להיט המס של אל-על ורומנו - תשלום מס של 20% בלבד

עוד להיט מתפתח בתחום צמצום המס, הבולט באירועי ניתוק קשר בין עובד בכיר למעביד גדול, מכונה תשלום בגין "עוגמת נפש". על הפרק הזה, והתשלומים הנאים שנובעים ממנו, מנסים לא לשלם מס כלל.

בשנים האחרונות רואים יותר ויותר הגדרות רחבות-זמן של "תקופת התחייבות לאי-תחרות". תופעה זו הפכה כדאית מאוד לבכירים ומנהלים פורשים, שרוצים לקבל תשלומי פרישה בלי לשלם מס מלא, בעיקר כאלה שיש להם ספק כמה מהר יוכלו למצוא עבודה ראויה, עם בונוסים ואופציות לצדה. זה גם משתלם מאוד למעביד, שמקבל הכרה בהוצאה זו כהוצאה שוטפת.

שלטונות מס הכנסה מנסים להילחם בתופעה ולא תמיד מצליחים.

חברה בלי מתחרות

בתחילת השבוע הוסבה תשומת הלב לאירועי טרום פרידה בין אל-על למנכ"ל חיים רומנו. תוך כדי ההודעות לבורסה הבהירה החברה כי דירקטוריון החברה החליט ששישה חודשי האי-תחרות, הקבועים בחוזה העבודה של רומנו, אינם מספיקים, לכן הוחלט להאריך את תקופת אי-התחרות לרומנו בעוד 12 חודשים. סך הכל 18 חודשים. תמורת ההארכה תשלם אל-על לרומנו עוד 750,000 שקל, כתשלום חד-פעמי. הדירקטוריון לא התייחס לעובדה שבישראל אין כמעט אפשרות למנכ"ל חברת התעופה הלאומית לעסוק בעיסוק מתחרה, ובעצם יש רק חברה אחת, שקשה לכנותה מתחרה, והיא ארקיע.

אז כמה ישלם רומנו מס על ה-750,000 שקל האלה? אל-על תנסה להציג אותם לא כ"הכנסה פירותית", שכן אז התשלום הוא עד 46% מס הכנסה ועוד ביטוח בריאות ועוד ביטוח לאומי, אלא כ"הכנסה הונית", שבגינה ישולמו רק 20% מס.

אל-על לא לבד. חברות רבות בישראל פועלות באותה דרך.

הטענה הרשמית של עורכי הדין ורואי החשבון של החברות והבכירים, התומכים בהגדרה ההונית, היא שתקופת אי-התחרות גורמת לפגיעה מוחלטת ביכולת העיסוק שלו, מה שמכונה "העץ נגדע". כך שאין ולא תהיה עוד יכולת של המנהל לקבל הכנסה מאותו מקור. אם ניקח את רומנו כמשל, צפויה הטענה שאחרי 18 חודשים הוא לא יוכל עוד לשמש מנהל חברת תעופה. אבל האם הוא לא יוכל עוד לשמש מנהל כללי? שהרי המקצוע של רומנו, ככל הנראה, איננו "מנהל חברת תעופה" אלא מנהל כללי, "מנכ"ל", כך שצפויה להיות מחלוקת בין אל-על, רומנו ומייצגיהם - לבין שלטונות מס הכנסה.

ממס הכנסה נמסר בתגובה כי "תשלום המשלם מעביד ועובד הפורש מעבודתו בין אם הפרישה מרצון ובין אם לאו, ממוסה כהכנסה פירותית תוך מתן אפשרות לקבל פטור של 10,980 שקל בגין כל שנת עבודה (סעיף 9 (7 א) לפקודה). עם זאת, כאשר טוענים העובד והמעביד כי חלק מהתשלום בעת הפרישה משולם בגין אי-תחרות, נבחנת הטענה לגופה. הפרמטרים הבאים מובאים בחשבון: היקף הזמנים של הגבלת אי-התחרות, היקף התחום הגיאוגרפי של אי-התחרות וכו'. העובדה כי העובד והמעביד מגדירים את התשלום כתשלום בגין התחייבות לאי-תחרות מצד העובד הפורש אינה מחייבת את רשות המסים. אם יוחלט כי אכן מדובר בתשלום בגין אי-תחרות, הוא ימוסה כרווח הון".