שר בלי אוצר

שטייניץ חבול: יו"ר ההסתדרות סגר מעליו רוה"מ עקף אותו, ואנשיו נותרו מחוץ ללופ

"עדיין לא עדכנו אותי", היה אחד המשפטים היותר שגורים בפיו של שר האוצר ביומיים המכריעים של דיוני התקציב. הד"ר יובל שטייניץ, שר אוצר שמינויו הדהים את המערכת הפוליטית והכלכלית גם יחד, לא היסס להודות באוזני חבריו לממשלה שיש סיכומים שעליהם הוא שומע בדיעבד. גם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, המנצח הגדול מתקציב 2009-2010, הודה באוזני אחד השרים כי יש נושאים שסוכמו והוא טרם דיווח עליהם לשר האוצר. מהלך כלכלי משמעותי כל-כך עם שר אוצר נטול עוצמה כל-כך, כבר מזמן לא התחולל פה.

שטייניץ יצא מהפרשה הזו מוכה וחבול. ראש הממשלה עקף אותו, יו"ר ההסתדרות סגר סיכומים מעל ראשו, ואנשי האוצר נותרו מחוץ ללופ. בסיומו של שבוע יכול היה שטייניץ להתנחם רק ברחמיהם של חבריו השרים. לדן מרידור, לסילבן שלום או לישראל כץ זה לא היה קורה. כל שר אוצר אחר היה מודיע לנתניהו שעם כל הכבוד ליועצו הכלכלי אורי יוגב, אנשי האוצר חייבים להיות בפנים.

בשוך הסערה הצביעו לא מעטים על ראש אגף התקציבים המתפטר רם בלינקוב כאחראי מרכזי לאופן שבו הצטיירה המערכה על התקציב: מזוגזגת, מפותלת וחסרת חוט שידרה. מערכה שבה כל בריון פוליטי כופף את ראש הממשלה. האגף של בלינקוב היה זה שהכניס לאוצר את הגזירות של הקשישים וניצולי השואה שהביכו את נתניהו. בלינקוב לא עמד על המשמר כשאורי יוגב נשלח מטעמו של ראש הממשלה לטפל בתקציב, וכאשר כבר גילה את מידת מעורבותו של יוגב, היה זה מאוחר מדי. עם שר אוצר נטול סמכות כלכלית ובלתי מנוסה, שמקורביו מתגאים בעיקר בתכונה שהוא לומד מהר, לא היה לאנשי האוצר שום סיכוי.

ראש הממשלה גילה בחלוף 50 ימים מתחילת כהונתו שאת המחיר של מינוי שר אוצר חלש הוא משלם. הגזירות שפרסם האוצר נרשמו מיד על שמו של נתניהו, ואת פרי הבאושים של ההתנהלות סביב התקציב הוא אכל, לא שטייניץ. ספק אם לאחר המכה שחטף יוכל שר האוצר להתאושש, ללא מהלך מנהיגותי שבו יקרא בעתיד תיגר על ראש הממשלה.

דובון כן-כן

את האות להסתערות על התקציב נתן שר החינוך, גדעון סער. סער, מהפוליטיקאים היותר מוכשרים לצדו של ראש הממשלה שיודע איך להפעיל את התקשורת, לא בחל בשום אמצעי כדי לכופף את האוצר. שרים בליכוד נדהמו כשנתניהו נתן לסער אור ירוק להמשיך במתקפה על שטייניץ. ראש הממשלה יכול היה לומר על סער את מה שאמר על סילבן שלום בהרכבת הממשלה: "מי שלא רוצה לא חייב להיות בממשלה", או בנוסח משופר: "מי שלא יכול לנהל משרד על-פי החלטות הממשלה יכול להתפטר". אחרי משפט כזה ספק אם סער היה ממשיך בירי הארטילרי לעבר שר האוצר.

אבל בניגוד לסיפור הילדים "דובון לא-לא", תיפקד נתניהו במשבר הזה הרבה יותר כ"דובון כן-כן". הוא המשיך בקו שהנחה אותו בהרכבת הממשלה - לגרום לכולם להיות מרוצים. ואכן, פרט לשטייניץ, כל שרי הממשלה וכמובן יו"ר ההסתדרות מדושני עונג. מרוצים גם שרי ש"ס שאמנם הצביעו נגד התקציב, אבל זכו לשיפור הקצבאות כפי שדרשו. מרוצים שרי העבודה, ושרי ישראל ביתנו. וגם שר החינוך וחבריו בליכוד שבעי רצון.

ציבורית נתניהו אמנם ניזוק, אבל פוליטית הוא דווקא התחזק. הוא קיבל תקציב לשנתיים, דבר שאיש מקודמיו לא זכה לו, ואם לא יהיו אירועים חריגים ניתן לו השבוע חמצן פוליטי עד 2011. נתניהו גם חיזק את הברית שלו עם ברק ועם עיני. העבודה עכשיו איתו באש ובמים. ברק לא יעולל כנראה לנתניהו את מה שעולל אך לפני חודשים אחדים לאהוד אולמרט. פרט לכך מנע ראש הממשלה שביתות וסכסוכים במשק שהיו מזיקות לו ציבורית בעתיד, כשהפך את יו"ר ההסתדרות לשותף מרכזי כל-כך. שותף שבלעדיו אי אפשר.

בעוד יומיים-שלושה ימחקו אירועי התקציב מהתודעה הציבורית ונתניהו יככב בוושינגטון לצדו של נשיא ארה"ב. השאלה אם ימשיך במסורת ויגיד כן לברק אובמה, כפי שאמר לאהוד ברק, לגדעון סער ולעופר עיני, עודנה פתוחה. לפי התנהלותו הפוליטית של ראש הממשלה עד כה, יש סיכוי סביר שכך יקרה. *

הכותב הוא הפרשן הפוליטי של הערוץ הראשון