בשולי מסיבת העיתונאים הסתתר משפט שיכול אולי להוריד את יוקר המחיה בישראל. ומה עד אז?

נתחיל מהסוף. התוכנית שהציגו אתמול (ד') ראש הממשלה נפתלי בנט, שר האוצר אביגדור ליברמן ושרת הכלכלה אורנה ברביבאי היא לא תוכנית רעה. היא לא מסורבלת ליישום, והיא לא סקטוריאלית. היא לא קפוצת יד אבל גם לא מופקרת תקציבית. ממתק קטן לסיום ארוחה, אבל גם לא צעדים משמעותיים שיורידו את יוקר המחיה.

מה שהתחיל בשבוע שעבר כלחצים על המגזר העסקי להוריד מחירים, הפך השבוע לאקט של לקיחת אחריות מצד הממשלה ובעיקר מצד שר האוצר אביגדור ליברמן ועל כך מגיעה לו מילה טובה. למעשה, התוכנית חושפת את הכוח העצום שמרוכז בידיו של ליברמן שמנווט לבדו את המדיניות הכלכלית של הממשלה. בלי פיצויים נרחבים על נזקי האומיקרון, הצהרה רפה על פיצוי לעצמאים ובינתיים גם בלי צעדים משמעותיים להורדת מחירי הדיור - הרכיב המשמעותי ביותר בהוצאה של משק הבית.

משל קטן על כוחו של ליברמן, וגם על הציניות שלו, אפשר לשאוב מהדוגמה של הכלים החד פעמיים: המיסוי עליהם עלה לאחרונה בשם ההגנה על הסביבה (ושנאת החרדים) מה שלא הפריע לליברמן להכריז אתמול בעידודה של שרת האנרגיה קארין אלהרר על הפחתת המס על הפחם לצורך מיתון העלייה במחירי החשמל - צעד שהשפעתו השלילית על הסביבה חמורה יותר.

שינויים מבניים במשק דורשים יותר ממסיבת עיתונאים

אלא שגם ליברמן מקבל בתקופה האחרונה שיעור במגבלות הכוח ואינו מצליח להעביר בינתיים את הרפורמה בחקלאות עליה הכריז כבר לפני חודשיים. תזכורת קטנה לכך ששינויים מבניים במשק הישראלי דורשים יותר ממסיבת עיתונאים.

ואפרופו שינויים מבניים: הבשורה האמיתית של התוכנית עשויה להסתתר במשפט אחד שנאמר בשולי מסיבת העיתונאים אמש על תוכנית שמגבש מנכ״ל משרד האוצר רם בלינקוב להפחתת הריכוזיות ולטיפול בהון השחור בישראל.

אם אכן תוצג תוכנית כזו בהמשך, מדובר בצעדים שיש להם פוטנציאל לטפל בבעיות העומק של המשק הישראלי - הבעיות שמשפיעות בצורה רוחבית ושיטתית על יוקר המחיה בישראל. ומה עד אז? הייאוש נעשה קצת יותר נוח.