השכר הממוצע של השכירים במשק עלה בזמן משבר הקורונה, אבל פחות

בשנת 2020 נבלמה עליית השכר שאפיינה את המשק בשנים שקדמו למשבר הקורונה. בשנת 2020 עלה השכר הממוצע לשכירים במגזר העסקי בכ-3% ובמגזר הציבורי בכ-1.6%. זאת, לעומת כ-4.5% בשנים קודמות - המסקנה העגומה הזאת מעוגנת בממצאי מחקר חדש של הביטוח הלאומי, האוצר ובנק ישראל המתפרסם היום (ב').

מהמחקר עולה כי בין השנים 2017-2020 נרשם גידול מהיר בשכר הממוצע של כלל השכירים במשק, מגמה שהתחזקה בשנת 2020, שנת המשבר - אז נרשמה עלייה של 5.5% בשכר הממוצע לשכיר, לעומת עלייה מתונה יותר של כ-4.5% בשנים קודמות. את המגמה הזו הובילה התפתחות השכר הממוצע לשכיר במגזר העסקי, בעוד שהמגזר הציבורי התאפיין בקצב גידול מתון יותר גם בתקופת המשבר.

המשבר פגע בשכר השכירים במשק

על פי ממצאי המחקר, במהלך המשבר עלה השכר הממוצע לשכיר במגזר העסקי באופן חד כתוצאה משני תהליכים: שינוי בתמהיל השכירים מחד והמשך עליות השכר בקרב השכירים מתמידי התעסוקה מאידך. השכירים שהפסיקו לעבוד בעקבות המשבר, בין אם כתוצאה מפיטורים ובין אם כתוצאה מהוצאתם לחל"ת, התאפיינו בשכר נמוך יותר ערב המשבר ביחס לשכירים שהמשיכו לעבוד לאורך כל המשבר. שינוי תמהיל השכירים הוביל לעלייה חדה בשכר הממוצע לשכיר בקרב כלל השכירים במגזר העסקי, מגמה שנתמכה על ידי המשך עליות שכר בקרב מתמידי התעסוקה בחלק מהענפים.

אך הנתונים הללו, שמעידים לכאורה על שגשוג ועליות שכר בתקופת משבר הקורונה, משתנים לרעה כאשר בוחנים לעומק את שוק העבודה. כאשר מוציאים מחישוב הכנסות השכירים את ההשפעה של "מובטלי הקורונה" על הנתונים, מגיעים החוקרים למסקנה כי המשבר פגע בשכר השכירים במשק, או לכל הפחות בלם משמעותית את העליות שאפיינו את השנים הקודמות.

אומדן השכר הממוצע לשכיר בקרב כלל השכירים בשנת 2020, בניכוי שינוי הרכב המועסקים הייחודי שחל בתקופת המשבר - בפרט הוצאת המובטלים שנפלטו משוק העבודה בתקופת משבר הקורונה והתאפיינו בשכר נמוך - מעלה כי השכר הממוצע במשק של כלל המועסקים במשק עלה בכ-1.6% בלבד, לעומת גידול של כ-4.5% בשנים הקודמות.

המחקר, שבוצע במינהל המחקר והתכנון בביטוח הלאומי ואגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, בשיתוף עם חטיבת המחקר של בנק ישראל, ביקש לענות לראשונה על השאלה מה קרה לשכר השכירים וההכנסה שלהם (משכר ודמי אבטלה) בשיאו של משבר הקורונה בשנת 2020. שאלה נוספת שעלתה במחקר היא האם נרשמו הבדלים בהכנסות של השכירים במגזר הציבורי לעומת הפרטי, והתשובה עשויה להפתיע: מהמחקר עולה כי דווקא במגזר הפרטי נרשמה עלייה משמעותית יותר בשכר הממוצע.

שיקולים עסקיים מול יציבות תעסוקתית

בתקופת המשבר, במגזר העסקי מעסיקים קיבלו החלטות לגבי כוח האדם בעיקר על בסיס שיקולים עסקיים אל מול הירידה בפעילות המשק, מה שהוביל לירידות בשכר בעיקר בענפים שהעבודה בהן דורשת נוכחות פיזית. במגזר הציבורי, שאינו נשען על מקסום רווחים, ההחלטות התקבלו באופן שונה. הסכמי ההעסקה שנחתמו בזמן זה כיוונו בראש ובראשונה להבטיח את הרציפות התפקודית של המגזר הציבורי בתקופת המשבר, שחלקו אף עמד בחזית המאבק בנגיף. בנוסף, בחתימת הסכמי ההעסקה נכנסו שיקולים נוספים של יציבות תעסוקתית והבטחת הכנסה לעובדים בתקופת המשבר. שיקולים אלו באו לידי ביטוי גם ברשת הביטחון שהמדינה פרשה בפני העובדים במגזר העסקי, באמצעות הגמשת התנאים לזכאות לחל"ת, הרחבת הזכאות לקבלת דמי אבטלה ומענקים שניתנו למעסיקים לעידוד המשך העסקה.

במגזר העסקי כולו - בענפים הדורשים נוכחות פיזית וגם באלו שאינם דורשים נוכחות, עלה השכר בשנים 2018 ו-2019 בממוצע כ-6% בשנה. בשנת 2020, המגמה משתנה כך שבענפים שאינם דרושים נוכחות פיזית התמתנה עליית השכר השנתית והגיעה ל-3% בשנה, ואילו בענפים הדורשים נוכחות השכר הממוצע לא עלה כלל.

במגזר הציבורי נרשמה עלייה מתונה יותר בשכר ביחס לשנים קודמות מאשר במגזר העסקי - עליית שכר של 2.1% בקרב עובדי מערכת הבריאות, ועלייה מתונה יותר של 1.6% בקרב שאר עובדי המגזר הציבורי. אמנם מרבית העובדים המשיכו לעבוד, אך שכרם עלה פחות ביחס לעלייה בשנים קודמות בגלל פגיעה ברכיבי עבודה נוספת והחזר הוצאות כתוצאה מהסכמי ההעסקה שנחתמו במהלך התקופה.