רון חולדאי הוא סמל של הצלחה

בישראל 2019 זה בבחינת 'נס' לגור בעיר יחסית מתוקתקת, מסודרת, עשירה ועם עירייה שנחשבת יחסית לא מושחתת. לא בטוח שמספיק אנשים מעריכים את הנס הזה שקורה בתל-אביב. מי כן מעריך אותו? 46% מאלו שטרחו להצביע בעיר בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות. זה הספיק לרון חולדאי כדי להיבחר לקדנציה חמישית בראשות העיר.

כשהוא נכנס לתפקידו לפני 20 שנה העיר הייתה גירעונית וגרו בה כ-350 אלף תושבים. היום היא נחשבת לעיר עשירה וחיים בה כ-440 אלף תושבים. יותר מזה, תל-אביב היא חלון הראווה של ישראל, כפי שאומר בציניות חולדאי בעצמו - כשראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה לצייר את ישראל כמדינה נאורה, ליברלית, היי-טקית וכיפית, אז הוא מזכיר את תל-אביב.

למהפך שעברה תל-אביב יש אבות נוספים. חשוב לציין שהשינוי נהנה מרוח גבית של ההתפתחות הכלכלית המואצת של ישראל מאז שנות ה-90. הרוח הזאת הייתה משותפת לכל הרשויות המקומיות בארץ, ובכל זאת, כמו במרוץ גלשני רוח, יש כאלה שיודעים לתפוס את הרוח יותר טוב מאחרים.

תל-אביב הפכה בשנים האלו לסמל של הצלחה, עושר, תרבות, שמאלניות, חילוניות, רב-תרבותיות ועוד. אלה כמובן סמלים בלבד, הרי היא עיר שיש בה גם כישלונות, עוני (אשכול 8 במדד הלמ"ס), ימניות, דתיות, גזענות. חולדאי מצליח לנהל את השילובים האלה.

תל-אביב בימיו נחשבת לסמל פוליטי, לישראל אחרת. לציונות אחרת - שפויה, בינלאומית, חילונית, שמקיימת דו-קיום. לפי חולדאי היא מעוררת קנאה במי שלא שותף לה. עם זאת, צריך לזכור שהשנאה והקנאה בתל-אביב ישנה כתולדות הציונות. עוד לפני קום המדינה התייחסה תנועת העבודה לעיר הגדולה בחשדנות ובעוינות. היא תמיד נחשבה 'בועה' ו'מנותקת'.

נראה שהטייס בן הקיבוץ תפס את רוח העיר. "אני נושא על גבי את המשא של לשמור על הגחלת של מה שנקרא 'הציונות המודרנית', שהרבה מתנכלים לה מהרבה היבטים. זה חופש ביטוי, מגילת העצמאות, באנו להיות עם חופשי בארצנו", הוא הסביר לעיתונאי יגאל מוסקו לאחר הניצחון בבחירות האחרונות.

ואלה לא מילים ריקות מצד חולדאי. הוא נותן גב לחופש הביטוי, הוא נלחם על עצמאות מנהלים בבתי הספר - ראו זאב דגני בגימנסיה הרצליה ורם כהן בתיכונט - והוא מגן על המהגרים. הוא לא תמיד פופולרי והוא לא מנסה להגיד את הדברים שימצאו חן באוזני אנשים.

בסופו של דבר, חולדאי נתפס כאדם לא נחמד ונראה לי שזה גם קצת סוד קסמו. הוא אולי לא נחמד, אבל הוא לא נחמד לכולם בצורה שווה: לעשיר ולעני, לצפוני ולדרומי, ללהט"ב ולסטרייט, למהגר ולמקומי, לדתי ולחילוני.

יש יתרונות לחוסר נחמדות. בואו נחשוב רגע על תשתיות. אני לא מכיר הרבה ראשי ערים שהיו ממשיכים לחפור תשתיות ברחובות ולהרגיז תושבים בשנת בחירות. הוא כן.

אז עם כל הכבוד לכך שתל-אביב היא 'טקסט פוליטי', היא בעיקר עיר מנוהלת, במונחים ישראליים, גם אם לא מושלמת.