הנקראות ביותר

הדולפינריום הוא רק חצ'קון

עיריית תל אביב ועמותות שונות מתקוטטות והציבור מפסיד בגדול

הדולפינריום בתל אביב/ צלם:תמר מצפי
הדולפינריום בתל אביב/ צלם:תמר מצפי

קל לסחוף מחאה חברתית על קשרי הון ורשויות נגד עסקת מיליארדים ב"קילומטר הזהב" שלחוף תל אביב. כך עושות התנועה לאיכות השלטון ואדם טבע ודין המתנגדות לעסקת הדוליפנריום, מציגות עצמן כשומרות הכסף והאינטרס של הציבור, אבל מתעתעות בו.

בוכמן הרוויח, אך אנחנו לא הפסדנו

ראשית, המיליארדר יוסף בוכמן יצטרך לשלם יותר מ-80% משווי המגרש שקיבל במסים לעיריית תל אביב ולמדינה. שנית, הרווח לתושבים מעסקת החילופין המתוכננת גדול בהרבה מאשר לו נמכר המגרש במכרז, כי אז העירייה מקבלת רק "חלף השבחה" בשיעור 12% מהשווי, במקום 50% שתקבל כהיטל השבחה בעסקה הנוכחית. שלישית, אין ביטחון שבמכרז היו משיגים את הסכום שקבע השמאי בעסקה הסגורה - יותר ממיליארד שקל (שימוש הקרקע למלונאות מייקר סיכון ומימון, ומגדיל את הוצאות הקונה).

אלמלא עסקת החילופין, בוכמן לא היה מרוויח מגרש במחיר "בטוח" תמורת הדולפינריום, אבל קונה אחר היה נותן לעירייה פחות ובנוסף מכניס אותה להתמודדות ממושכת בהליכי הפקעה שסופם מי ישורנו. המדינה אולי הייתה מרוויחה קצת יותר, אך יש סיכוי שגם לה היה מגיע לבסוף פחות כסף.

שורה תחתונה: באי ודאות המאפיינת נדל"ן ופיננסים, כל הצדדים הימרו, והפער נע בין רווח והפסד של 10% ל-20% לכל היותר.

התעוררו עם הכסף הגדול

העירייה מגינה על העסקה באינטרס הציבורי לסילוק הדולפינריום שנהפך למפגע. זה נכון, אך בטענה זו נחשפת רשלנותה שלה כשלא תבעה מבעליו לטפל בו עד שהתפתח לפצע אורבני.

התנועה לאיכות השלטון ואט"ד התעוררו רק כשהכסף הגדול נכנס לתמונה. מה עיכב אותן עד אז? איכות שלטון מקומי ודאגה לסביבה לא נמדדות בכסף שעירייה תפסיד או תרוויח, כי אם בטיפול במרחב הציבורי שבסמכותה. לו היו התנועות עסוקות פחות בשאלה הפופוליסטית "מי הטייקון המרוויח", ויותר בשאלה העקרונית "מה הציבור מפסיד", היו תובעות לפני שנים את העירייה על רשלנות טיפולה במגרש.

אז יש לנו עירייה שהתרשלה, עמותות שהתעוררו רק שנוצרה הזדמנות להשיג אהדה בזול, אך כל זה כאין וכאפס לעומת האיוולת בשטח. שם מתברר שגם אם יפוצצו את חצ'קון "הדולפינריום", המוגלה והצלקת ישארו.

הדולפינריום מוזנח והפעילות המסחרית בו מצומצמת, אבל המגרש שלו קטן ושולי בהשוואה למוגלה ולצלקת שהתפתחו סביבו ומונעות גישה לחוף ומנתקות את יפו מהעיר. שני חניונים, אחד בבעלות עירונית, ואחד חכור לשנים לחברת "עינב" מקיפים את החצ'קון, פרושים עד יפו, תופסים שטח עצום, שוממים בלילה, מכערים את הנוף וקיומם הופך את ההגעה לחוף למסוכנת ובלתי נעימה.

ניהול עיר בשלט רחוק

אט"ד היתה צריכה לשים לב שהתכנון הנוכחי הוא המפגע הציבורי, איכות השלטון היו צריכים לזעוק שאם כבר חילופי מגרשים, קודם עם חברת עינב שהחניון שלה תופס שטח משמעותי בהרבה בחיבור בין חלקי העיר וביניהם לחוף.

רצוי גם שהמגינים על המהלך בעירייה יבחינו שסילוק הדולפינריום אינו פתרון לבעיה שבה הם מצדיקים את העסקה.

הן ראויות זו לזו - עונשה של עירייה מתרשלת להירדף בידי עמותות פופוליסטיות, אבל כרגיל המפסיד בגדול הוא הציבור. שליחיו משני הצדדים מטפלים בבעיות נדל"ן עירוניות בשלט רחוק ומבלי להכיר את השטח, מתקוטטים בבתי דין על הטפל ותקשורתי ומותירים תושבים להתבוסס בעיקר הרע והמקולקל.




פרטי הסכסוך: 
בשבוע שעבר הוגשה עתירה לבג"ץ מטעם התנועה לאיכות השלטון נגד עסקת חילופי שטחים בין "שער לישראל", חברה בבעלות המיליארדר יוסף בוכמן החוכרת את מגרש הדולפינריום, רשות מקרקעי ישראל, שבבעלותה שני המגרשים שבעסקה, ועיריית תל אביב, שבתחום שיפוטה הם נמצאים. גם עמותת אדם טבע ודין (אט"ד) הגישה התנגדות לעסקה, אשר תניב הכנסות במאות מיליוני שקלים לקופת העיר, וזכויות בנייה לשימושים ולמגורים בשווי אלפי מ"ר ובלי מכרז לבוכמן.

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
לכתבה הקודמתלא בנויה למינגלינג