אגרת חוב קונצרנית היא כלי לחברות לגיוס כסף למימון הפעילות השוטפת, בדרך של קבלת הלוואה מציבור המשקיעים. תנאי ההלוואה נקבעים בתשקיף ההנפקה המתפרסם בעת הנפקת אגרות החוב. התנאים העיקריים בתשקיף הם: מועד הפדיון, סוג ההצמדה של הריבית, אשר לרוב צמודה למדד המחירים לצרכן או למטבע חוץ כלשהוא, וכן גובה הריבית ומועדי התשלום שלה. החברות המנפיקות את איגרות החוב הקונצרניות יכולות לשעבד לטובת המחזיקים בהם נכסים של החברה, על מנת להבטיח את תשלומי הריבית ופירעון הקרן במידה והחברה תיקלע לקשיים. הביטחונות הללו מקטינים את רמת הסיכון של האג"ח, ולכן בד"כ באג"ח קונצרניות עם ביטחונות הריבית נמוכה יותר. התשואות של איגרות חוב קונצרניות גבוהות מאלו של איגרות החוב הממשלתיות, לאור העובדה שהסיכון בהשקעה בהן גבוה יותר. לאחר ההנפקה נסחרות אגרות החוב הקונצרניות בבורסה, והן מתפקדות כמו כל נייר ערך, שמחירו בשוק נקבע לפי הביקוש וההיצע. ככל שמחיר האג"ח בבורסה יורד, כך התשואה שיקבל המשקיע שיחזיק באג"ח עד לפירעון, תהיה גבוהה יותר. אם חברה אינה מצליחה לעמוד בתשלומי האג"ח במלואם, יכולים מחזיקי האג"ח להגיע עם החברה להסדר, או לדרוש את פירוקה.