שניים בחבילה אחת

עיני וביבי נאחזו זה בזה, נתנו חיבוק חזק ובנו, ניהלו והעבירו תקציב מדינה שטוב בעיקר לשניהם. בנימין נתניהו לא יכול להרשות לעצמו משבר ממשלתי, בטח לא עכשיו כשהוא יוצא לוושינגטון להופעת בכורה מול אביר העולם ברק אובמה. עיני איים במשבר, איים שיוציא את העבודה מהממשלה. אז ביבי נכנע, לעיני ולעוד כמה שרים, ואת מיטב אנשיו, כמו נאמנו יובל שטייניץ הוא השפיל.

עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, לא יכול להרשות לעצמו לוותר על משהו מהצהרותיו ומהמתנות שהתחייב לתת לעצמו (דרישה לחוק התארגנות עובדים היא דרך להגדלת תשלומי מס ארגון להסתדרות), לארגוני עובדים ולתדמית החברתית שלו (איזו בדיחה "חברתית" - הרי הוא עצמו הביא והסכים לחרפה הכי גדולה של התקציב הזה: העלאת המע"מ, ביטול הפטור במע"מ לפירות וירקות, אי פריסת מס הכנסה שלילי ותוכנית ויסקונסין בכל המדינה). עיני מצוי בעיצומו של מסע העצמה והתעצמות. ביבי ועיני נושמים זמן. נתניהו משתוקק לארבע שנים, עיני יוכל להסתפק בשנתיים, שלוש.

זה לא שעיני לא יכול לכבוש כבר היום את ראשות מפלגת העבודה, אבל מי כמוהו יודע שהוא עוד לא "בשל", לא אישית, לא עניינית ולא מפלגתית, לקחת מפלגה חבוטה, נגררת ומתאבדת ולהפוך אותה למפלגת השלטון הבא. עיני לא יסתפק בראשות העבודה. הוא הולך על ראשות הממשלה. הוא צריך עוד כמה שנים, כדי שלא להיות כוכב נופל, בדיחה פוליטית מהסוג של עמיר פרץ. הוא צריך זמן כדי שברק ימצה את תפקיד שר הביטחון, ילך בשקט "לעשות לביתו" יחד עם זקני המפלגה. הוא צריך גם זמן לבנות את עצמו גם בקרב קהילות שמעבר לארגוני העובדים החזקים ולתומכים היסטוריים של העבודה.

בקיצור: אם ההערכות נכונות, בבחירות הבאות יתמודד נתניהו, יליד 1949, תל-אביב, ירושלים, ארה"ב, בן הפרופסור, סיירת מטכ"ל, הרווארד, שגריר ישראל באו"ם, ראש ממשלה, שר אוצר, ראש ממשלה, מול עופר עיני, יליד 1958, באר שבע, הורים מעיראק, פקיד זוטר במס הכנסה באר שבע, שנבחר אחרי שנה לוועד העובדים של הסניף ומאז הכול היסטוריה.

אבל עד אז יצטרך עיני, כמו גם אורי יוגב, היועץ הכלכלי שהפך לזרוע הארוכה של שר העל האסטרטגי, לעבור ולהזיע בבית הספר הגבוה לפוליטיקה של נתניהו. זה שנותן לגדול ולפרוח לצידו, אבל ברגע אחד הוא חותך. הראשון היה אביגדור ליברמן, המנכ"ל שנכנס איתו למשרד ראש הממשלה ב-1996. ליברמן הפך לכל יכול, מנהל המדינה, הממשלה, הכנסת והליכוד. הוא גדל ואיים עד שביבי חתך אותו החוצה. לא סתם לא הסכים נתניהו להסתפק בליברמן ובישראל ביתנו כשותפים בממשלה. אחר כך היה דן מרידור, שר אוצר, כוכב עולה בשמי הפוליטיקה והכלכלה, שהיה לאיום, למצמיח קרניים. אחר כך הפך מרידור למיצי מיצי מהחרצופים, ובלילה אחד הודח/התפוטר.

זה יקרה לעיני, שהוצף בשיכרון כוח (גם ליוגב, אם לא ילמד להצניע לכת). עיני מאפיל על ביבי, עיני שרטט את עצמו השבוע כאיש הכלכלה הבונה, הביטחון והחברה. ביבי הצטייר כסתם נגרר, נכנע שנתון לרחמי עיני, ששילם על הישרדותו בכספי ציבור. ביבי לא יכול להרשות לעצמו מצב כזה לאורך זמן. הוא יחזור מאמריקה...

stella-k@globes.co.il