די לצביעות המערבית: וואווי אינה האויב (היחידי)

ארה"ב והאיחוד האירופי מטילות סנקציות על וואווי הסינית, המייצגת אויב משותף שקל להן להירתם נגדו • אך בד-בבד הן מעדיפות להתעלם מהאויב מבית: פייסבוק וגוגל, שמרגלות אחר גולשים בהיקפים גדולים אף יותר, והמאבק בהן אינו פופולרי ונדון לכישלון • דעה

סמנכ"לית הכספים של וואווי טכנולוג'יס, מנג וואנז'ו / צילום: Alexander Bibik, רויטרס
סמנכ"לית הכספים של וואווי טכנולוג'יס, מנג וואנז'ו / צילום: Alexander Bibik, רויטרס

האויב סומן ועתה עוטי הנבלות עטים עליו בשיניים חשופות. וואווי. גלגלו את השם על לשונכם, שכן אם לשפוט על פי אירועי החודשיים האחרונים, הרי שהיא מייצגת את הרוע המוחלט.

מרגע שהופנה הזרקור אל החברה הסינית, לא ניתן היה לעצור את כדור השלג ונראה שאיש לא רצה בכך: יצרנית השבבים והסמארטפונים הזרה היא מטרה נוחה, נוחה מדי.

בתחילת דצמבר 2018 נעצרה סמנכ"לית הכספים של החברה בקנדה. המעצר נעשה לבקשת ארה"ב, שדרשה להסגיר אליה את הבכירה, כדי שתוכל לחקור אותה בחשד שוואווי הסתירה את הקשרים הכלכליים שהיא מקיימת עם איראן, בניגוד לסנקציות.

בשבועות שלאחר מכן נפתחה חקירה פלילית נגד וואווי, בגין גניבת סודות מסחריים משותפים בארה"ב, וארה"ב אף הכריזה כי היא אוסרת על החברה לייצא טכנולוגיות שלה שפותחו בעמק הסיליקון. אוניברסיטאות בארה"ב הצטרפו לבעיטה בגופה המפרכסת והודיעו כי יפסיקו להשתמש בציוד תקשורת של וואווי ושל חברות סיניות נוספות מחשש שהשבבים משמשים לריגול לטובת סין. בימים האחרונים הודיעה וודאפון כי תפסיק להשתמש בציוד התקשורת של החברה. מדינות אירופה הצטרפו אף הן אל עדת המצקצקים: הרשויות בצרפת, גרמניה וצ'כיה אמרו כי הן שוקלות להגביל את החברה בכל הנוגע לרשתות דור חמישי. ואילו האיחוד האירופי קרא למדינות החברות בו לשקול את הסיכונים הפוטנציאליים בהמשך שיתוף הפעולה שלהן עם החברה. וואווי, כצפוי, מכחישה את כל החשדות נגדה.

פייסבוק וגוגל נתפסות כחסרות תחליף

קל להשתלח בוואווי: היא חברה שצמחה בסין, מדינה קומוניסטית וסגורה, שמתנהלת על פי החוקים שלה ולא ששה בהכרח לשתף פעולה עם מדינות אחרות. חוקים חדשים מגבילים את הוצאת ההון מסין, ומלחמת הסחר עם ארה"ב בוודאי לא תרמה לפופולריות שלה. נדמה שעל פי ההיגיון האמריקאי והאירופי, כל חברה סינית פרטית מייצגת את האינטרסים של המדינה ומשרתת בהכרח את הממשל. סין היא רעיון שאפשר להתאחד כנגדו, האויב האדום שניתן להאשימו בריגול מבלי שיהיה צורך לספק הוכחות, היא הרי… סין.

האמת הפשוטה היא שארה"ב וכמוה האיחוד האירופי מעדיפות לרדוף את וואווי משום שיש להן יכולת להטיל עליה סנקציות אפקטיביות, בניגוד לחברות כמו פייסבוק וגוגל, שמרגלות אחרינו בהיקף נרחב אף יותר מכפי שוואווי, לכאורה, מרגלת. הנה, ממש עתה פורסם שפייסבוק שילמה לצעירים 20 דולר בחודש תמורת גישה לכמעט כל המידע שקיים בטלפון שלהם. אלא שגוגל ופייסבוק הן "משלנו" - הן צמחו בארה"ב, מעסיקות עובדים מקומיים רבים, משלמות מסים (מי יותר, מי פחות) ונתפסות כחברות שלא ינסו להזיק לנו או לערער את יסודות הדמוקרטיה. כל הפרת פרטיות חדשה וחמורה מצידן של פייסבוק וגוגל היא רק "פרשה" שהדיה חולפים מקץ זמן מה, ואחריה החברות ממשיכות כמנהגן מבלי שיושפעו מכך - לכל היותר מישהי מהן מתבקשת לשלם קנס, שאולי גורם לה להרים באיטיות גבה תמהה, אך אינו גבוה מספיק כדי לגרום לה לשנות את דרכיה.

בתודעה הקולקטיבית גוגל ופייסבוק הן חברות שתורמות לאנושות: הן מחברות את האנשים אלה לאלה, מקלות עלינו את חיינו עם שלל פיצ'רים מועילים והיריבות שלהן אינן פופולריות מספיק כדי להוות תחרות. דעת הקהל נוחה מהן, הן אהובות, ואיש לא יראה בהן איום על עולמו או על עתידו. באופן כללי הן נתפסות כחברות שאין להן תחליף.

בתפיסה הרווחת, לא רק שאין להן תחליף והעולם לא יהיה אותו עולם בלעדיהן, נדמה שאין להן אינטרס. האינטרס של וואווי לא יכול להיות ברור יותר: וואווי היא חברה זרה, היא מסייעת לאויב הסיני העוין שזומם למוטט את כל מה שטוב ויפה בעולם. אבל גוגל?! פייסבוק?! מדוע שהן ירגלו אחרינו? מה ייצא להן מזה? למי הן ימכרו את המידע - לרוסים? זהו בדיוק, פייסבוק כבר עשתה את זה, בפרשת קיימברידג' אנליטיקה, בה מידע מפולח היטב שהחברה אספה נמכר לרוסים ושימש לשיבוש ולהטיית הבחירות בארה"ב - מקרה חמור מאין כמוהו, אך התגובות לו היו מינוריות מדי בהיקפן. בסופו של דבר, בשורה התחתונה, עסקיה של פייסבוק איתנים מתמיד.

להפסיק לחשוב במונחים של מדינה פיזית

ענקיות הטכנולוגיה הן מדינות לכל דבר ועניין, ניתן אף לומר שהן בעלות כלכלה ותמ"ג משלהן. כשאנו מזמינים מוצר והוא מסופק על ידי אמזון, החברה כבר לא כותבת האם זה מוצר סיני, אמריקאי או בריטי - זה לא רלוונטי, משום שזה מוצר "של אמזון". הן מדינות, ואנחנו נתיניהן הדיגיטליים. אלא שענקיות הטכנולוגיה מחזיקות במידע רב כמעט על כל אחד מאיתנו: הן מצליבות מידע בין פלטפורמות, מכירות את כל ההרגלים הקטנים שלנו, יודעות את הפרטים האישיים ביותר, והן יודעות מי החברים שלנו (ולפיכך - אוספות ומתייקות עליהם מידע גם אם הם לא מחזיקים בחשבון משל עצמם). הן יכולות לנצל את המידע הזה.

תאמרו 'אין לי מה להסתיר', או 'מה כבר יעשו עם רשימת החברים שלי' - התשובה פשוטה: ענקיות הטכנולוגיה יודעות מה לו"ז הפעילות של חיילים, מתי הם חוזרים הביתה לחופשה, לאן הם נוסעים; הן יוכלו לומר זאת גם בכל הקשור לראשי ממשלות, שרים וחברי כנסת. אם מארק צוקרברג מנכ"ל פייסבוק ייתקף מגלומניה ויחליט שהוא רוצה להחליף את מוסדות השלטון בכמה מדינות מסוימות, יש לו מידע רב שיסייע לו לעשות זאת.

ריגול והשגת יתרונות מסחריים כבר לא נעשים רק לטובת מדינה מסוימת, או לשם הפלת מוסדות שלטון. הם נעשים לטובת מי שמחזיק במידע, גם אם מדובר ביישות אמורפית ללא גבולות פיזיים שניתן לשרטט על מפת העולם. אלא שאנחנו עדיין שבויים בחלוקה הדיכוטומית של מזרח מול מערב, וטובים מול רעים. זו בדיוק הסיבה שגם אם פייסבוק וגוגל תתפסנה בקלקלתן, וגם אם יתברר שהן מושחתות מהיסוד, הרגולטורים ינופפו מולן באצבע צרדה ויסלחו להן. כי קל יותר להתאחד כנגד אויב זר מאשר להפנים את הקונספט המבהיל של עולם חסר גבולות אמיתיים; מספק הרבה יותר להתלהם נגד מישהו ששונה מאיתנו ויש לו סיבה לשנוא אותנו (ולנו - אותו), מאשר להודות שמישהו שאנחנו טיפחנו וגידלנו מזיק לנו, שמשהו בשיטה שלנו רקוב.