדינות הנחשבות ל"שדות קרב" (בעגה האמריקאית), או "מדינות סגולות", מדינות מתנדנדות.

ואלה הן: אריזונה ונוואדה (דרום מערב ארה"ב), ג'ורג'יה (דרום מזרח), וויסקונסין ומישיגן (המערב התיכון), פנסילבניה (שחלקה במזרח ארה"ב וחלקה במערב התיכון). במדינות האלה הוכרעו הבחירות לנשיאות ב־2016 וב־2020, ואפשר שיוכרעו בהן גם הבחירות הבאות ב־2024. כמובן, כמעט בכל בחירות יש הפתעות, והרשימה עשויה להתארך או להתקצר.

רוב בקונגרס בזכות תנודה קלה

בבית הנבחרים יש 435 מושבים. נחוצים 218 לרוב מוחלט. לדמוקרטים יש כיום 222, רוב קטן ממה שרשמו רוב המפלגות המנצחות ב־200 השנה האחרונות. נחוצה אפוא תנודה קלה בלבד כדי להקנות לרפובליקאים את הרוב.

בחירות של אמצע קדנציה אומנם מספקות תנודות קלות למפלגות אופוזיציה, ולא פעם הן מספקות תנודות גדולות. אין זה מן הנמנע שתנודה גדולה תעניק לרפובליקאים רוב מסיבי, כמו זה שבו זכו ב־2010, בבחירות אמצע הקדנציה של ברק אובמה. הם נעו אז בן לילה מעמדת פיגור של 80 מושבים לעמדת יתרון של 50 מושבים, ונשארו בשליטה בשמונה השנים הבאות.

הנשיא ביידן הוא אבן-ריחיים

בחירות אמצע קדנציה הן לעתים קרובות משאל־עם למעשה על הנשיא המכהן. נשיא לא פופולרי הוא אבן-ריחיים כבדה על צווארם של מועמדי מפלגתו. ג'ו ביידן הוא ללא ספק אבן-ריחיים, במידה ששורת מועמדים דמוקרטיים נמנעים מלהזכיר את שמו, וביקשו ממנו להימנע מלעזור להם בגלוי.

עקומת הפופולריות הממוצעת של ביידן מעמידה על 53.1% את אלה המעניקים לו ציון שלילי. רק 42.1% סומכים את ידיהם על התנהלותו. זה שיעור לא בלתי סביר בשביל נשיאים בשנה השנייה של כהונתם, בייחוד בתנאים של משבר כלכלי. אבל בעבר, שיעור כזה הניב תבוסות כבדות לנשיאים האלה בבחירות לקונגרס.

קשה להביא דמוקרטים לקלפי

בארה"ב עצם זכות ההצבעה היא אוטומטית, אבל הזכות להצביע מחייבת הרשמה, שאינה אוטומטית. הנרשמים מתבקשים לציין את נאמנותם המפלגתית, כדי שיוכלו להשתתף בבחירות המקדימות (פריימריז) של מפלגותיהם המועדפות.

היסטורית, ב־90 השנה האחרונות, יש יותר דמוקרטים מרפובליקאים, מה שאומר לכאורה שאילו כל הדמוקרטים היו מגיעים לקלפי, מפלגתם הייתה שולטת לנצח. אולי. אבל קשה להביא מצביעים אל הקלפי, ונראה שקשה במיוחד להביא דמוקרטים.

הפעם הסקרים מעידים על התכווצות בלתי פוסקת של היתרון הדמוקרטי הכללי. לפי סקר אחרון של YouGov, בכל ארה"ב יתרונם של הדמוקרטים עומד עכשיו על 46% לעומת 44%, בגבולות טעות הדגימה, ובהחלט לא מספיק מבחינה היסטורית. מקובל להניח שכדי לנצח, הדמוקרטים צריכים להחזיק ביתרון של לפחות 5%.

הרפובליקאים נלהבים, הדמוקרטים פחות

כדי לנצח, כל אחת משתי המפלגות צריכה להפיח התלהבות בפלחים דמוגרפיים הנוטים אליה. תמיכתם העקרונית אינה מספיקה. הם צריכים להגיע בהמוניהם אל הקלפי.

שיעורי ההימנעות בבחירות אמצע הקדנציה הם עצומים. למשל, בבחירות של 2014, באמצע תקופת כהונתו השנייה של ברק אובמה, הצביעו רק 36% מבעלי זכות הבחירה, והרפובליקאים עלו ליתרון של 60 מושבים. המוני דמוקרטים נשארו בבית. ב־2018, באמצע כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ, שיעור ההצבעה עלה ל־50%. הדמוקרטים ניצחו ביתרון של 35 מושבים.

סקרי דעת הקהל חוזרים ומוצאים הפעם שיעורים גבוהים של התלהבות בין מצביעים רפובליקאים וחוסר התלהבות בין דמוקרטים. "פער ההתלהבות" הוא רעל פוליטי, ובימים האחרונים הנשיא ביידן והנשיא לשעבר אובמה נסעו על פני כל ארה"ב בניסיון "להלהיב".

הנעלם הלטיני: למי יצביעו ההיספאנים?

אחד העניינים המדאיגים ביותר אצל הדמוקרטים הוא היחלשות ניכרת בשנים האחרונות של התמיכה בהם מצד מצביעים היספאניים, או לטינוס, אלה המהגרים מאמריקה הלטינית.

רק לפני עשר שנים, הציפיה להתרבות ההיספאנים בארה"ב הזינה הנחה שהדמוקרטים עומדים בפני תור זהב אלקטורלי, כולל השתלטות על מדינות ימניות מובהקות, שיש בהן אוכלוסיה היספאנית גדולה מאוד, כמו טקסס ופלורידה. אם יתברר ביום ג' שהמטוטלת ההיספאנית מוסיפה לנטות ימינה, הדמוקרטים יהיו בצרות צרורות. יש להם לפחות סיבה לאופטימיות כלשהי. סקר דעת קהל בולט הראה לפני קצת יותר מחודש, כי שלושה רבעים מן ההיספאנים מתנגדים לחזרת דונלד טראמפ לנשיאות.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny