משפט אליזבת הולמס: עובדים לשעבר בתראנוס מדברים על תרבות של פחד ובידוד

ב־2013, כשתראנוס (Theranos) עשתה מאמצים להביא את מכונות בדיקת הדם שלה לרשת בתי מרקחת ארצית, נכנס אדם רוזנדורף למשרד המנכ"לית וביקש דבר אחד: תחכי עם זה.

רוזנדורף, בזמנו מנהל המעבדה בתראנוס, הרגיש שחלק מתוצאות המעבדה היו לא אמיניות לשימוש על מטופלים אמיתיים. הוא ביקש מאליזבת הולמס, מייסדת ומנכ"לית החברה, לעכב את ההשקה הציבורית, כך ניתן ללמוד מעדותו בבית המשפט.

היה נראה לו שהולמס עצבנית והיא רעדה כשדיברה, אבל היא דחתה את בקשתו, והחברה התקדמה עם ההשקה הציבורית.

רוזנדורף אמר שבכירי תראנוס המשיכו לעקוף את ההנחיה שלו לצוות שלו להפסיק להשתמש בבדיקה הלא מדויקת על מטופלים, דחקו בו לשקר לרופאים ולחצו עליו להתפטר לפני שיפוטר.

זו הייתה ההתנהלות בתראנוס, על פי עדויות של אנשים שעבדו שם והעידו במשפט הפלילי של הולמס הנמשך כבר כמה חודשים. היא והסגן העיקרי שלה, ראמש "סאני" בלוואני, יצרו תרבות של בידוד, סודיות, נקמנות ופחד בזמן שניהלו את החברה בשליטה מוחלטת, כך אומרים עובדים לשעבר שנקראו להעיד בבית המשפט.

לצד עדויות אחרות של התביעה, מתארים העובדים לשעבר תרבות ניהולית שמה שעיצב אותה היו אתגרים פיננסיים, טכניים ותפעוליים שפגעו בתראנוס בזמן שהחברה ניסתה לעשות מהפכה בבדיקות הדם אבל נכשלה שוב ושוב.

הולמס מואשמת ב־12 אישומים של תרמית בנקאית ומזימה לתרמית בנקאית. בשיחות עם משקיעים שהוזכרו במשפט ובהצהרות שעשתה בפני רשות הבורסות וניירות הערך (SEC) בראיון מ־2017, הסבירה הולמס ששמירה על הסודות המקצועיים של תראנוס מצריכה את מירב תשומת הלב. עורכי דינה של הולמס הראו בבית המשפט מסמכים המראים שמנהלי תראנוס הגיבו במהירות לבעיות שעובדים הפנו אליהן את תשומת ליבם.

עקבו אחר העובדים

בימי השיא של החברה, העסיקה תראנוס כ־800 עובדים. חלקם הצטרפו לחברה כי חשבו שהחזון שלה ראוי להערכה וההנהגה שלה הייתה כנה וכריזמטית, כך העידו עובדים לשעבר.

עם הזמן, דעתם של העובדים השתנתה, כשתראנוס מעדה שוב ושוב והיה לחץ לגרום למה שנראה כטכנולוגיה כושלת לעבוד על מטופלים ממשיים.

"הייתי מאוד לחוצה, מודאגת ואומללה", העידה סורחה גנגחדקאר, הכימאית של תראנוס לשעבר, בבית המשפט. היא התפטרה ב־2013 לקראת ההשקה הציבורית שהייתה אמורה להכניס מכונות של תראנוס לבתי המרקחת של רשת וולגרינס, הצעד שרוזנדורף ניסה לעכב.

עובדים בודדו למחלקות על פי המקצועות שלהם, כך העידו עובדים לשעבר, וזה הקשה לשתף מידע שיכול היה לאפשר להם לפתור את הבעיות הטכניות והמדעיות שפגעו בחברה.

עדויות של עובדים לשעבר רומזות על כך שהתרבות הזו התחילה בהנהגה: הולמס ובלוואני, שהיה אז בן הזוג של הולמס וגם מס' 2 בניהול החברה. הולמס שלטה בכל המניות של החברה שהקנו לה יכולות הצבעה מוגדלות וזה העניק לה סמכות מוחלטת בדירקטוריון, והיא קבעה את הטון לגבי ציפיות העובדים בהתנהלות היומיומית, כך נאמר בעדויות בבית המשפט.

הולמס הייתה נוסעת עם מאבטחים רבים והגבילה את תנועת העובדים והמבקרים במשרדי תראנוס, כך ניתן ללמוד מרישום של ראיון שערכה הממשלה עם עוזרת אדמיניסטרטיבית לשעבר בחברה ומעדויותיהם של עובדים אחרים. בלוואני עקב אחר הודעות הדואר האלקטרוני של העובדים ועשה להם שיימינג על כך שלא עבדו מספיק שעות, כך אמרו עובדים לשעבר.

הגילויים מהמשפט של הולמס מבוססים על סדרת מאמרים שפורסמו ב"וול סטריט ג'ורנל" ב־2015 וב־2016 לגבי מאבקי החברה וכן על דברים שאמרו עובדים לשעבר שנכללו בספר, בפודקאסטים ובסרט שנעשה על תראנוס. הדברים האלה מתארים את האווירה היומיומית הלא קלה בתראנוס, כולל מקרים של הפחדה וחשש מפעולות נקמה של ההנהלה, ואיך כל זה השפיע על האנשים שעבדו שם.

המשפט חשף מקרה קיצוני שהראה עד כמה עובדים הוחזקו מחוץ לסוד העניינים. שני עובדי מעבדה, שהייתה להם אחריות משותפת על המעבדה של תראנוס באותה תקופה, סוניל דוואן ולינט סויר, מעולם לא נפגשו ולא הכירו זו את זה, על פי העדויות.

מנהל הפרויקט בתראנוס לשעבר דניאל אדלין אמר בעדותו שהורשה לחפש מידע שהיה נחוץ להשלמת עבודתו שלו, אבל לא שום דבר מעבר לכך. "לא היה לי צורך לשאול על זה ואסור לי לשאול על זה", אמר. אדלין עבד בתוך המגבלות האלה חרף העובדה שהיה חבר של אחיה של הולמס, כריסטיאן הולמס, מימי הלימודים, ועבד בתפקיד בכיר המדווח ישירות אליה.

רמת הסודיות בתראנוס נשמעות פחות כמו חברת סטארט-אפ ויותר "כמו ברעיון של פרויקט מנהטן", אמר ג'ונתן בוש, מנכ"ל ותיק בחברות בריאות וטכנולוגיה, כשהוא מתייחס לפרויקט של ממשלת ארה"ב לבנות פצצה אטומית בזמן מלחמת העולם השנייה. כשמקימים סטארט-אפ, אמר, "לא גוזרים את הסרט וזה פשוט מתחיל לעבוד".

פיטורים מעכשיו לעכשיו

שעות עבודה ממושכות אינן דבר חריג בחברת סטארט-אפ. אבל בתראנוס, שם עובדי מעבדה מסוימים עבדו משמרות של 16 שעות וישנו במכוניות שלהם, ימים ארוכים שימשו כדרך לבייש עובדים שלא עמדו בכך, נאמר בעדויות בבית המשפט. בהודעת דואר אלקטרוני, שהוצגה בבית המשפט, בלוואני התרברב על כך שצוות התוכנה עבד עד 3 בבוקר וחזר לעבודה ב־10 בבוקר, ואמר לעובדים אחרים שהם לא עובדים מספיק קשה אם הם לא עומדים בשעות עבודה כאלה.

רוזנדורף אמר שהוא תודרך לומר לרופאים השואלים על כך שתוצאות בדיקות לא שגרתיות קרו בגלל סיבות אחרות ולא בגלל המכונות של תראנוס, כמו למשל שמטופלים לוקחים תרופות כלשהן, וזה חיזק את חשדו שהחברה מוכנה להסתיר את האמת על חשבון הטיפול בלקוחותיה.

המזג החם של בלוואני תרם לתחושת הפחד שהפכה לחוויה של חלק מהעובדים בתראנוס. היה ידוע לכולם שהוא מתרגז במהירות, צועד הלוך ושוב במשרד ומפטר עובדים בהחלטה של רגע, מה שהוביל לתחלופת עובדים כל כך גדולה שאחד מהעובדים תיאר כקרוסלה, על פי מסמכים שהוגשו לבית המשפט ועדויות.

עורך דין של בלוואני לא הגיב לבקשת תגובה. בלוואני מתמודד עם משפט נפרד בשנה הבאה על אותם אישומים כמו הולמס וטען שהוא חף מפשע.

עובדים לשעבר אמרו שקיבלו הוראה לשמור על כל הודעות הדואר ממקום העבודה שלהם, ולעתים בלוואני קרא אותן. רוזנדורף העיד שלפני שהתפטר, העביר יותר מ־150 הודעות דואר מחשבון הדואר שלו בתראנוס לחשבון הפרטי שלו, במאמץ לשמור על סימוכין לכך שניסה לתקן בעיות, במידה ותהיה חקירה ממשלתית. כשתראנוס גילתה זאת, בלוואני ומנהל כוח האדם בחברה דרשו ממנו למחוק את כל ההודעות, והוא עשה זאת.

הכימאית של תראנוס גנגחדקאר הדפיסה כמה הודעות דואר אלקטרוני כדי לקחת איתה כשפוטרה, כך העידה, בעיקר כפעולה של שימור עצמי בציפייה לכך שיהיו לתראנוס בעיות עם בדיקות הדם של המטופלים. "חששתי", אמרה גנגחדקאר, וקולה נשבר כשהעידה. "ממש פחדתי שהדברים לא יהיו כשורה".

שרה רנדצו השתתפה בהכנת הכתבה.