ועל-פי הערכות, עד סוף 2015 צפוי מספרם להגיע לחצי מיליון איש. הם יצאו על גבי סירות רעועות מחופי לוב הכאוטיים, כמו עוד אלפים אחרים, שלא שרדו את המסע. כמו אותם 800 מהגרים, שספינתם שטבעה אל מול חופי לוב בחודש שעבר, זעזעה לא רק את דעת הקהל, אלא גם את הרשויות באיחוד האירופי, שהחליטו על שינוי מדיניות.
מעתה, לא רק שחיל הים האיטלקי יישלח דרומה מאי-פעם וינסה למנוע מספינות המהגרים לצאת לדרך, במקום לפגוש אותן קרוב לחוף ארץ המגף, אלא שבקרוב צפויות המדינות הנחשקות באיחוד להודיע רשמית שמכסת הקליטה של האפריקאים תוגבל ל-5,000 איש, אישה וילד לשנה. כל השאר - יישלחו בחזרה לאפריקה.
ההגירה הגדולה, שהשפעותיה ניכרות כמובן גם בישראל, ושעוררה כאן דיון ציבורי סוער, מייצרת גלי הדף גם במדינות אחרות שאליהן מגיעים המוני האפריקאים. הליברלים בכל מחיר מרחמים על האנשים, שמחפשים לעצמם חיים טובים יותר ומעוניינים לקלוט אותם; הימין הגזעני נחרד למראה המוני השחורים שמגיעים לתוככי אירופה; והרוב הדומם חושש מחוסר הסדר ומפגיעה בצביון הלאומי ופשוט אינו מעוניין לשאת בנטל הקליטה.
אבל בתוך כל ההמולה, שווה לעצור לרגע ולהתעכב על הסיבות שמביאות כל-כך הרבה אפריקאים לעזוב את ארצותיהם ולצאת למסע מסוכן שהוודאות ממנו והלאה. סיבות שקשורות לא מעט בעולם המערבי, שניצל את אפריקה על אוצרות הטבע שלה ועל אנשיה במשך שנים, ושעכשיו נאלץ להתמודד עם הקדירה שבישל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.