רק אנחנו אשמים במצבנו

בני ה-20 פלוס, התרגלנו להאשים את כל העולם - חוץ מאת עצמנו

בחודשים האחרונים, כשבארץ ובעולם אנחנו רואים איך הכלכלה קורסת לנו מתחת לרגליים, אנשים מאבדים מקומות עבודה, מחירי המזון עולים, הרים של חובות נערמים, והקשר בין בעלי ההון לשלטון הופך להיות ברור יותר ויותר - הדור הצעיר, בעיקר אלה המעורבים חברתית יותר, מחפשים אשמים. דור ההורים, הממשלה, העשירים, האמריקנים, הערבים, מי לא.

אז אני אומר לכם: לא. אני מאשים אתכם. אותנו, ילדי שנות ה-80, כל מי שגדל בדור המהפכה הדיגיטלית ויצא אל העולם הגדול אפתי כמו כבשה אורווליאנית.

הרי תמיד אמרנו: "ממילא זה לא משנה מה נצביע, הפוליטיקאים לא שמים עלינו"; וגם: "ממילא הכול קונספירציה אחת גדולה"; או המשפט האהוב עליי: "זה לא משנה מה עושים עם הכסף שלנו, ממילא אנחנו לא מבינים בזה כלום".

אז תבינו בזה. תתעניינו. קונספירציה? תחשפו אותה. גונבים לכם את הכסף? תעשו עם זה משהו. העולם משתנה בקצב מהיר יותר ממה שמישהו מסוגל לתפוס, וזה לא צריך לעניין אף אחד חוץ ממי שמתכנן להיות כאן עוד הרבה שנים.

מתי נתעורר? כשיפטרו גם אותנו? כשנקום יום אחד ונגלה שאין לנו פנסיה? שאין לנו כסף לשלם לגן של הילדים שעוד אין לנו? לכל הפחות תקראו עיתונים, תתעדכנו, תתעניינו, תהיו מעורבים. "קסם לא יבוא לעומדים מן הצד, לא ייפול מן השמיים ברגע אחד", כדברי המר"ן ברי סחרוף.

רוצים שינוי פוליטי? לכו לקלפי. אנחנו בוכים על מצבה של ישראל ולא עושים עם זה כלום. רוצים להרוויח כמו חברים שלכם בחו"ל? אני יודע שאתם רוצים, אתם כל הזמן מדברים על זה. רוצים לקנות אוכל, בגדים ומוצרי חשמל במחירים שאתם רואים באירופה? רוצים תחבורה ציבורית נורמלית?

אני יודע שהתשובה שלכם לכל זה היא כן. אני מכיר אתכם. אני אתם. אני גם יודע שזה לא משנה, כי מבחינתכם, כל זה גדול עליכם; שהפוליטיקאים יעשו מה שהם עושים, וזהו. יש מי שדואג לנו. ואם לא דואגים לנו - אז זה כי "אי-אפשר". כי "ישראל מסובכת, ישראל מיוחדת". יש לי חדשות בשבילכם: עובדים עליכם בעיניים, אתם עיוורים. ישראל לא שונה, ישראל לא מיוחדת.

אם אתם לא רואים את הקשר בין הדלק שמתייקר חדשות לבקרים להתרוקנות מאגרי הנפט בעולם ולמדיניות כלכלית שמעדיפה בעלי הון על האדם הפשוט; אם אתם לא רואים את זה, אז אני אני מאשים אתכם, אותנו.

אם החוב שיש לכם בבנק עוד לפני שהתחתנתם לא כל-כך מעניין אתכם - אני מאשים אותנו.

אם מחירי המזון שהולכים ועולים לא מוציאים אתכם משלוותכם - אני מאשים אותנו.

אם אתם לא מבינים מה הקשר בין המשבר הכלכלי העולמי, שלדון אדלסון וקריסת העיתונות המודפסת בישראל - אני מאשים אותנו.

אה, לא ידעתם שהעיתונות בישראל קורסת? שכחתי, אתם לא קוראים עיתונים. שוב, אני מאשים אותנו.

אתם אפילו לא יודעים איך קוראים לשרים בממשלה שלכם - אני מאשים אותנו.

לא תלכו להצביע בבחירות באמצע פברואר? אני מאשים אותנו. רק אותנו, ולא אף אחד אחר.