הביטוח הפרטי - מערכת בעייתית ומסע הפחדה של החברות

כשהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה בשבוע שעבר כי שיעור הישראלים הבוגרים שמחזיקים ברשותם ביטוח סיעודי עומד על למעלה מ-40%, במשרד הבריאות שפשפו מעט את העיניים. "אנחנו יודעים מהנתונים שלנו שמדובר למעשה בשיעור של 65% - לא פחות ולא יותר", מספר ניר קידר, מהאגף לכלכלה וביטוחי בריאות במשרד הבריאות.

לדברי קידר, מרוב שהישראלי הממוצע ממהר לרכוש ביטוחי בריאות פרטיים, הוא שוכח לעתים שהוא כבר רכש בעבר פוליסה דומה, ונוטה להתבלבל באשר למהות הפוליסה שרכש. הבלבול הזה הולך ומעמיק אם לוקחים בחשבון, לדבריו, שסוכני הביטוח נוטים לשווק את הפוליסות היקרות ביותר, שלרוב הן כוללות כפל ביטוחי - כלומר מרכיבים שממילא כלולים בביטוח המשלים או בביטוח פרטי אחר שבעל הפוליסה כבר רכש בעבר. "כך קורה שרבים מהמבוטחים לא מממשים את הביטוח שלהם וחברות הביטוח רק מרוויחות מזה", מסביר קידר. לדבריו, על כל שקל שמשלמים לחברת הביטוח מקבלים בחזרה כ-30 אגורות, ולכן אין פלא שבעוד שקופות החולים גירעוניות, חברות הביטוח רווחיות מאוד.

קידר נמנה עם החוקרים שפרסמו בשבוע שעבר מחקר שעורר תגובות רבות, לפיו קצב הגידול במספר הישראלים שמחזיקים ברשותם ביטוח בריאות פרטי גבוה משמעותית מהקצב הממוצע במדינות ה-OECD. בין השנים 2003-2009 חל גידול של 21% בחלק של הביטוחים הפרטיים בישראל מתוך ההוצאה הפרטית לבריאות - פי-שלושה מהגידול הממוצע של החברות בארגון המדינות המפותחות. בתקופה זו עלתה ההוצאה על ביטוחי בריאות לנפש ב-58%, לעומת 37% ב-OECD.

במאמר שמפרסם כאן ד"ר איתן חי-עם, מנכ"ל אסותא, הוא מסיק כי ההצטיידות המאסיבית של הישראלים בביטוחים פרטיים מלמדת, בראש ובראשונה, על הצבעת חוסר אמון מצד הציבור במערכת הציבורית. חי-עם מזכיר בצדק את המחסור ברופאים, באחיות ובמיטות אשפוז, אבל הוא לא אומר שחלק מאותו חוסר אמון של הציבור נובע ממסע של הפחדה ודה-לגיטימציה שעושים למערכת הציבורית גורמים אינטרסנטיים - בהם גם אסותא, שבראשו הוא עומד. הקמפיינים של אסותא ושל חברות הביטוח נוטעות את הרושם בעיניי המתבונן הסביר כי הישענות על הביטוח הממלכתי ועל המערכת הציבורית לא רק שאינה מספיקה, אלא לעתים מסוכנת. בפועל, הסל הממלכתי בישראל נחשב לעשיר למדי, ומזה מספר שנים שכל התרופות החיוניות, שמצילות ומאריכות חיים, נכללות בו.

פנייה אל הרגש

"לאורך כל הדרך הייתה לנו ביקורת על חברות הביטוח ואחרי שפנינו למפקח על הביטוח, למנהלי החברות, ובחלק מהמקרים אפילו לרשות השנייה, הקמפיינים שעסקו בהפחדה השתנו", מספר פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות. באחד הקמפיינים האלה נאמר בצורה בוטה, שהוגדרה על-ידי גמזו כשקרית לחלוטין: "במגמה עקבית, מפחידה וכואבת, מוציא משרד הבריאות בכל שנה עוד ועוד תרופות מצילות חיים מסל התרופות, מפקיר את בריאות הציבור ומשאיר את המענה הרפואי לעשירים בלבד". מיותר לציין שמשרד הבריאות רק מוסיף תרופות לסל מדי שנה ולעולם לא מוציא אותן, אבל מכאן הדרך לעורר פחד עד כדי ריצה אל סוכן הביטוח הקרוב, קצרה למדי.

בקמפיין שהעלתה באחרונה חברת הפניקס נראו שלושה אנשים מתחננים תוך מירור בבכי שמחלת הסרטן לא תגיע אליהם, אבל אם כבר היא תגיע מוטב שיהיה להם ביטוח בריאות חדש, שכולל ליווי צמוד של רופא בבית החולים אסותא כמובן. "אל תבחרו לעבור את זה לבד", אמר הקריין בסופה של אותה פרסומת, שקוממה במיוחד את גמזו. "לא נראה לנו סביר שקמפיין ידבר על כך שבמערכת הציבורית אין לך סיכוי או שאתה נשאר לבד", הוא מסביר. במכתב ששלח בעניין למפקח על הביטוח, פרופ' עודד שריג, הזכיר גמזו כי דווקא בכל הקשור לטיפול בסרטן רוב רובם של בעלי הביטוחים הפרטיים בוחרים במערכת הציבורית.

"מוצרי בריאות מאופיינים ברגישות גבוהה מאוד מצד הצרכנים, ולכן קל מאוד להביא אותם לכדי רכישה של ביטוחים פרטיים", מסביר גמזו. "גם עצם שיטת המכירה של ביטוח קולקטיבי דרך ארגוני עובדים, גורמת לאדם לחשוב שזה מאוד משתלם תמורת כמה עשרות שקלים מצדו וכמה עשרות נוספות מצד המעסיק. כמובן שהסכומים האלה משתנים אחרי תקופה של מספר שנים, אבל המנוע הזה דרך ארגוני עובדים חזק מאוד. חברות הביטוח מחפשות שטחים לגדול בהם, והן יוצרות דרך הביטוחים הקולקטיביים רכישות המוניות".

גמזו טוען כי גם שביתת הרופאים האחרונה תרמה לתחושה שלא מומלץ להישען על המערכת הציבורית: "השביתה הזאת עשתה שירות רע מאוד, עם כל שלטי החוצות שליוו אותה ('אין מי שיטפל באבא שלך במיון', ש' נ'). נוצרה מן הבנה כזאת שהאדם לא יקבל שירות טוב אם הוא יגיע למערכת הציבורית. ועדיין, המערכת הציבורית היא דרך המלך, היא בטוחה יותר, ומה לעשות גם זולה יותר, ולכן בסופו של דבר הרוב מעדיפים אותה, וזה כולל גם את בעלי הביטוחים הפרטיים".

גם הרופאים אשמים

פרופ' גבי בן נון, מהפקולטה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון ולשעבר סמנכ"ל במשרד הבריאות, מדבר גם על מה שפחות נעים לדבר עליו: חלקם של הרופאים באותו מסע של דה-לגיטימציה למערכת הציבורית.

בעוד שקמפיין פרסומי עשוי להתקבל בעירבון מוגבל על-ידי הציבור, לדעתו של רופא שמגיע מתוך המערכת הציבורית יש משקל אחר לגמר. "זה הרבה יותר משמעותי כשזה מגיע מהרופא, אין ספק", אומר בן נון. "הרפואה הפרטית זוכה מהרופאים במערכת הציבורית לתמיכה שבשתיקה וגם לתמיכה שלא בשתיקה, כי הם פשוט מרוויחים מזה. הרי על אותה פרוצדורה באסותא הוא יקבל הרבה יותר כסף ממה שהוא יקבל במערכת הציבורית". גם פרופ' גמזו מדבר על כך: "זה בהחלט פקטור כשרופא אומר 'עדיף שתבוא דרך הביטוח, תוכל לבחור את הרופא ולקבל אותי'. כשזה רופא שפוגשים בקופת החולים אז קל לו יותר לעשות את זה, אבל אם הוא נמצא בבית החולים אסור לו בשום אופן להסיט מטופל אל המערכת הפרטית".

פרופ' גבי ברבש, מנכ"ל בית החולים איכילוב, נחשב למתריע הגדול ביותר מפני התרחבותם של הביטוחים המשלימים והמסחריים, ולמי שקורא להחזרת השר"פ אל בתי החולים הציבוריים - כך שהאפשרות לבחור את הרופא המטפל לא תהיה נחלתם של בתי החולים הפרטיים בלבד, ואלה שנשלטים על-ידי עמותות, כמו הדסה ושערי צדק בירושלים. פרופ' בן נון, לעומת זאת, נחשב עד היום למתריע הגדול ביותר מפני החזרת השר"פ, אבל דווקא הוא מצדד כעת באותו אבסורד שמצביע עליו פרופ' ברבש. "יש הרבה היגיון בטענה של ברבש, שלפיה מדובר באפליה שאותם 75% מהאוכלוסייה שמחזיקים ביטוחים משלימים לא יכולים לממש את הביטוחים מלבד קומץ של בתי חולים פרטיים ושהכסף הולך רק אליהם", אומר בן נון. "יש לך צונאמי של ביטוחים פרטיים ומשלימים וכל הכסף הגדול הזה מתועל אך ורק אל המערכת הפרטית והגיע הזמן שבמשרד האוצר יבינו את זה".

בן נון, צריך לומר, לא שינה את דעתו בעניין השר"פ. הוא עדיין חושב שלא ניתן לספק בתוך בית חולים ציבורי רפואה לעשירים ורפואה לעניים, ולכן הוא מציע מודל חלופי, אוטופי כמעט: שר"פ לכל. "אני מציע לאפשר בחירת רופא לכולם, בלי יוצא מהכלל, במסגרת הסל הממלכתי. כן, צריך לתגמל את הרופא על כך, אבל הכסף צריך להגיע ממקורות ציבוריים והוא לא פוסל את האפשרות של העלאת מס הבריאות לצורך העניין. אין ברירה, אי-אפשר לקחת רוורס ולאסור את האפשרות לבחירת רופא, אבל זה חייב להיעשות בצורה שוויונית", הוא קובע. פרופ' גמזו מוכן לחבק את הרעיון של בן נון, אבל הוא הרבה יותר ספקן בדבר ההיתכנות שלו. "לתת בחירת מנתח באופן שוויוני לכולם זה חלום אחרית הימים", הוא אומר. ברור שזה הכי טוב שיכול להיות כי זה ישאיר את המומחים אחר הצהריים בתוך המסגרת הציבורית, יכניס משאבים ויחזק את בתי החולים, אבל קשה לי לראות את זה קורה".

אספירין למניעה ולטיפול בסרטן

אספירין, התרופה הוותיקה לשיכוך כאבים ולהורדת חום, שמשמשת היום גם לשם מניעה של קרישי דם ומחלות לב, נמצאה במחקר חדש כמועילה גם לטיפול בסרטן ולמניעת התפשטותו.

החוקר, פרופ' פיטר רותוול, וקבוצתו פרסמו במקביל שלושה מחקרים בכתב העת The Lancet, המראים כי הטיפול היומיומי באספירין מפחית את היווצרות הגרורות הסרטניות ב-40%-50% אצל חולים; נטילת אספירין במשך שלוש-חמש שנים מפחיתה את הסיכוי לאבחון סרטן במהלך אותה התקופה ב-19%; ונטילת אספירין למשך יותר מחמש שנים, מפחיתה את הסיכון לסרטן ב-30%.

דימום תוך בטני

הרעיון אינו חדש. מחקרים קודמים הראו כי אספירין יכול להיות אפקטיבי במניעת סוגים מסוימים של סרטן, ובעיקר במניעת סרטן המעי הגס אצל חולים בסיכון גבוה. רותוול אמר היום, כי נראה שהאספירין אפקטיבי במניעת השלבים הראשונים מאוד של היווצרות הגידול הסרטני, וכך הוא עשוי למנוע את היווצרות הסרטן, תהליך שאת תוצאותיו ניתן לראות רק לאחר שנים. כמו-כן, הוא יכול לעזור במניעת היווצרות גרורות כשהמחלה כבר קיימת. זהו נתון חשוב מאוד, משום שרוב חולי הסרטן נפטרים בשלב הגרורתי.

אספירין, תרופה גנרית שפותחה במקור על-ידי חברת Bayer הגרמנית, ניתנת כבר היום באופן יומיומי ולאורך זמן לאנשים שנמצאים בסיכון למחלות לב, ולעתים גם לחולים במחלות דלקתיות כרוניות. אך התרופה גם מעלה את הסיכון לדימום תוך בטני. בשנים האחרונות פורסמו גם מחקרים שטענו כי הסיכונים בתרופה עולים על היתרונות במניעת מחלות לב, אלא אם מדובר בחולים בסיכון החמור ביותר.

עדיין לא ידוע בדיוק מהו מנגנון הפעולה של אספירין בתחום הסרטן, אולם הסבר אפשרי יכול להיות קשור בכך שאספירין מונע דלקות - ומחקרים חדשים מראים כי דלקת יכולה להיות גורם מקדים או מסייע להתפתחות סרטן.