מי ידאג לתופרות הדרוזיות

מה יקרה לצבא הגנה לישראל אם ייקנה מהן את צורכי הטקסטיל שלו למשך שנתיים?

הנה שתי עובדות שקשה להתווכח איתן:

1. פרנסתן הדלה של אלף נשים דרוזיות בצפון תלויה במפעלי הטקסטיל.

2. לתעשיית הטקסטיל בארץ אין סיכוי מול הייצור הזול בסין.

עכשיו לוויכוח: השבוע פנה שר התמ"ת בנימין (פואד) בן-אליעזר לראש הממשלה בנימין נתניהו, וביקש ממנו שיתערב לטובת הנשים הללו. איך? באמצעות הוראת שעה למשך שנתיים, שבמהלכן גופי הביטחון ירכשו את הטקסטיל שלהם רק מתוצרת ישראלית.

מי עומד ביניהם? האוצר, כמובן, ומבחינתו בצדק גמור: חוק חובת המכרזים, סבורים שם, נועד לסייע למשרדי הממשלה לקבל את המוצר הטוב ביותר במחיר הזול ביותר ובדרך ההוגנת ביותר. הוא לא צריך, להיות כלי סיוע למפעלים.

אבל כאן מגיעה התפנית. גם במשרד התמ"ת רואים את המציאות; ברור להם שלטקסטיל אין עתיד בארץ מול אפשרויות הייצור הזולות במזרח הרחוק. אך להם, בניגוד לאוצר, יש תוכנית ביניים: לאשר את הוראת השעה לשנתיים, ובזמן הזה יעברו העובדות הסבה מקצועית לפס ייצור בתחום האלקטרוניקה. רעיון הגיוני? לא כולם חושבים כך. באוצר טוענים שמה שיתחיל בטקסטיל יזלוג גם לענפים אחרים, ואז תיכנס המדינה למבוך תקציבי שלא תוכל לצאת ממנו.

מה קורה בינתיים? כל צד מתבצר בשלו. דווקא כשיש פתרון ביניים, אולי כדאי לאוצר לא ללכת עם הראש בקיר, ולבחון את ההצעה. נו? מישהו מוכן להרים את הכפפה?