גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

כולם מדברים על גרעין, אף אחד לא מדבר על מה שמפחיד באמת

האיום האיראני אינו נובע מצנטריפוגות, אלא ממשטר עם הזיות משיחיות כפייתיות, שכוחותיו הגיעו עד לחופי הים התיכון ● הפלתו צריכה להיות היעד העיקרי של קואליציה אנטי-איראנית במזרח התיכון ● על זה צריך לדבר הרבה, ועל הגרעין צריך לדבר פחות. הרבה פחות ● ניתוח G

נשיא איראן חסן רוחאני / צילום: רויטרס - Eduardo Munoz
נשיא איראן חסן רוחאני / צילום: רויטרס - Eduardo Munoz

אז הם שיקרו. זה מה שעושות ארצות בענייני ביטחון כמוסים. הן משקרות. היה משהו מעין הפארסה בתיאטרון נתניהו: ראש ממשלת ישראל חשף מבצע מודיעיני מרעיש, עוצר נשימה, ללא אח ורע, כדי להודיע שהוא תפס את איראן בשקר. היא שיקרה כאשר אמרה שאין היא מפתחת נשק גרעיני ושאין לה כל שאיפה לפתח נשק כזה.

ראש ממשלת ישראל מתלונן על מדינה ששיקרה בענייני גרעין? האם הוא בטוח שהוא רוצה להיקלע לפינה ההיא? האין זה מובן שהוא מעורר בזה את השאלה כמה פעמים הודיעה ישראל שאין לה נשק גרעיני, ואין לה שאיפות גרעיניות?

אני נזכר במסיבת העיתונאים הראשונה בחיי עם מנהיג זר, לפני 42 שנה. נשיא מקסיקו בימים ההם, לואיס אצ'ווריה, ערך מסע דילוגים רב יבשתי, שארך אם אינני טועה שישה שבועות, ונועד להגביה את הפרופיל הבינלאומי של ארץ שעתה זה הוכרזה למעצמת נפט. אז עדיין לא מצאו נפט מתחת לכל סלע ביטומין, ולישראל הייתה רק תחנת דלק קטנה בחלץ.

בתחילת אוגוסט 1975, אצ'ווריה הגיע ארצה בראש פמליה ענקית. המסיבה שערך במלון המלך דויד בירושלים כללה 2,000 מוזמנים. נשיאי מקסיקו היו אז קיסרים לכל דבר. לגיון של עיתונאים הזדנב מאחוריו. ביום האחרון של ביקורו הדי-ארוך, אצ'ווריה התייצב לצד יצחק רבין במסיבת עיתונאים קצרצרה, עם מכסת שאלות מגוחכת. העיתונאים המקסיקאים אולי תכננו מראש איך לנצל אותה.

אחד מהם קם ושאל את ראש הממשלה אם אומנם יש לישראל נשק גרעיני. אצ'ווריה הגיע לישראל ממצרים, ושם אמרו לו שיש.

רבין: "ישראל לא תהיה הראשונה שתכניס נשק גרעיני למזרח התיכון".

עיתונאי מקסיקאי שני: "אני מבקש לדעת - היש או אין לישראל נשק גרעיני?".

רבין: "ישראל אינה ארץ גרעינית".

לפי זיכרוני המעומעם, רבין, בתחילת השנה השנייה של כהונתו הראשונה, התנועע באי-נוחות מול המיקרופון. מי לא היה מתנועע באי-נוחות במקומו.

האומנם מר נתניהו היה צריך להזכיר לכל מי ששכח, כי לישראל יש מסורת ארוכה בהרבה מזו של איראן בענייני כחש? האומנם היה צריך לחשוף כל-כך הרבה כדי להשיג כל-כך מעט? האין זה מוטב שהיה מדליף חלקים נבחרים מן המסמכים לכתב של הניו יורק טיימס (למשל), ומגלגל את הסקופ באופן קצת יותר דיסקרטי במעלה התקשורת הבינלאומית?

זה בדיוק מה שזה היה: סקופ עיתונאי, טבול בגימיקים, לא אקט של מדינאות.

אני חושב שראש הממשלה חזר על טעותו בעצרת האו"ם ב-2012 (דגם הקרטון של הפצצה האיראנית), וחזר על טעותו בקונגרס האמריקאי ב-2015 (הנאום נגד אובמה על סף ההסכם עם איראן); וחזר על הנימות והצלילים של כל המערכה הבינלאומית שניהל לבידוד איראן.

מל"ט איראני שהוצג בפנטגון על-ידי שגרירות ארה"ב באו"ם, ניקי היילי / צילום: רויטרס - Yuri Gripas

מר נתניהו נושא באחריות כבדה לתוצאות המערכה ההיא. הוא קבע את הפרמטרים שלה, כאשר העמיד את הפרויקט הגרעיני האיראני במרכז הדיון. הוא הקל בזה על איראן להעמיד פנים פרגמטיות. היא יכלה להשעות את מסעה אל הגרעין מבלי שהקהילה הבינלאומית פקדה עליה איזשהו חטא מחטאיה האחרים.

תחת הכסות של הסכם גרעיני היא יכלה להתנהל באין מפריע בדרך העולה לדמשק ואל ביירות. איראן גרעינית בהחלט מפחידה, אבל רק באותו המובן שמחבל מתאבד מפחיד. כדי שהפחד ייצא אל הפועל איראן צריכה להסכים להתאבד. היא יודעת שאם היא תשגר טיל גרעיני, יער של פטריות גרעיניות יצמח בה.

איראן אינה מחבל מתאבד. ב-40 שנות קיומה (יום ההולדת בפברואר הבא), הרפובליקה האסלאמית מעולם לא ניסתה להתאבד. היא עסקה בטרור וברצח, היא חתרה תחת משטרים, היא הסיתה נגד המערב; אבל מחוץ לחטיפת הסגל של שגרירות ארה"ב בטהראן ב-1979, היא נמנעה מלהעניק את התירוץ האולטימטיבי למבקשי נפשה לאסור עליה מלחמה (ארה"ב הייתה חלשה מדי בימים ההם. אילו זה קרה 20 שנה אחר כך, המארינס היו אל נכון בדרך לטהראן).

רוצה לומר, נשק גרעיני בידי איראן הוא איום משתמע, אבל לא איום גלוי, מפורש ובר-החלה. היא יכולה לוותר עליו מבלי לוותר על שאיפותיה האחרות. במקום להעמיד את העולם על חומרת שאיפותיה האחרות, נתניהו בזבז במרוצת השנים זמן יקר על אזהרות אפוקליפטיות מפני הפצצה האיראנית.

ישראל החמיצה מעיקרה את מגמת האסטרטגיה האיראנית במזרח התיכון. היא שכנעה את עצמה, ובמשתמע גם את זולתה, שממלחמת האזרחים של סוריה אין נובעת סכנה לקיומה, ואין צד אחד במלחמה הראוי יותר או פחות לעידודה.

כל מה שממשלת ישראל אומרת בחודשים האחרונים על חדירת איראן לסוריה היה צריך להיאמר עוד לפני שש שנים. ישראל הזהירה שלא תשב בחיבוק ידיים אם נשק יועבר מסוריה אל מחסני חיזבאללה בלבנון, אבל היא הייתה מוכנה לקבל נוכחות גוברת והולכת של אנשי צבא איראניים על אדמת סוריה.

כאשר חוסל ג'יהאד מוע'ניה, מן הכוכבים העולים של חיזבאללה, סמוך לקונייטרה, בינואר 2015, נהרג לצדו גנרל ממשמרות המהפכה של איראן. דווח אז שישראל מיהרה להעביר מסר לאיראן, כי לא הגנרל היה היעד. לשון אחר, נוכחותו של בכיר איראני ליד גבול הגולן הייתה לגיטימית, או לפחות נסבלת.

שלוש שנים אחר כך, ישראל תוקפת, או אינה מכחישה שהיא תוקפת, יעדים איראניים ספציפיים על אדמת סוריה. האם מישהו לא איחר במקצת את המועד?

התוכנית הגרעינית של איראן הייתה שולית לעומת הפרויקט האסטרטגי, שהטור הזה התחיל להזהיר מפניו עוד לפני שש שנים: הגשר היבשתי מטהראן לביירות. אילו ראש ממשלת ישראל היה מעמיד אותו במרכז המערכה נגד איראן, הוא היה משנה בהכרח את סדר היום במשא ומתן בין ארה"ב ואירופה לבין איראן.

אסד והרמטכ"ל האיראני, מחמוד באקרי / צילום: רויטרס - Sana Handout

האם שינוי בסדר היום היה משנה את התוצאות? זה כמובן מוטל לפחות במידה מסוימת של ספק. ברק אובמה לא ראה באיראן אויבת אסטרטגית. האיש שהגיח אל הזירה הפוליטית לאחר שצבר ניסיון חשוב כ"מארגן שכונות" (מדריך חבורות רחוב) בשיקגו, יעץ לערב הסעודית "להתחלק בשכונה" עם איראן, כמו הדברים היו אמורים בשני מנהיגים של כנופיות רחוב המחליטים לחלק אזורי השפעה מסיבות של נוחיות.

בעיני אובמה, איראן וערב הסעודית היו שני צדדים של אותו המטבע, ניצים בקטטת רחוב, עם אותם הרגלים נפסדים, אותן שאיפות קטנות ממדים הניתנות ללוקליזציה. הבה נסדר להם פינה, נעצום עין כאשר הם מוכרים חסות לשלושה רוכלים, נניח להם לגבות כמה מעות פה ושם. מה כבר יכול לא לעלות יפה?

לעצה ההיא, שאובמה העניק בראיון לכתב העת אטלנטיק, היה נופך סהרורי. אבל היא התיישבה היטב עם דברים אחרים שאמר ועשה, או לא עשה, במזרח התיכון. הוא היה "גאה" בהחלטתו שלא לתקוף את משטר אסד ב-2013 לאחר השימוש המסיבי הראשון בגז רעיל; הוא האמין בצורך של ארה"ב להקטין את מעורבותה במזרח התיכון, כדי שתוכל להתפנות לבלימת סין במזרח אסיה; הוא סלד מפני "שבטיות", שאת עקבותיה מצא במזרח התיכון.

כשלעצמי אני חושב שאובמה היה דמות היסטורית, ונשיאותו תימצא מועילה למרקם החברתי האמריקאי כאשר נבחן אותה יום אחד בפרספקטיבות רחבות. אבל כשאנחנו מתבוננים בפרטיה, מתגלים מומיה. מדיניות החוץ של אובמה הייתה רצופה כישלונות, בייחוד מפני שהייתה שזורה באי-הבנות של העולם החיצון.

לזכות אובמה אפשר להגיד שהוא לא היה מוכן לערב את ארה"ב במלחמות אזוריות, שאין לה הסיכוי, או החשק, או אורך הנשימה לנצח בהן. ראינו מה עוללה לאמריקה להיטותו של הנשיא ג'ורג' דאבליו בוש להתערב באפגניסטן ובעיראק. במובן הזה, אובמה היה קרוב אל מצב רוחם של מצביעי טראמפ, שבדלנות בסיסית וחוסר עניין בעולם החיצון הם אפיוניהם העיקריים.

שינוי ההדגשים בגישת ישראל כלפי איראן לא היה משנה כנראה את גישת אובמה. אבל ייתכן שהיה משנה את הקונטקסט ואת האווירה. והנה, אפילו כאשר אין עוד ספק איפה ישראל רואה את עיקר הבעיה עם איראן, מר נתניהו החזיר את הגרעין אל מרכז תשומת הלב אף כי אין משתנים חדשים במשוואה הישנה והכושלת.

זה משהו שקשה מאוד להבין, לפחות בזמן כתיבת הרשימה הזו, שלושה ימים לפני פרסומה. יש פה כשל של דמיון, המעורר את הרושם של תהליך קבלת החלטות לקוי. האם הוצגה השאלה הבסיסית ביותר לראש הממשלה, "נו, אז מה"? האם חברי הקבינט הביטחוני דרשו ממנו להסביר באיזה אופן הפרסום הדרמטי של המסמכים האיראניים ישפיע על נכונותה של הקהילה הבינלאומית לחזור ולבחון את יחסיהם עם איראן?

לא היה צריך להתאמץ כדי לנחש את התגובה האירופית על הסקופ המודיעיני. "אכן איראן שיקרה. וזאת הסיבה הטובה ביותר להוסיף ולעקוב אחר מעשיה באמצעות המכניזמים הקבועים בהסכם" (זה אינו ציטוט, אלא פרפרזה מסכמת של התגובות האירופיות). הטענה הישראלית, כי מאחר שאיראן שיקרה היא תוסיף לשקר, בהחלט מתקבלת על הדעת, אבל אינה סותרת את התמיכה בהמשך קיומו של ההסכם.

אין טעם להקדים ולנחש מה יחליט הנשיא טראמפ לעשות ב-12 במאי, כאשר יגיע הזמן לדווח לקונגרס אם איראן עומדת בתנאי ההסכם. הוא עצמו מסתפק בניסוח "נראה מה יקרה". זו הופכת לנוסחה הקבועה כל אימת שהוא מתבקש להעניק הסבר פומבי למדיניות החוץ שלו. הוא מאמין שארה"ב צריכה להיות "לא חזויה", גם אם היא מסתכנת באובדן אמינות או עקיבות. הוא חושב שטוב להוציא שותפים ויריבים משלוותם.

על-פי שיטתו, ההתפתחויות בקוריאה מאשרות את גישתו. מאז תחילת נשיאותו הוא התנהל בשתי פאזות מנוגדות, אולי אפילו מקבילות: הוא איים במלחמת "אש וזעם", והתבטא בזלזול כלפי שליט צפון קוריאה; והוא הקדים להודיע שאם יפגוש את השליט הזה פנים אל פנים, הוא סמוך ובטוח שהם יוכלו להיות "חברים". השבוע שמענו אותו משבח את "אמינותו" של קים ג'ונג און "לאורך זמן".

ישראל אולי צריכה להיות אסירת תודה שבאיראן אין דיקטטורה משפחתית ומקור יחיד של כוח. בכורתו הברורה של האייאטוללה חמנייאי מעמידה אותו בראש המידרג, אבל לא במידה המאפשרת לו להניע את המטוטלת במהירות מצד אל צד. הוא צריך להתחשב ברצונם של שחקנים נוספים, או בשיעורי נאמנותם. אילו לאיראן היה שליט יחיד, הדעת נותנת שפסגה עם טראמפ הייתה עומדת בעצם התבשלותה. פסגה כזאת הייתה עלולה להניב תוצאות לא נעימות.

איראן מזכירה במידת מה את ברית המועצות ברבע המאה האחרונה של קיומה. ניהלה אותה הנהגה קולקטיבית, שלא הייתה מסוגלת להתנער ולהורות על רפורמות. התחוללה בה קפיאה על השמרים, שהרוסים כינו לימים "עידן הסטגנציה". מבית היא לא הייתה מסוגלת לעשות מה שעשו הסינים, זאת אומרת, רפורמה כלכלית מבלי להעניק חירויות פוליטיות; ומחוץ היא לא הייתה מסוגלת להתנער באופן פרגמטי מן ההרגלים הלוחמניים הישנים של המפלגה הקומוניסטית. כך היא מצאה את עצמה בעיצומו של מירוץ חימוש עם ארה"ב, שלא היו לה הכלים והמשאבים לעמוד בו; וכך היא מצאה את עצמה פולשת לאפגניסטן, ופותחת תיבת פנדורה.

נתניהו מציג את המידע המודיעיני / צילום: רויטרס - Amir Cohen

באיראן, הרפובליקה האסלאמית לא הצליחה לנצל את פסק הזמן שהעניק לה ההסכם הגרעיני כדי לעשות לביתה. לרועץ עומדים לה הרגלים כפייתיים של משטר, שאינרציה החליפה את האנרגיה המהפכנית המקורית שלו. היא נמנעת מרפורמות פנימיות לטובת רציונליזציה של משטר בעל תכונות היברידיות - חלקו נבחר, חלקו לא נבחר, איש לעולם אינו בטוח איפה מתחיל תהליך קבלת החלטות ואיפה הוא מסתיים; והיא נקלעה אל מערבולת בסוריה, מפני שנדמה לה שמתוכה יצמח החלום האסטרטגי בן אלפיים השנה, לשכשך רגליים במי הים התיכון.

נחוצה לנו חוכמה שלאחר מעשה כדי להעריך אם איראן נקלעת אל סטגנציה קטלנית מסוג זה שסיים את המשטר הסובייטי. בסוריה, לרוע המזל, יש לה שותפת, רוסיה, המגינה עליה מפני התוצאות המלאות של הרפתקנותה. אבל רוסיה עצמה זוכרת את אפגניסטן, ואין לה עניין במחויבות פתוחה, ללא הגבלות זמן או משאבים. מוטב לקוות שגם אין לה עניין להרחיק לכת בניכור ישראל.

מאין לאיראן היכולת המוסדית והטמפרמנטלית לשנות כיוון, אין סיבה להניח שהיא תוותר על יומרותיה האסטרטגיות. המחויבות האידיאולוגית להריסת ישראל תוסיף להכתיב את מעשיה. את זה צריכה ישראל לחזור ולהטעים. המסר צריך להיות חד משמעי: איראן אינה מוכנה לשנות את התנהגותה, מפני שהיא קפאה על שמריה. בהיעדר דינמיות בקבלת החלטות, ולרגל מחסור חמור בהעזה ובמקוריות, לאיראן אין ברירה אלא להוסיף ולחתור תחת היציבות במזרח התיכון, בדיוק כפי שברית המועצות בזבזה זמן, משאבים ורצון טוב על חתרנות מסיבית במזרח התיכון, באירופה, באפריקה ובאסיה גם כאשר שיניה נרקבו והלכו. רק עשר שנים לפני קיצה קרא לה הנשיא רונלד רייגן "קיסרות הרשע", והמערב כולו הניח שעדיין לא נולדו האיש או האישה אשר יחזו בסופה.

יש כמובן משהו המנוגד לשכל הישר בהנחה שייאוש מביא ארצות להרפתקאות יקרות מעבר לגבולותיהן והרחק מתחום האינטרסים הטבעי שלהן. אפילו סין אינה מעיזה להשתעשע בחזונות אימפריאליים הרחק מגבולותיה, אף כי יש לה הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. איראן סהרורית אשר כזאת צריכה בלימה מאורגנת.

אין צורך לבטל את ההסכם הגרעיני כדי לגבות מחיר כבד מאיראן על מעשיה בסוריה ובתימן ועל תוכניותיה הבליסטיות. אם איראן ממלאת את תנאי ההסכם הגרעיני, אין סיבה להתנער ממנו. אבל אם איראן מסרבת לחדול לחרחר מלחמה בכל רחבי המזרח התיכון, לצד ההסכם הגרעיני צריכה להתפתח מערכת סנקציות נפרדת. זה מסר שישראל יכולה לשגר מבלי לדחוק איש אל הקיר.

כמובן, המשימה העיקרית היא לעשות כל מה שאפשר חוץ ממלחמה כדי לערער את יציבותו של המשטר באיראן. המילים "החלפת משטר" היו פעם אטרקטיביות להרבה אוזניים מערביות. הן יצאו מן האופנה בהשפעת האביב הערבי וגם בהשפעת רוסיה וסין, השונאות כל מה שהמילים האלה מייצגות. אבל למשטר הזה יש נקודות תורפה, בדיוק כפי שהיו למשטר הסובייטי.

שעות אחדות לפני שמר נתניהו הציג את הסקופ המודיעיני, האייאטוללה חמיינאי התלונן בנאום פומבי שארה"ב מסכסכת בין איראן לערב הסעודית, ומנסה לשסות ארצות מוסלמיות זו בזו כדי להפיח מלחמה במזרח התיכון. אכן, חמיינאי מודאג. הוא לא ציפה לקואליציה אנטי-איראנית בתמיכה פעילה של ארה"ב. אולי הוא מתחיל לגלות את מגבלות הסטיכיה המהפכנית שלו; אולי הוא מתחיל להבין, שגם בחסדי האימאם הנסתר יש גבול לכל תיאבון משיחי.

התמקדות בפרויקט הגרעיני מכווצת את האיום האיראני. הוא אינו נובע מצנטריפוגות מעשירות אורניום, אלא ממצב דעת של משטר לא-רציונלי שאינו ניתן עוד לתיקון. זה צריך להיות נושא השיחה - וזה צריך להיות יסוד ההתגוננות של ישראל מפני האיראניזציה של סוריה.

עוד כתבות

חייל אוקראינה מכין כטב''מ פוסידון לשימוש / צילום: ap, Efrem Lukatsky

טילים במקום מטוסים: המדינה שקונה נשק ב-50 מיליארד דולר

בצל היקף השימוש בכטב"מים במלחמת רוסיה־אוקראינה, לטביה תספק לאוקראינה כטב"מים • צבא הפיליפינים קנה טילי שיוט מהודו בעלות של כ-375 מיליון דולר ● פולאריס משיקה אופנועי שלג צבאיים חדשים ● השבוע בתעשיות הביטחוניות 

סונדאר פיצ'אי, מנכ''ל גוגל / צילום: Shutterstock, photosince

מה אפשר ללמוד מגוגל? ארבע תובנות מדוחות ענקיות הטכנולוגיה

שלוש ענקיות טכנולוגיה פרסמו אמש את דוחותיהן לרבעון הראשון והציגו תוצאות מרשימות עם הכנסות ורווחים של עשרות מיליארדי דולרים כל אחת: מיקרוסופט, גוגל ואינטל ● התנודתיות הקיצונית במניות הענק הללו יכולה להזכיר למשקיעים מספר תובנות שחשוב לשים לב אליהן בשוק ההון

אסדת הקידוח איתקה. בעיגול: יצחק תשובה / צילום: אתר החברה, שלומי יוסף

האם העסקה הזו תשנה את מומנטום המניה של יצחק תשובה?

החברה הבת של קבוצת דלק סיכמה על רכישת פעילות נפט וגז בים הצפוני, לפי שווי של קרוב למיליארד דולר, בדרך של מיזוג ● איתקה צופה כי בעקבות הרכישה תחלק דיבידנדים שמנים לבעלי המניות שלה בשנתיים הקרובות ● אז למה מניית החברה נופלת בבורסת לונדון?

פרופ' אוריאל אבולוף / צילום: יוסי זמיר

די לפוליטיקה של פחדים: המומחה שמסביר איך ניתן להתמודד עם השסעים בחברה הישראלית

פרופ' אוריאל אבולוף, מומחה לפוליטיקה של הפחד, משוכנע שהחברה הישראלית מונעת מחשש תמידי לגורלה - מה שתורם לשסע הפנימי בה גם היום ● "ברגע שמתעורר הפחד, אנו מתקשים לחשוב ולהושיט יד לאנשים אחרים מחוץ למעגל" ● בראיון לגלובס הוא מסביר איך ניתן לשנות זאת ומה המפתח להשבת האמון בינינו

צילומים: שלומי יוסף, עמית שאבי (ידיעות אחרונות), עיבוד: גלובס

2,800 שקל לשעה, תיקים מתוקשרים ותיבת פנדורה: החיים החדשים של השופט שבמחלוקת

הדיל שהוביל למינויו לנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב שב לאחרונה לרדוף את השופט בדימוס איתן אורנשטיין ● גלובס צולל לנבכי הקריירה החדשה שאימץ לעצמו כבורר–על, לחמ"ל שהקים כדי להתמודד עם ההקלטות המביכות ולשאלה המרחפת מעל לכל - איך תשפיע הפרשה על עתידו המקצועי?

מארק צוקרברג / אילוסטרציה: גלובס

הסיבות לצניחה של מניית מטא למרות תוצאות חזקות, והחשש מאפקט דומינו שיגיע עד לגוגל

מטא אכזבה בגדול את המשקיעים עם תחזית פושרת לרבעון הבא, למרות שהכתה את התחזיות בשורת הרווח וההכנסות ● אוראל לוי, מור קרנות נאמנות: "השוק חושש שטרנד ה-AI לא מצליח לייצר הכנסות" ● וגם: למה אחרי פרסום הדוח של מטא צנחה מניית אלפאבית במסחר המאוחר ומי עוד צפוי להיפגע מאפקט הדומינו?

ג'רום פאוול, יו''ר הפרדל ריזרב / צילום: ap, Andrew Harnik

כאב הראש של הפד רק גובר ובשווקים מיואשים

העלייה המחודשת של האינפלציה לא תאפשר לפד להוריד את הריבית ● היום יתפרסמו נתוני מדד ה-PCE החודשיים, אך אין מקום לתקווה רבה ● המטרה של הבנק המרכזי היא דואלית: לשמור על תעסוקה מקסימלית תוך הגעה ליציבות מחירים

צילום: רויטרס, IMAGO/Bernd Feil/M.i.S.

אתם לא מספיקים כלום? מחקרים חדשים מגלים - כנראה שזו הסיבה

בשנים האחרונות הפך המושג "עוני זמן" לפופולרי בקרב חוקרים המנסים להבין את יחסינו המורכבים עם פנאי והשפעתם על האושר והבריאות שלנו ● לאט לאט הם מגלים מה אנחנו עושים לא נכון בתכנון הזמן שלנו ואיזה פרדוקס כלכלנים מפספסים כשהם בונים תוכניות רווחה ● מדד חדש שצפוי להיכנס ללשכת הסטטיסטיקה בארה"ב מרגש אותם במיוחד

חשיפת הבעלים האמיתיים של חברה בע''מ בזמן גירושים / צילום: Shutterstock

העביר מניות לאחיו ללא תמורה, הגרושה תבעה מחצית. מה קבע ביהמ"ש?

האם מניות החברה שבבעלותו, שהעביר הבעל לאחיו במהלך הנישואים, נעשתה בתום-לב - או שמא מדובר בהעברה פיקטיבית לצורך הברחת החברה מאיזון המשאבים שנערך בין הבעל לאישה בעת הגירושים? בשאלה זאת דן בית המשפט לענייני משפחה בקריות במשך 12 שנה ● מה נפסק בסופו של דבר?

צבי לנדו, מנכ''ל סולאראדג' / צילום: איל יצהר

מניית סולאראדג' הידרדרה לשפל של 5 שנים בעקבות תוצאות פושרות של המתחרה

דוחות אנפייז האמריקאית לימדו על התאוששות איטית מהצפוי בשוק הסולארי שבו פועלת החברה מישראל ● מניית סולאראדג' צנחה ב-41% מתחילת השנה

רונן דר ועומרי גלר, Run:AI / צילום: Run:AI

היזמים מכרו את הסטארט־אפ לחברה הלוהטת בעולם. כמה יקבלו העובדים?

בזמן שהיו דוקטורנטים להנדסת חשמל בתל אביב, הרבה לפני ש-AI הפך לטרנד הלוהט של השווקים, חברו להם יחד עמרי גלר ורונן דר להקמת חברה בתחום - Run:AI ● מי הייתה המשקיעה הראשונה שהביעה בהם אמון, מתי הבינו שבינה מלאכותית תהיה הדבר הבא, ואיך השפיעה עליהם המלחמה ● אתמול החברה נרכשה רשמית ע"י אנבידיה בסכום המוערך בכ-720 מיליון דולר

פט גלסינגר, מנכ''ל אינטל / צילום: ap, Seth Wenig

אינטל פיספסה את התחזיות, פרסמה תחזית קודרת והמניה צוללת

הרווח המתואם היה 18 סנט למניה לעומת צפי לרווח של 14 סנט ● חטיבת היצור הכניסה רק 4.4 מיליארד דולר וירדה בכ-10% ברבעון הראשון ביחס לרבעון המקביל אשתקד ● המניה יורדת ב-9% במסחר המאוחר, אובדן של 13.5 מיליארד דולר בערב אחד

מתחם אינטל בחיפה / צילום: Shutterstock

"רבעון שהוא תחתית עבורנו": למה אינטל אכזבה כל כך את המשקיעים

בשיחת המשקיעים כינה מנכ"ל החברה, פט גלסינגר, את הרבעון הראשון כ"רבעון שהוא התחתית עבורנו" ● אינטל לא יכולה לערוב לכך שהרבעון הבא ייראה טוב יותר - ההכנסות אף עלולות להיות נמוכות יותר מאלה של הרבעון הנוכחי ● גם בתחום הייצור נראה שהדרך של אינטל עוד ארוכה

וול סטריט / צילום: Shutterstock

שבוע המסחר הטוב מנובמבר: נאסד"ק קפץ ב-2%

מניית גוגל זינקה בכ-10%● אינטל איבדה כ-9% ● מדד ניקיי הוסיף 0.8%, מדד שנחאי התחזק ב-1.2%, מדד שנזן עלה ב-2.2% וקוספי הוסיף 1% ● נעילות ירוקות גם בבורסות אירופה ● ה-PCE - מדד האינפלציה המרכזי של הפד - עלה ב-2.8% בחודש מרץ, גבוה מהצפוי

מדפי סופר. פתיחת שוק המזון ליבוא התקדמה חלקית / צילום: טלי בוגדנובסקי

פתיחת שוק המזון ליבוא: ההחלטה קודמה, אך הצלחתה חלקית בלבד

מדור "המוניטור", של גלובס והמרכז להעצמת האזרח, עוקב אחר ביצוע החלטות ממשלה משמעותיות, תוך בחינה מפורטת של יישום או היעדר יישום של סעיפי ההחלטה ● הפעם, בשיתוף המכון הישראלי לתכנון כלכלי: הגברת התחרות והסרת חסמי יבוא מזון

רצפת המסחר בבורסת וול סטריט / צילום: ap, Richard Drew

הבורסה האמריקאית בדרך למטה? זה מה שחושבים בבנקים הגדולים

הימים האחרונים בבורסה האמריקאית אופיינו בתנודתיות גבוהה - ירידות חדות שהתחלפו בעליות מרשימות ● בסיטיבנק, ג'יי. פי מורגן וגולדמן זאקס מספקים תחזיות סותרות לגבי ההמשך ● וגם: הסיבות לרכבת ההרים והכיוון של הבורסה בתל אביב

"מדינה קטנה, הגנה אדירה": בעולם עדיין מתפעלים מישראל

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל במלחמה • והפעם: נשיא סוריה בשאר אסד מנסה לשדר עסקים כרגיל, איראן ממשיכה לפתח את תוכנית הגרעין, בכירה בריטית קוראת לממלכה ללמוד מירושלים כיצד מפתחים מערך הגנה ראוי, ואונר"א שחלק מאנשיה התגלו כטרוריסטים באה בטענות לישראל ● כותרות העיתונים בעולם

הפרויקט במתחם כנרית. האכלוס רחוק / הדמיה: מתוך אתר החברה

הסיפור הלא ייאמן על 40 דירות יוקרה במגדל בתל אביב שעומדות ריקות

40 דירות חדשות ונוצצות ממתינות לאכלוס באחד המגדלים היוקרתיים של תל אביב, אבל צפויות להישאר ריקות עוד תקופה ארוכה ● ההתעקשות על דיור בר השגה במתחם תקעה את המדינה עם עשרות דירות שמי בכלל יכול להרשות לעצמו

טסלה ונטפליקס. תוצאות הפוכות ותזכורת / צילומים: Shutterstock

שתי ענקיות, תוצאות הפוכות ותזכורת לכלל החשוב של עונת הדוחות

טסלה פרסמה ביום שלישי בלילה דוח רבעוני מאכזב, אבל המניה זינקה בפתיחת המסחר ב־13% ● בשבוע שעבר קרה בדיוק ההפך לענקית טכנולוגיה אחרת, נטפליקס, שמנייתה צנחה למרות תוצאות חיוביות ● הסיבה: המלכות האמיתיות של עונת הדוחות הן התחזיות

גבול לבנון / צילום: Shutterstock

צה"ל: חיסלנו מחבל בכיר בלבנון, שקידם פעולות טרור רבות נגד ישראל

דיווח: במצרים נערכים ב"תוכנית חירום" לפלישה ישראלית לרפיח • פיגוע דקירה ברמלה: צעירה נפצעה קשה • צה"ל תקף מבנים צבאיים ששהו בהם מחבלים של חיזבאללה בדרום לבנון • דיווח בבלומברג: פסגה מדינית בנושא עתידה של רצועת עזה יתקיים ביום שני הקרוב בסעודיה •   ● כל העדכונים