אמצעי תשלום מכונים לעתים גם "כמות הכסף". הבנק המרכזי מחשב מדי חודש את היקפם, על ידי צירוף של המזומן שבידי הציבור והיקף פיקדונות עובר ושב בבנקים. בדרך כלל נהוג לסמן את אמצעי התשלום על ידי הצירוף 1M. עלייה חדה באמצעי התשלום מתקשרת לעלייה צפויה באינפלציה, על כן בנקים מרכזיים מנסים לשלוט על הגידול של מצרף זה ולאפשר גידול שלא יסכן את יציבות המחירים, או תגרום לאינפלציה גדולה מהרצוי. לכן, כאשר נרשמת עלייה חריגה בכמות הכסף, נוטים לראות זאת כגורם אשר יכול להביא את הבנק המרכזי להעלאת ריבית. אמצעי התשלום אינו המצרף היחידי עליו בנק מרכזי יכול להסתכל. מצרף אחר, המסומן בדרך כלל על ידי הצירוף 2M, כולל את כמות הכסף וגם את הפיקדונות הנזילים בבנק. בישראל כולל המצרף 2M את הפיקדונות בבנק עד לשנה אחת. מצרף נוסף, הוא 3M, אשר כולל את 2M וגם את הפיקדונות צמודי מטבע חוץ.
כתבות
ני"ע
