"הדור הישן של מנהלים אישיים בשוק המוזיקה סיים את דרכו"

"בשוק המוזיקה יש עדיין מנהלים ותיקים הממשיכים לטפל באמנים המוכרים, אבל קשה לצפות מאיש מקצוע ותיק שייקח על עצמו טיפול בזמר אלמוני בשוק, שכל ההתנהלות שלו השתנתה לחלוטין בשנים האחרונות". כך אומר נדב נשרי מנהל חברת "יזמות והפקה", המתווכת בין אמנים ויוצרים מקומיים - מידוענים עד אלמונים בתחילת דרכם, ובין חברות וגופים מסחריים.

נשרי: "הדור הישן של מנהלים אישיים בשוק המוזיקה סיים את דרכו והמסקנה היא שאם האמן רוצה להפסיק להיות מורעב, הוא צריך למצוא דרכים חדשות לשלם במכולת. בשביל לעשות מוזיקה חייבים בסיס כלכלי מינימלי וכאן אני נכנס לתמונה". נשרי, שבעבר ניהל את המועדונים "ג'ה פן" ו"קולטורה" בתל-אביב, שייך לרשימה מתארכת של יזמים צעירים החודרים לשוק המוזיקה המקומי הגווע ומנסים להחיות אותו תוך שהם מגייסים את ניסיונם העשיר הן בעבודת שטח בתעשייה והן בטכניקות שיווק מעולם האינטרנט והניו-מדיה. המוזיקאי-יחצ"ן יובל הרינג מלהקת TV Budhas הוא אחד היזמים מאחורי פרויקט ועידת המוזיקה הבינלאומית בירושלים המתקיימת השבוע, והוא אף ישתתף בפאנל בנושא "קביעת סיבובי הופעות בינלאומיים וניהול קריירה בצורה עצמאית". במהלך הוועידה מתקיימים מפגשים ודיונים בהשתתפות אנשי מקצוע מובילים בתחום מהארץ ומהעולם, כאשר חלק נכבד מתוכנית האירועים מוקדש לנושאי הניו-מדיה והשיווק העצמאי ברשת.

"אני נפגש לעיתים קרובות עם אמנים המבקשים ייעוץ והכוונה", אומר הרינג. "יש עשייה מוזיקלית אדירת-ממדים בארץ, חלק לא מבוטל ממנה באיכות גבוהה בקנה מידה עולמי, ועדיין אני שותף לדעה שהרבה אמנים לא יודעים מה לעשות אם אין איש מקצוע המטפל בהם. הבעיה היא שבעידן המודרני הציפייה מאמנים היא לכוון את עצמם לפחות עד שירכשו מעמד ושם שיעוררו תשומת לב".

- וזו הסיבה לקיום ועדת המוזיקה הבינלאומית?

"אם זה היה אפשרי כלכלית, הייתי מוציא אמנים מקומיים בטיולים מאורגנים לאירופה ולארצות-הברית כדי שיראו מה זה לארגן שם הופעות במועדונים קטנים. כמה עבודת שטח זה דורש, טלפונים, מיילים, בניית מערך קשרים מול האנשים הנכונים. אני מנגן בלהקות מגיל 13 (היה חבר ב-TV Budhas ובהרכבי אינדי נוספים, ט.פ), ומניסיוני אם יש דבר אחד שלא השתנה מאז שנות ה-70, זה שאין תחליף למפגש אישי עם מישהו המעניק לך השראה.

"אירוע כמו ועדת המוזיקה מיועד לתת במה למפגש כזה, וזה עשוי להיות מכריע כי לפעמים חצי שעה עם האיש הנכון בזמן הנכון יכולה לשנות את הגישה שלך למקצוע לשארית חייך.

"האורחים מחו"ל שהזמנו לוועידה, חלקם אנשים שכמעט בלתי אפשרי ליצור איתם קשר מרוב שהם עסוקים, הם באמת אורים ותומים בתחומי שיווק, ניהול וקידום עכשווי של מוזיקאים. אין בארץ אנשים היודעים מה שהם יודעים, בין השאר כי השוק כאן מפגר בכמה שנים טובות אחרי ההתפתחויות בשאר העולם".

שידוך עסקי

לפני כחודשיים יזם "גלובס" כנס כלכלי שדן, בין השאר, בתיווך בין אמני שוליים מקומיים וחברות מסחריות. נשרי: "יצאתי מהכנס הזה עם הארה. כיום כל אמן מתחיל יודע שהאינטרנט הפך מסלול עוקף תחנות רדיו וחברות תקליטים בכל הקשור לחשיפת הרפרטואר שלך לקהל. בוא נודה בזה, הרדיו לא מתעניין בכלום חוץ ממיינסטרים ומוזיקה ים תיכונית, וחברות התקליטים כבר לא יוצאות לשטח לחפש משהו להשקיע בו.

"עדיין, מדהים כמה רוב האמנים בארץ בורים לגבי היכולות שלהם לקדם את עצמם מקצועית וכלכלית. רובם באמת חושבים שמספיק להעלות שיר ליו-טיוב ולחכות ל-200 אלף צפיות.

"בשוק יש המון כסף, אבל אמנים לא יודעים איך להגיע אליו. עובדתית אין כיום חברה מסחרית, מחנות בודדה ועד רשת כלל ארצית, הפועלת ללא דובר או יחצ"ן ולכולם מטרה אחת: לחשוף את המוצר לכמה שיותר אנשים. מוזיקה היא מצרך הפנאי האהוב ביותר בארץ, בין אם כדיסק שלם, שיר בודד או קליפ. השידוך בין המגזר העסקי והמוזיקלי מתבקש".

- איך זה פועל?

"אני אתן דוגמה. אם חנות תכשיטים ידועה משלמת 10,000 שקלים למודעה בעיתון, היא נחשפת לכמה אלפי קוראים הפותחים במקרה את העמוד המסוים הזה. אותה חנות יכולה לשלם סכום נמוך בהרבה לזמרת, שתשלב את התכשיטים שלה בצורה בולטת בקליפ שיועלה ליו-טיוב ויקבל עשרות ואפילו מאות אלפי צפיות. כבר הם נתנו פחות והרוויחו יותר, ומצד שני האמן קיבל כסף וכולם מרוצים.

"זה מודל בסיסי, אבל הוא קיים בכל העולם ואין סיבה שלא יפעל בארץ. מוזיקה היא עסק. לאמנים כמו לחברות מסחריות יש קהל יעד מוגדר וצורך להיחשף אליו. ההבדל הוא שלאמנים אין כסף ולאנשי לעסקים יש והרבה. למה לא לשתף פעולה לרווחת שני הצדדים?

- ומה לגבי הסטיגמות הידועות של אמנים, דוגמת "אני לא אמכור את האמנות שלי" או "אני לא מבין כלום בכסף"?

"הן קיימות, ובסופו של דבר זו בחירה אישית של אמן מה הוא מוכן או לא מוכן לעשות, אבל מה שבטוח זה שכאשר הוא מקבל שכר על היצירה זה אוויר לנשימה כי רבים חיים במצב כלכלי מחפיר. קל לומר: 'שימצאו עבודה אחרת', אבל מי שחי ונושם מוזיקה לא מסוגל לעזוב את זה וחייבים לתמוך באנשים האלה כי האופציה היא שהם יעזבו את הארץ.

"מבחינתי, העובדה שזמרת כמו יעל קראוס חיה בניו-יורק ועובדת כברמנית היא אובדן ענק. דמיינו איפה התרבות הישראלית הייתה כיום לו שלום חנוך ואריק איינשטיין היו עוזבים לחו"ל אחרי הצבא, כי לא היו מצליחים להתפרנס כאן"?

- אז מה המודל העסקי שלך?

"המודל העסקי שלי הוא שכר טרחה של 4,000 שקל לשנת עבודה, שזה בפועל כמעט סמלי, ובתמורה אני גם נותן לאמן אופציה ליחסי ציבור. בנוסף, עבור כל עסקה שאני סוגר מול חברה המוכנה להשקיע בקליפ, שיר, או כל פורמט אחר של שיתוף פעולה - אני לוקח עמלה של 20%".

"לעזור לאמן לבסס עצמו כמותג מנצח"

"רוב האמנים בארץ עדיין לא הפנימו שגורל הקריירה שלהם מזמן לא תלוי בעשרה מקבלי החלטות כמו לפני 15 שנים, אלא בשלושה מיליון מקבלי החלטות, החשופים מדי יום לכמויות מידע אדירות ברשת והם רק מחפשים משהו חדש שידליק אותם", מוסיף אלדד סהר מחברת "גרילאז", המתמחה בייעוץ שיווקי לעסקים ולחברות בתחומי הניו-מדיה.

יותר משלוש שנים, מקיים סהר מסלולי ייעוץ לאמנים, הבנויים על פגישות אישיות, המיועדות להכשיר אותם להגדיר מטרות ולמצוא דרכים מקוריות לממשן.

"זה לא שונה ממודל העבודה מול כל גוף עסקי", טוען סהר. "אמנים לא אוהבים לחשוב על עצמם כעל אנשי עסקים, אבל בפועל, מודל העובד עבור חברה יעבוד גם עבור מוזיקאי.

"התפקיד שלי זה לעזור לאמן לבסס את עצמו כמותג מנצח, שנחשב 'קול' לשמוע שירים שלו וללכת להופעות שלו. בהרבה מקרים, אני יכול לשמוע שיר של אמן, אפילו ברמת סקיצות, ולדעת אם זה יצליח כי הסימנים המוקדמים כבר שם. וכן, עצוב שעדיין יש בארץ אמנים המשקיעים חסכונות של עשרות אלפי שקלים בהקלטות דיסק שלא יימכר, או מאמינים שגורל היצירה שלהם תלוי בסינגל שייכנס או לא ייכנס לפלייליסט".

- מה אתה מציע בפועל?

"זה אינדיבידואלי לכל אמן, אבל לרוב מספיקה פגישת עבודה של שעתיים כדי לעשות להם סדר בראש, אם הם מוכנים להיות קשובים ופתוחים. אני עוזר להם להגדיר למה הם עושים מה שהם עושים, עבור מה הם קמים בבוקר, איזו משמעות יש בעיניהם ליצירת מוזיקה ומשם אפשר להמשיך למטרות ודרכים להשיג אותן. וכן, לעבודה בניו-מדיה יש חשיבות מכרעת וחייבים ללמוד אותה.

"אם הם יקדישו אפילו 20% מזמן העבודה שלהם לקידום עצמי נכון - יהיו תוצאות, ועדיין מדהים בעיניי ששום זמר ישראלי עוד לא פרץ לתודעה דרך הרשתות החברתיות. זה אומר הרבה על חוסר המודעות למה אפשר לעשות עם הכלים שהרשת מעניקה.

"מה שנמרוד לב עשה לא מזמן עם הסינגל החדש שלו 'אוקיינוס' היה מהלך מבריק. הוא הבין שעוד סינגל ברדיו זו טיפה בים, ויזם תחרות צילומים באתר אינסטגרם, שבה גולשים יאזינו לשיר ויכינו צילום בהשראתו, והצילום הטוב ביותר ייבחר כעטיפה לסינגל. "זו דרך מקורית ויעילה לגרום לגולשים לשמוע שיר חדש שלך, ומעיד על הבנה חדה של ניו-מדיה ואיך לנצל אותה".