יובל וירון דגן. "ההורים משתפים פעולה ואפילו עוזרים לנו עם הפרסום בפייסבוק" / צילום: איל יצהר
השינויים בשוק העבודה ועליית קרנה של הרוח היזמית לא פוסחים, כך נראה, גם על תעסוקת בני נוער. לצד המשרות השגרתיות שבני נוער נוהגים לאייש לאורך שנת הלימודים ובמיוחד בחופשת הקיץ, כבר פחות נדיר לפגוש צעירים שמרשים לעצמם לא רק לחלום בגדול על עתידם המקצועי, אלא גם להתחיל בבטחה את המסלול.
לא רק עבודת מכירות שלא דורשת הכשרה, אלא גם תפקיד מבוקש בחברת הייטק, שדורש רשימת כישורים מכובדת. לא רק הדרכה, אלא גם הכרזה של ממש על פתיחת עסק. ולא רק מלצרות, אלא גם השכרת שירותים וכישורים. והמטרה? גם היא משתנה. לצד אלה שמודים שכל עוד הם חיים תחת חסות ההורים העבודה נועדה להפיג שעמום ולהרוויח מעט דמי כיס, יש שכבר יודעים להכריז שמדובר בהגשמה עצמית. השאיפה ליזמות, כך נראה, מתחילה כבר בגיל צעיר. מאוד צעיר.
המפתח אצל ההורים
ד"ר יוסי מערבי, סגן דיקן בית ספר אדלסון ליזמות במרכז הבינתחומי, אומר שאך טבעי לראות את הרוח היזמית אצל בני נוער, לאור העובדה שהיא זוכה בעידן הנוכחי לשבחים יותר מאשר בעבר. "אם לפני 30-20 שנה אמהות היו רוצות שהבן או הבת יהיו עורכי דין, היום הן רוצות שהם יהיו יזמים, וזה נכון לא רק בהייטק", אומר מערבי.
לדבריו, יש שני גורמים משמעותיים שמשפיעים על נטייה יזמית בקרב בני ובנות נוער - האחד קשור לבית שבו הם גדלו, לחינוך ולעיסוק של ההורים; והגורם השני קשור לאישיות יזמית, שהיא תנאי הכרחי אך כאמור לא מספיק. ילדים ובני נוער ששואבים השראה מהוריהם, או מדורות קודמים במשפחה, רואים ביזמות אפיק לגיטימי ולעתים גם נחשק במיוחד, הוא אומר. אצל צעירים אלה מתקבלת בהבנה ובברכה ההזדמנות להיכשל - שלב חיוני למי שבוחרים במסלול שכזה.
מערבי טוען שגם למיקום הילד במשפחה יש השפעה. "מחקרים מראים שלילד השני יש נטייה יזמית גדולה יותר מאשר לילד הראשון, שגדל בסביבה יחסית מבוגרת הנתונה ליותר גבולות. בנוסף, במשפחות בהן יש יחסית הרבה ילדים, נראה יותר יצירתיות מאחר שמדובר בסביבה יותר מפרה".
התנאים המקדימים האלה, אומר מערבי, היו נכונים גם לפני שניים-שלושה עשורים, אבל היום העיסוק ביזמות הולך וגדל, ויזמים הופכים לגיבורי תרבות, בין שמדובר באילון מאסק או במארק צוקרברג".
יזמות היא לא רק הייטק.
"בהחלט. גם את השם רמי לוי כולם מכירים בארץ. גם הוא נחשב ליזם מצליח".
מערבי נותן גם דוגמה קרובה לבית. "הבן הצעיר שלי בן 11 ואוהב לצייר. הוא אמר לי שהוא רוצה למכור את הציורים שלו. הורה שלא מבין את הערך העצום של זה יכול היה להגיד לו, 'קודם תקבל 100 בחשבון ואז נדבר', אבל אני שומע אותו וחושב שזה מדהים. זה אוצר. אמרתי לו 'בוא נעשה את זה. חשבנו יחד איך להתחיל. הסברתי לו שהוא לא יכול להתחרות באמזון, אבל יכול לתת למישהו אחר להיות אחראי על שלבים, למשל על שרשרת האספקה".
הגישה הזאת מייתרת את תעודת הבגרות ואת הלימודים שקידשנו לפני 20 שנה?
"אני לא יודע אם היא מייתרת, אבל היא בהחלט מאתגרת. יש בחינוך תחום שנקרא למידה התנסותית, שאומר שבמקום לשבת ולשמוע את המומחה, עוברים למצב שבו הידע קיים, הכול בגוגל, אבל עדיין צריך את המומחה שיעזור לנו לתעדף וינחה, כך שהלמידה היא בעצם מתוך התנסות".
לדברי מערבי, כדי היזמות הצעירה תצמח, היא זקוקה לרוח גבית מהבית וכמובן מהמערכות החינוכיות. "השתתפתי באחרונה בשולחן עגול שארגן שר החינוך על הנושא הזה", הוא מספר, "השאלה היא כמה מהר זה יוטמע בלימודים. ההורים צריכים להבין את זה ולעזור לפתח את הכישורים, כי למערכות ייקח הרבה יותר זמן ליישם את זה. היום יש הבנה גוברת לחשיבה יזמית. ואגב, חשיבה יזמית יכולה להתקיים גם בתוך ארגון".
עלייה של 10% בתלונות
בכל זאת, אם נסתכל רגע על המציאות, עדיין רוב בני הנוער שיוצאים לעבודה בקיץ, כמו גם לאורך השנה, הם עובדים שכירים זמניים, והתמונה בשוק הזה לא תמיד ורודה. לפי סקר שערכה ב-2014 הסתדרות הנוער העובד, גוף המייצג את כלל בני הנוער העובדים, כ-220 אלף בני נוער יוצאים לעבוד בחופשת הקיץ, ועוד רבים מחפשים עבודה אך לא מוצאים.
בחוזר שהוציאה הסתדרות הנוער העובד נטען כי "עולם העבודה של בני הנוער מתאפיין גם בפערי כוחות עצומים בין המעסיק לבין הנערה והנער העובדים. מעבר לפער המובנה, המוכר בעולם משפט העבודה, בין המעסיק לעובד, בעולם העבודה קיימים גם פערי גיל עצומים. כאשר אדם מבוגר יוצא לחפש עבודה הוא יתמודד עם מעסיק בגילו. כאשר נער יוצא לחפש עבודה הוא יתמודד עם מעסיק בגיל של הוריו". עוד נטען שם כי "שילוב גורמים, ובהם היעדר הכשרה, תחלופה גבוהה, ופערי כוחות אינהרנטיים, הופך את בני הנוער העובדים לאחת האוכלוסיות המוחלשות ביותר בשוק העבודה הישראלי ועל כן המנוצלות ביותר". לפי הסתדרות הנוער העובד והלומד, בשנת 2017 הענף שבו התקבלו מרב התלונות על ניצול בני נוער הוא ענף המסעדות ובתי הקפה, ויותר מ-50% מהתלונות שהתקבלו היו בנוגע לשכר. "במהלך 2017 התקבלו 5,355 פניות מבני נוער וצעירים בבקשה לקבלת ייעוץ או סיוע. מדובר על עלייה של 10% במספר הפניות משנה שעברה", הם טוענים.
מי יכול לפתוח עסק ומתי צריך לדווח למס הכנסה
עם העלייה בתופעת היזמות בקרב בני הנוער, שלפעמים מכניסה להם שכר נאה, עולה שאלת המיסוי. לדברי עו"ד דנה לבני, ממחלקת מסים ב-RSM שיף הזנפרץ ושות' - רואי חשבון, כאשר מדובר בנער מתחת לגיל 18, הרישום של עוסק מורשה או פטור ייעשה על ידי האפוטרופוס שלו, בדרך כלל אחד ההורים. מבחינת מס הכנסה, היא מוסיפה, "פקודת מס הכנסה קובעת כי יחיד תושב ישראל שבתחילת שנת המס טרם מלאו לו 18 שנה, אם הייתה לו באותה שנה הכנסה חייבת (כלומר, הכנסה לאחר ניכוי הוצאות המותרות בניכוי, קיזוזים ופטורים המותרים לפי כל דין), בסכום של 81,220 שקל או יותר (נכון לשנת 2017), חייב בהגשת דוח".
לדברי לבני, יש לשים לכך שבני נוער בגילאים 16-18 זכאים לנקודת זכות נוספת על נקודות הזיכוי הניתנות להם כתושבי ישראל. משמעות הדברים היא ש נער זכאי ל- 3.25 נקודות זיכוי (סה"כ 8,385 שקל בשנת 2017, ו- 8,424 שקל בשנת 2018), ונערה זכאית ל-3.75 נקודות זיכוי (סה"כ 9,675 שקל בשנת 2017, ו- 9,720 שקל בשנת 2018).
"מאחר שהסכום הקובע לעניין חבות המס הוא השכר השנתי הכולל בסוף השנה, הרי שיש לבחון אם קיימת חבות במס, וזאת בהתאם לנקודות הזיכוי ובהתאם לשיעורי מדרגות המס ורמת ההשתכרות. בנוסף, חשוב לזכור כי נדרש לפנות לרשות המסים לצורך קבלת פטור מניכוי מס במקור".
בכל הנוגע לביטוח לאומי, מזכירה לבני כי "עובד עצמאי שטרם מלאו לו 18 שנים מבוטח רק בענף נפגעי עבודה וחייב בתשלום דמי ביטוח בהתאם לשיעורים הקבועים בחוק".
רגע לפני חופשת הקיץ, "גלובס" יצא לפגוש כמה מהצעירים שמרכיבים את שוק העבודה הישראלי וכנראה יעצבו אותו בעשור הקרוב.
"אני לא רוצה להיות שכירה של אף אחד. מגיל 14 אני מתפרנסת מהאמנות שלי"
שירה טוויג
גיל: 17
מגורים: ראשון לציון
עבודה: מאפרת ומקעקעת
העבודה: "כשהייתי בכיתה ח', כל החברים שלי שהיו שנה-שנתיים מעליי, התחילו ללמוד למתכונות ולבגרויות. ראיתי איך כולם נכנסים לאטרף. הייתי רק בת 13 ולא הצלחתי להבין למה הם זרקו לפח את כל התחביבים שלהם, והתחילו לפתח עשייה מוזרה של שינון חומרים וגם לסבול מזה. הם הפסיקו לעשות מה שהם באמת אוהבים. אז החלטתי שאני לא מתכוונת לגשת לבגרויות, ומאותו רגע לא ניגשתי יותר למבחנים, והגעתי ללימודים בעיקר לשם החברה. בשנה שעברה החלטתי סופית לעזוב את בית הספר. אני מגיעה לשם מדי פעם, אבל לא לומדת.
"אני חושבת שלפני שידעתי מה בדיוק ארצה להיות, ידעתי מה לא - אני לא רוצה להיות שכירה. של אף אחד. הזמן להתעקש על זה הוא עכשיו. אני בת 17, ההורים שלי משלמים על המחיה שלי ואין לי מחויבות כמו שכר דירה או משפחה להאכיל. נבהלתי מהמחשבה שאנשים באמת מבלים ככה את כל החיים שלהם. נוצר בי פחד ענק להתבגר ולמצוא את עצמי מבלה את חיי מתחת לנורות פלורסנט, מול מסך משמונה בבוקר עד הפנסיה. להתעורר מאוחר מדי ולהבין שאני מתפשרת. אני חושבת שזו הייתה נקודת פתיחה מסוימת, להתעקש על עצמי מעכשיו בתור אמנית עצמאית עם כל מה שזה מביא - שיווק מאתגר, עקשנות, וגם המסקנה שהכי כדאי יהיה לפרוש מהלימודים ולהתנער מהתלות בתעודת בגרות שמעולם לא הייתה מובנת לי. פעם אחת התייאשתי ונכנסתי לאטרף של חיפוש עבודה, הלכתי על אחת מבין אופציות ספורות לנערה בגילי - עבודה בגלידריה. התפטרתי אחרי שעה וחצי. אפשר לקרוא לזה חוצפה או התנשאות, אבל הבנתי שאסור לי להתפשר על מצב שבו מפקדים עליי, דורשים ממני הרבה מעבר למה שצריך, וכל זה תמורת 21.45 שקל בשעה. משם נתתי פוש והתחלתי לעבוד ברצינות, לקחת את הזמן שלי ברצינות ולהבין שהוא שווה כסף. ברור לי שיהיו לי עוד הרבה עסקים בחיים, ולא בהכרח אתפרנס ממה שאני עושה כרגע, אבל העיקר שאהיה עצמאית ורגועה".
הורים: "בהתחלה הם חשבו שאני מדברת שטויות או מתעצלת. רק כשהם ראו מה שאני עושה במקום ללכת לבית הספר, ושאני כן מפתחת את עצמי ואפילו שואפת ליותר, וככה אני באמת מאמינה, הם הבינו שבאמת אין צורך בזה ושחבל שאשעבד את עצמי".
קעקועים: "כל החיים שלי אני מציירת, ונראה לי שהתנסיתי בכל תחום של אמנות פלסטית. בהמשך גיליתי שהקנבס שאני הכי אוהבת הוא גוף. האופציה של לקעקע תמיד הייתה שם. חשבתי על זה מגיל צעיר, אבל הבעיה היא שאני מאלה שמקשקשות, מתעצבנות וזורקות לפח. הבנתי שבאיפור אפשר לעשות את זה, וויתרתי על קעקועים. אבל לאחרונה, בן הזוג שלי שמאוד מקועקע, ביקש ממני שאצייר לו סקיצה לקעקוע שהוא מאוד רצה. השקעתי מהלב ויצא לי אחד הציורים הטובים, וכשהוא קעקע את זה ממש התרגשתי. בכיתי מהתלהבות והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות.
"לקח לי זמן להבין איך אני עושה את זה. ביררתי והבנתי שבישראל מקעקעים נחשבים קוסמטיקאים. יש קורסים, אבל החלטתי שאני מעדיפה ללמוד מאנשים. לפני כמה חודשים, במהלך חופשה בחו"ל, ניצלתי את השהייה כדי ללמוד שם את עניין הסטריליות והבטיחות. לימדו אותי את הבסיס ובארץ הבנתי ממקעקעים שמה שהכי חשוב שיהיה לי זה ניסיון. אז קניתי את הציוד.
אינסטגרם: "אנשים מתלהבים מזה שאני נערה בת 17. הם מתלהבים בעיקר ממני ומה שאני עושה כי אני משתפת בסיפור שלי. מגיל 14 אני מתפרנסת מהאמנות שלי. גם כמאפרת נתקלתי בהרבה מקרים ששאלו אותי בת כמה אני ואם יש לי תעודה, ואז פשוט התעקשתי להראות את העבודות שלי באינסטגרם. כשראו את העבודות, הבינו שהתעודה היא ממש לא פקטור".
שכר: "הוא לא קבוע. יכולים להיות חודשים שבהם אני מרוויחה מעט, ובפורים האחרון, למשל, בשלושה ימים עשיתי כ-5,000 שקל. אם יש משהו שאני רוצה לקנות עכשיו ואין לי כסף, אני לווה מההורים ויודעת שגם אם לוקח זמן, אני תמיד אחזיר להם".
מה בעתיד: "אני רוצה להיות שמחה. אני לא יודעת אם אעשה מה שאני עושה עכשיו. כל פעם שחשבתי על השאלה הזאת הוספתי עוד משהו. כרגע אני מאוד מתרגשת ממה שאני עושה. אף פעם לא קרה שסיימתי עבודה של יום שלם ורציתי להמשיך עוד".
"בדיוק חזרנו מטיול צילומים ברומא, במסגרת העבודה כמובן"
דניאל ואוריאל פחימה
גיל: 17
מגורים: קרית גת
עבודה: צלמי אופנה
העבודה: "כשהיינו בני 12 אבא הביא מצלמה הביתה. אני התאהבתי בה, התפתחתי, לימדתי את עצמי לבד, ניסיתי, חקרתי, שיחקתי עם שינוי סגנונות וזוויות. בגיל 14 כבר יצרתי הפקות. אז גם אחי אוריאל התחיל להתאהב בזה, אבל הוא פיתח את עצמו בווידיאו, וההורים שלנו קנו לו מצלמה מתאימה. בשנה שעברה סיימתי סדנה של הצלם רון קדמי. אנחנו עובדים כל השנה, אבל בחופש יותר קל להשקיע. מדי פעם העבודה דורשת מאיתנו להפסיד לימודים. ההורים מאוד תומכים בנו".
הלקוחות: "אנחנו עובדים כצוות, וזה כבר כוח של שניים. ברוב המקרים זוכרים אותנו בגלל האמנות שלנו ומה שאנחנו עושים, אבל כן, הרבה דברים נפלו בדרך בגלל שאנחנו רק בני 17. מצד אחד, אני לא מאשים את מי שוויתר עלינו, ומצד שני, אני חושב שזה דווקא הזמן הכי טוב לעסוק באמנות וזה גיל נכון לעבוד בו. אנחנו עובדים עם מעצבים קטנים וגם עם חברות איפור גדולות. בדיוק חזרנו מטיול ברומא של צילומים, במסגרת העבודה כמובן".
פרסום: "אנחנו מעלים הרבה תמונות לרשת ובעיקר לאינסטגרם. אנחנו עובדים עם שירה המקעקעת".
שכר: "אנחנו מרוויחים יפה בשביל נערים בני 17, אבל אין לנו שכר קבוע, אז קשה להגיד".
מה בעתיד: "אני די בטוח שאני רוצה להיות צלם, אבל מצד שני אני גם רוצה מאוד ללמוד חינוך. שנינו מדריכים בכנפיים של קרמבו ומחוברים לעולם ההדרכה".
"אחד המהנדסים של WIX ראה אותי בהאקתון והתרשם"
יונתן אוחיון
גיל: 16
מגורים: תל-אביב
עבודה: מתכנת. יעבוד בקיץ בחברת האינטרנט WIX
העבודה: "כשהייתי בן 13 השתתפתי בהאקתון של WIX . אחד המהנדסים שם התרשם מהיכולות שלי ואמר לי שאדבר איתם בעוד שנה, כשאהיה בגיל שבו אפשר להעסיק אותי. מגיל 14 אפשר לעבוד בחופשים. ככה באמת היה. כמו בשתי החופשות הקודמות, גם בחופשה הקרובה אעבוד כשכיר בחברת WIX , בצוות של אחד המוצרים שלהם - וויקס קוד. בשנה שעברה עשיתי פרויקטים במהלך הלימודים, אבל כרגע אני לא עובד ואחזור לזה רק בחופשת הקיץ. אני מסיים כיתה י', ואני בנבחרת הרובוטיקה של בית הספר, שזה שואב זמן. בנוסף, אני לומד מתמטיקה באוניברסיטה הפתוחה ואלמד גם בקיץ".
השכר: "אני עובד שעתי ואם צריך אני יכול גם לעבוד מהבית. אני מקבל תנאים של עובד רגיל, והשכר הוא בהתאם לסוג העבודה שלי. זה לא שכר מינימום, אבל זה גם לא של מתכנת ג'וניור. אני מכיר כאלה שעושים הרבה כסף, אבל הם עובדים במקומות אחרים".
חיסכון: "השנה אני חוסך ללימודי נהיגה. בשנים קודמות קניתי בשכר שקיבלתי ספרים על מחשבים".
מה בעתיד: "פעם חשבתי שאני מכוון תוכנה ומדעי המחשב, אבל בשנה האחרונה, מאז שנחשפתי לעולם הרובוטיקה, וכיוון שאני גם לומד מתמטיקה באוניברסיטה הפתוחה, אני כבר לא יודע לענות על השאלה הזאת".
"ילד לא יכול להיות חודשיים בבית בלי מעש"
כרמל אלימלך
גיל: 15
מגורים: חולון
עבודה: מדריכה בקייטנה
העבודה: "אני רוצה לעבוד כדי להכניס לעצמי קצת כסף שיהיה לי ליציאות עם חברים, כיוון שלא תמיד נעים לבקש מההורים. פשוט רציתי כסף משלי. בחרתי דווקא בהדרכה, כי כבר יש לי רקע והניסיון. אני מדריכה במש"צים, שזה מדריך של"ח צעיר, והבנתי שאני רוצה להמשיך ולעסוק בזה גם בקיץ.
"זו עבודה עם חברות שלי וזו תהיה גם הזדמנות להכיר בני נוער נוספים. זו גם תעסוקה לחופש הגדול, במקום סתם לשבת בבית. נכון שזה מגביל קצת, אבל תמיד צריך מסגרת. ילד לא יכול להיות חודשיים בבית בלי מעש. המטרה היא לגמרי העיסוק. "אני לא עומדת להרוויח מזה מיליונים, את יודעת".
סדר יום: "השעות של הקייטנה מאפשרות לי גם לצאת בערבים. היא מעשר עד ארבע. זה גם סוג של כיף מבחינתי. יש לי אפשרות לעבודה נוספת. בחולון, הטוטו מימן אולם כדורסל שיהיו בו דוכני אוכל שכנראה אעבוד גם בהם. זה תלוי באירועים, ובלוחות הזמנים. גם לקייטנה יש כמה מחזורים והמשך העבודה שלי תלוי ברישום. כל מחזור הוא כשבועיים פלוס מינוס, ואת העבודה בדוכנים אתאים לזמנים האלה.
שכר: "שכר המינימום לנוער בגילי הוא כמעט 22 שקל בשעה (21.45 שקל, עד גיל 16), אז הודות לתעודת המדריך שלי ולקורס מש"צים, ארוויח מעט יותר".
"ההורים משתפים פעולה ואפילו עוזרים לנו עם הפרסום בפייסבוק"
יובל וירון דגן
(התמונה בתחילת הכתבה)
גיל: 11 ו-14
מגורים: מושב ביצרון
עבודה: דוגי סיטר, "הפנסיון של ירון"
העבודה: "התחלנו לפני קצת יותר משנה. זה היה הרעיון של ירון, המייסד, לכן קראנו לזה בשמו. החופש הגדול הקודם היה עיקר הפעילות שלנו, ובחופש הקרוב יהיה עוד סבב כזה. אבל אנחנו עובדים גם במהלך השנה, כשלקוחות שלנו טסים לחו"ל ואנחנו מוציאים את הכלבים שלהם פעמיים או שלוש ביום. יש לנו למשל לקוח קרוב שנוסע הרבה וכל חודש אנחנו מטפלים בכלבה שלו למשך תקופה. חוץ מזה, בקיץ יש הרבה יותר לקוחות כי יותר אנשים טסים ויש יותר ביקוש. עם כלבי קטנים גם אין בעיה לפנסיון מלא בבית שלנו. אם נטוס עם ההורים לא נעבוד פרק זמן מסוים. כשיש זמן פנוי, תמיד נפתח את שירותנו"
הורים: "הם לרוב משתפים פעולה ואפילו עוזרים לנו בפרסום בפייסבוק, בוואטסאפ ובקשר עם הלקוחות".
שכר: "אנחנו כמו בייבי סיטר. זה יוצא כ-15 שקל להוצאה לטיול ולפנסיון יש מחיר יומי. תלוי אם זה בקיץ, חורף או בתקופת לימודים. אנחנו מחלקים בינינו את הכסף, וכל אחד חוסך או שומר להוצאות שלו".
מה בעתיד: "אה, אין לעתיד קשר לכלבים. אני לומד במסלול מחוניים ומתכנן להיות רופא", אומר יובל. ירון מוסיף: "אצלי זה דווקא כן קשור לעתיד כי אני מתנדב בבית חולים לחיות ומתכנן להיות וטרינר".