הרפורמה להורדת הפוליסות רק גרמו לעליית מחירים לצרכן

עודף הרגולציה הוא אחת הסיבות ליוקר המחיה גם בביטוח • פוליסות תאונות אישיות התייקרו בעשרות אחוזים בעקבות הרפורמה שנכנסה ב-2021: הכיסוי המקסימלי על מוות או נכות מתאונה קוצץ מ-750 אלף שקל ל-500 אלף שקל

ביטוח תאונות אישיות / צילום: Shutterstock
ביטוח תאונות אישיות / צילום: Shutterstock

גל ההתייקרויות במשק החזיר לסדר היום הציבורי את התרומה של הממשלה ליוקר המחיה. ממיסוי על דלק ועד לרגולציה הדוקה בתחום החקלאות, המדינה משפיעה לעתים קרובות באופן ישיר על המחירים במגזרים שלמים במשק ועל רמת התחרות בהם. אינני מומחה לחקלאות או לתחבורה ואין בכוונתי לנקוט עמדה לגבי מעורבות הממשלה בתחומים אלה, אך אני יכול להעיד כי בתחום הביטוח, מעורבות היתר של הממשלה מביאה לא פעם לתוצאות הפוכות לצרכן מכפי שהתכוונה.

אחת הדוגמאות האחרונות לכך היא הרפורמה בפוליסות ביטוח התאונות האישיות, שנכנסה לתוקף ב-1 במאי 2021. אין ספק שכוונות רשות שוק ההון היו טובות, אך התוצאות מעידות כי מחירי הפוליסות עלו בעשרות אחוזים (ובגילאים הצעירים - אף במאות אחוזים), אף שהכיסוי הביטוחי פחות טוב מכפי שהיה לפני הרפורמה. כך, למשל, בפוליסות החדשות של אחת מחברות הביטוח המובילות, הפרמיה לגילאים 30-20 עומדת על 21-32 שקל, לעומת כ-15 שקל (לפני הנחה) לפני הרפורמה. בגילאים 21-39 הפרמיה החדשה עומדת על כ-32 שקל, לעומת כ-21 שקל לפני הרפורמה. ההתייקרות חלה למרות שהכיסוי הביטוחי נפגע: הפוליסות לאחר הרפורמה לא כוללות נכות תעסוקתית, והכיסוי המקסימלי על מוות או נכות מתאונה קוצץ מ-750 אלף שקל ל-500 אלף שקל. כמו כן, במקום פרמיה אחידה מובטחת עד גיל 80, יש לחדש את הפוליסה אחת לשנתיים, כאשר בכל נקודה כזו חברת הביטוח יכולה להחליט לייקר את הפוליסה.

זו אינה הדוגמה היחידה לניסיון של הרגולטור להתערב בשוק הביטוח, שלא היטיב בהכרח עם הצרכנים. כך, הרפורמה בביטוחי הבריאות, שנכנסה לתוקף ב-2016, הובילה לכך שכיום הציבור יכול לרכוש פוליסות ביטוח בריאות "רזות" יותר מבעבר, שעלותן אמנם ירדה אך זאת במקביל לירידה בטיב הכיסוי הביטוחי. את המהלך שנעשה אפשר להקביל להקטנת גודל האריזה של חטיף, כאשר המחיר יורד ב-20%, אבל גם גודל החטיף קטן בהתאם. אך האם זו באמת הוזלה? הרי כאשר הסיכון הביטוחי מתממש, ואין כיסוי ביטוחי או שהכיסוי הביטוחי לא מתאים (למשל, החולה מעוניין במנתח מסוים, אך הוא אינו ברשימת המנתחים המאושרת בפוליסה) - המשמעות היא שהחולה ומשפחתו נאלצים לשאת בעלות לבדם.

שתי הרפורמות האלה, ואחרות, הן דוגמאות לכך שהמעורבות הרגולטורית משיגה לעתים תוצאות הפוכות לאלה שהתכוונה להשיג. הסיבה לכך, לדעתי, היא מגמה מדאיגה בשנים האחרונות, של ביצוע רפורמות רגולטוריות משמעותיות וגורליות ללא שיתוף אמיתי של אנשי המקצוע העוסקים בענף, ובהם סוכני הביטוח. הסוכנים היו בעבר חלק מהוועדה המייעצת לרשות שוק ההון, אך כיום, אין להם ייצוג בוועדה ואף כי התרענו בכל הכלים העומדים לרשותנו מפני התוצאות שעלולות להיות לרפורמה - לא היה קשב בצד השני.

זוהי מגמה מטרידה, שנדמה לי שאופיינית יותר ויותר לא רק לתחום הביטוח. עומדת מאחוריה, כנראה, תפיסת עולם פופוליסטית שרואה במגזר העסקי כולו, ובתוכו סוכני הביטוח, חבורה של תאבי בצע שכל מה שמעניין אותם הוא להרוויח יותר, ואשר טובת הצרכן כלל לא מעניינת אותם. זוהי ראייה קיצונית וחד ממדית, שכן אין כמו העוסקים בענף כדי להציף מראש את הקשיים שעלולים לעלות מהרפורמה. כל סוכן ביטוח, למשל, יכול היה להסביר בקלות כי דרישה לחידוש פוליסה כל שנתיים, במקום רכישת פוליסה לכל החיים, היא מנגנון שמעודד עליית מחירים.

חשוב לומר: לרשות שוק ההון והביטוח זכויות רבות בקידום רפורמות שעשו שירות מעולה לציבור - כגון חוק פנסיה חובה לשכירים וחוק פנסיה חובה לעצמאים. אך מולן יש דוגמאות לרפורמות שברור לכל מי שפועל בענף שהרעו את מצב המבוטחים. הפתרון לכך הוא שיקום מעמדה של הוועדה המייעצת לרשות שוק ההון, כך שלא רק שתכלול את כל הגורמים בענף הביטוח, לרבות הסוכנים, אלא שתהיה בעלת השפעה אמיתית על תהליכי קבלת ההחלטות ולא חותמת גומי.

הכותב הוא נשיא לשכת סוכני הביטוח בישראל