גורו הניהול קורא למנהלים להתחיל לעבוד עבור העובדים שלהם

בתחילת דרכו לא העלה קן בלנצ'ארד בדעתו שאי פעם יכתוב אפילו ספר אחד. גם הפרופסור שהורה לו 'לך לעבוד בתפקיד אדמיניסטרטיבי, כי אתה לא יודע לכתוב', היה מתהפך בקברו לו ידע שאמזון הכניסה את בלנצ'ארד לרשימת 25 הסופרים הנקראים ביותר בכל הזמנים, וכי הפך לגורו ניהול שספריו נמכרים בעשרות מיליוני עותקים ברחבי העולם.

"כשסיימתי ללמוד, אהבתי את האוניברסיטה ורציתי לעבוד שם", מספר בלנצ'ארד בראיון מיוחד ל'ליידי גלובס'. "הפרופסור בקורנל שהתייעצתי איתו אמר שאיני יכול להיות מורה, כי אני לא יודע להתנסח ולכתוב, וזה חלק מתפקיד של מרצה. רק שנים אחר כך הבנתי שהוא לא הבין את הכתיבה שלי. פרופסורים לא אוהבים כתיבה פשוטה ובהירה מדי".

בלנצ'ארד שמע לעצת הפרופסור, והלך לעבוד כעוזר אדמיניסטרטיבי בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת אוהיו. אבל כשהגיע לשם חיכתה לו הפתעה: הדיקאן של הפקולטה ביקש ממנו להעביר קורס לסטודנטים. "אבל לא פרסמתי כלום, איך אוכל להרצות בפניהם?", ענה בלנצ'ארד ההמום, אך את הדיקאן זה לא עניין.

אחרי כמה זמן במשרתו החדשה, נכנס לחדרו של בלנצ'ארד פול הרסי, מחבר מודל המנהיגות המצבית - מהתיאוריות הפופולריות בעולם הניהול - ופצח בווידוי. "הוא אמר לי שהוא מעביר קורסים כבר עשר שנים וטוב יותר מכל מרצה אחר, אבל מה, הוא לא יודע לכתוב. הוא ביקש ממני לכתוב איתו ספר על מנהיגות. 'למה אני?', שאלתי אותו".

- למה באמת אתה?

"הוא ענה לי שהוא קרא את החומרים שכתבתי לקורס, ושאני יודע לכתוב. לא לקחתי אפילו שנייה להרהר בדבר, והסכמתי. אמרתי לו, 'בוא נעבוד בצוות, אתה, שלא יודע לכתוב, ואני, שלא אמור לכתוב. שיכור מהצלחה הלכתי לדיקאן והודעתי לו שאני מתפטר. הדיקאן אמר לי: 'אתה לא יכול להתפטר, כי אני התכוונתי לפטר אותך, אתה לא מוצלח בתפקיד'. הוא צדק, כמובן".

אתה לא המפקד

בלנצ'ארד, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת קורנל ומרצה מבוקש ברחבי העולם, הקים לפני 35 שנה את חברת בלנצ'ארד, המתמחה במתודולוגיות לפיתוח מנהיגות ארגונית ולייעוץ ואימון מנהלים. לחברה יש כיום 40 סניפים ברחבי העולם, וגם בישראל. שלוש מכל ארבע חברות ברשימת הפורצ'ן 500 עושות שימוש במתודולוגיות שלו, מה שהוביל לכינוי 'מקנזי של המנהיגות העסקית'.

גם בארץ חברות כמו צ'ק פוינט, מכתשים-אגן, טבע, ויזה כ.א.ל, נייס ובנק אוצר החייל, לקחו חלק בתוכניות פיתוח המנהיגים של המרכז. לאחרונה הגיע לארץ לאירוע הענן הגדול שערכה אורקל ישראל.

בלנצ'ארד מאמין במנהיגות דמוקרטית, יחסית, שמתנערת מניהול קשוח, מרוחק וקר, ובמקומו כורתת ברית שוויונית יותר בין המנהל לעובדיו. בעיניו מנהל מוצלח הוא זה שמסוגל להתאים את עצמו לצרכים של עובדיו. "המטרה היא לחזק את החיובי והטוב שבעובדים ולהוביל אותם קדימה, איש לפי מידת התפתחותו. אף אחד לא חכם כמו שכולנו חכמים יחד".

את התובנות על ניהול נכון החל לגבש עוד כשהיה מרצה באוניברסיטה. "כבר מהיום הראשון שלי כמרצה הכנסתי את עצמי לצרות. נהגתי לחלק לסטודנטים שלי בשיעור הראשון את מבחן הסיום של הקורס. הקולגות שלי אמרו לי 'מה אתה עושה? אתה לא יכול לתת להם את השאלות למבחן, זה אבסורד. מה תעשה עכשיו כל הקורס?'. עניתי להם שעכשיו, משנתתי את השאלות, אני אלמד במהלך הסמסטר את התשובות. כשהם יגיעו למבחן, הם יקבלו A ויבינו שלהצטיין זה העניין החשוב.

"השאלה שמניעה אותי, ושאותה אני שואל בארגונים שהם מייעץ להם היא, איך אתם עוזרים לאנשים שלכם לקבל A? אם יש באולם מנהלים שרק נשענים אחורה, וגורמים לעובדים להזיע, זה חוסר הבנה של התפקיד.

"בכל ארגון יש ווינרים, יש לוזרים, והשאר בינוניים. אני שואל את המנהלים: 'כמה מכם יוצאים החוצה, ושוכרים לוזרים?'. כמובן שכולם צוחקים. אני ממשיך ושואל: 'להוציא את המוצלחים שגנבתם מחברה אחרת, לרוב שכרתם אנשים עם פוטנציאל, נכון? אז עכשיו אתם צריכים לאמן אותם'. והם אומרים לי 'וואו, זה באמת הגיוני'. מנהלים שבויים בקונספט שהתפקיד שלהם הוא להיות שופטים. קשה להם לעשות את הסוויץ' ולעבור לתמיכה ועידוד".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר בסטימצקי