ההסתערות של יאיר לפיד על לשכת ראש הממשלה והפגישה הלא צפויה של נתניהו

על החיבוק החם בפגישת ראש הממשלה יאיר לפיד עם נשיא צרפת עמנואל מקרון - צריך להודות דווקא לנפתלי בנט. ראש הממשלה לשעבר ביקש את הביקור בצרפת, ואילו בלשכתו של הנשיא תיאמו אותו תחילה ליום רביעי השבוע. בשל לוח הזמנים הצפוף של ההצבעות במליאת הכנסת (עוד לפני ההחלטה על פיזורה כמובן) והיעדר רוב לקואליציה, פנה בנט באופן אישי למקרון וביקש ממנו להתאים את הביקור לסדר היום הפוליטי והבלתי אפשרי שממתין לו בבית. מקרון נענה, אך בנט התפטר ולפיד זכה לביקור מדיני ראשון ופוטוגני במיוחד עם חברו משכבר הימים.

נדמה שלפיד וצוותו הסתערו על התפקיד. בתוך 48 שעות הראו למערך ההסברה הלאומי אלעד טנא, מינוי של בנט, את הדלת ויממה לאחר מכן כבר הכינו לאישור את מינויה של נעמה שולץ כמנכ"לית קבועה של משרד ראש הממשלה. למרות שטנא הקים מחדש את מערך ההסברה ושיקם אותו תוך תשעה חודשים בלבד דרש לפיד את הדחתו מאחר שמינויו לכתחילה לא אושר מולו. לא עזרה העובדה שטנא הוציא תחת ידו מאות תדרוכים, חומרים לכתבים והיה מוקד להתייעצויות אחרי שנים של הזנחה במערך. הפקיד עשה את שלו ולאחר בירור קצר בלשכת היועמ"שית ואור ירוק, טנא קיבל איתות להתפנות וליאור חייט, דובר משרד החוץ, מונה לתפקיד.

מאחורי הקלעים מתברר שאנשיו של בנט ביקשו מלפיד את אישורו למינוי טנא, עם הבאתו לתפקיד. בשל כך, ראש מערך ההסברה היוצא ערך ראיון עם היועצת של לפיד, ולאחר מכן גם נפגש עם ראש הממשלה החליפי, אך לפיד, מסיבותיו, בחר שלא להמליץ עליו. למרות זאת, בנט החליט להתקדם בלעדיו ולמנות את טנא לתפקיד.

כעת עולה השאלה עד כמה ממשלת המעבר אכן מוגבלת כפי שרבים טוענים. נראה שאם זה תלוי ביועמ"שית, גלי בהרב מיארה, הממשלה הנוכחית תתפקד כמו ממשלה נבחרת לכל עניין: ממינויים בכירים בלשכת ראש הממשלה, דרך מינוי רמטכ"ל ועד מינויים נוספים שבוחנים שרים אחרים וכבר קיבלו אור ירוק.

למרות נחרצותו של שר הביטחון בני גנץ באשר לצורך למנות רמטכ"ל חדש בתקופת בחירות, מתברר שבצבא בכלל טוענים שרב אלוף אביב כוכבי, הרמטכ"ל הנוכחי, לא ממהר לשום מקום ואם היה מתבקש - היה נשאר בתפקידו כממלא מקום, כך שתפקוד הצבא ומשימותיו לא ייפגעו בחודשים הקרובים. אלא שגנץ ממהר למנות רמטכ"ל מטעמו ולא משאיר את הכבוד לבא אחריו מטעמים פוליטיים גרידא. ואם בהרב מיארה לא שמה קווים אדומים לפוליטיקאים בממשלת מעבר, כנראה יהיה זה בג"ץ שיכריע בסוגיית הרמטכ"ל.

במרצ חולמים על גלאון, שלא מראה סימני היענות

יממה לפני פיזור הכנסת ישבו לשיחה במליאה יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, השרה תמר זנדברג וח"כ מיכל רוזין. השלושה לא שוחחו על פתרונות השלום או על ביצועיו של ראש הממשלה הנכנס אלא על טיולים ומסלולים. אחרי שהשיחה הסתיימה, אמרה רוזין לזנדברג, ספק בהפתעה ספק בהומור: "הוא דווקא נחמד, לא?".

לשלושה יש מכנה משותף אחר בימים אלו - הבחירות הפנימיות במפלגותיהן שיכריעו 'את עתידם הפוליטי בפרט ועתיד המפלגה בכלל. במרצ בחירת היו"ר תשפיע על היכולת של המפלגה לשרוד את אחוז החסימה ובליכוד הפריימריז עשוי להיות ההבדל בין שני מנדטים נוספים לגוש לבין למערכת בחירות חוזרת או קדנציה נוספת באופוזיציה.

בינתיים, סגן שרת הכלכלה, יאיר גולן, הודיע השבוע שיתמודד על ראשות מרצ, אך לא ממש זכה לתשואות. במקביל להודעתו, דרשו חברי מפלגתו לפעול להחזרת היו"רית הקודמת זהבה גלאון בתקווה שהיא תצליח לשקם את המפלגה, אלא שגלאון לא מתכוונת לשוב לזירה הפוליטית, גם אם היא מתבשמת מהמחמאות ומהבקשות. הפרק הזה מאחוריה, ובינתיים מסתמנות בחירות בין ניצן הורוביץ - שבימיו מרצ נושקת בסקרים לאחוז החסימה בקביעות, ליאיר גולן - שמתאמץ לשכנע את בוחרי מרצ הערבים והקיבוצניקים שהוא האיש המתאים לתפקיד, גם כשהם לא מבטיחים לו ניצחון.

בימים אלו גם במפלגת העבודה ממתינים בדריכות לתאריך הבחירות לרשימה. בין היתר, יצטרפו למאבק על העשירייה הפותחת דמויות חדשות ופחות מוכרות, ביניהן: עו"ד אליס גולדמן - פעילה סביבתית באזור חיפה, דינה דיין - ממייסדות תנועת הפריפריות, שלום דסקל - מראשי תעשיית ההייטק ולשעבר נשיא נס טכנולוגיות, וגיל ביילין - בנו של יוסי ביילין.

החשש בליכוד מסיעה פנימית לאחר הפריימריז

ביום שלישי השבוע, בשעות אחר הצהריים, נכחו בכנסת נתניהו, יריב לוין, אמיר אוחנה וגם ח"כ לשעבר אריאל קלנר. בסביבת נתניהו מחפשים את נוסחת הפלא לעריכת הפריימריז לרשימה. נתניהו שואף לשמר עד כמה שניתן את הרשימה הקיימת מחד, ולהכניס את אנשי שלומו מאידך, כשקלנר וחבר הכנסת לשעבר עמית הלוי, ביניהם.

אחת הנוסחאות שנבדקו הן האפשרות לחברי כנסת שכיהנו פחות משנה לחזור ולהתמודד במשבצות המחוזות בשנית ולא ברשימה הארצית, כשהמטרה היא להגביר את סיכוייהם להיבחר. אלא שהשבוע, כשהוצג הפתרון, נראו שותפיו של נתניהו פסימיים במיוחד. האפשרויות שעלו לא צפויות לעמוד במבחן המשפטי או בשאיפות של בעלי כוח אחרים בליכוד שדורשים פריימריז במתכונת המוכרת. נתניהו, כך טוענים בליכוד, לחוץ מהאפשרות שהמחנה של דוד ביטן, דוד אמסלם וישראל כ"ץ יכניס שישה מועמדים מטעמם דרך משבצות המחוזות, ובכך תיווצר בליכוד סיעה קטנה שנתונה למרותם.

 המאבק על צמרת הליכוד: הפריימריז מתקרב

המחנה שמנגד, שכולל את חיים כץ, מיקי זוהר וניר ברקת, מעוניין גם כן בשיבוץ מועמדים מטעמם ברשימה, אך לא כפי שמנסים לעשות אנשיו של ביטן. נתניהו חושש מסיעה בתוך סיעה שתאתגר אותו, ובינתיים מתקבל רק הפרומו למאבק על ראשות התנועה ביום שיחליט לעזוב - ניר ברקת מול ישראל כ"ץ.

כמו כן, המאבק על צמרת הליכוד ברשימה משאיר מאחור מועמדים מובילים כמו יולי אדלשטיין ומירי רגב לטובת יריב לוין - מקורבו של נתניהו, אלי כהן - שמעורה היטב בשטח הליכודי, וברקת - שמבקש לנעוץ את בכירותו על פני כ"ץ.

ביום ראשון בערב ישוב חיים כ"ץ, יו"ר המרכז ו-וועדת חוקה של הליכוד, מחופשה פרטית בחו"ל לטובת ההכרעה על הדרך שבה ייבחרו אנשי הרשימה. חברי הכנסת המכהנים ומתמודדים חדשים ממתינים במתח להכרעה שתתקבל בחדר.

בין עידית סילמן לאתי כרייף

בינתיים, במצודת זאב התחילו לשכור קלפיות ליום הפריימריז המיועד - 3 באוגוסט, אז ייערך הקרב על הרכב הרשימה ועל ה-35 המקומות המובטחים בכנסת, כך על פי הסקרים ברשימה. מי שכבר יודעת שתהיה שם, ללא קשר לפריימריז, היא ח"כ עידית סילמן שקיבלה הבטחה לשריון. לעומתה, כך אומרים בסביבת נתניהו, השופטת לשעבר אתי כרייף, שכבר הכריזה על עצמה כשרת המשפטים לעתיד, לא תקבל ממנו קיצור פז"מ כדי להתמודד על מקום ברשימה.

ובאשר לתקציב - חברי הכנסת במפלגות בהן מתקיימות בחירות (ליכוד, העבודה ומרצ) יקבלו תקציב מנופח למאבק על מקומם בכנסת הבאה. על פי החוק, כל ח"כ או שר במפלגה שיש בה מעל ל-10,000 חברים ומתמודד בבחירות פנימיות - זכאי למימון ממלכתי. 123,900 שקלים כסכום בסיס ועוד שני שקלים עבור כל חבר נוסף ועד למאה אלף חברים סה"כ. עבור חברי הכנסת של הליכוד מדובר בסכום של כמה עשרות אלפי שקלים נוספים על הסכום ההתחלתי.