גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

החוקרים שמגלים: איזה תפקיד יש לתרבות במלחמה

ממוזיקה ואופנה ועד שירה ואמנות פלסטית, התרבות הישראלית בחצי השנה האחרונה מתכנסת בתוך עצמה ● חוקרים שדיברנו איתם מתעקשים שבניגוד לאימרה על מוזות בזמן מלחמה, הן לא שותקות, אבל גם לא ביקורתיות ● מה תפקיד האופנה בתיעוד, ומה אפשר ללמוד מסיפורם של משורר אנגלי והציור "גרניקה" על המשמעות שיצירות עשויות לקבל בעתיד?

''גרניקה'' של פיקאסו, דוגמה לביקורת בדיעבד / צילום: ap, Manu Fernandez
''גרניקה'' של פיקאסו, דוגמה לביקורת בדיעבד / צילום: ap, Manu Fernandez

ד"ר נדב אפל עוקב מאז אירועי אוקטובר אחרי רשימות ההשמעה באפליקציות המוזיקה בישראל, ומה שהוא מוצא שם זה כמעט רק שירים בעברית. "להיטים בינלאומיים מגיחים לדקה, ואז נעלמים", אומר אפל, מהמחלקה לתרבות במכללת ספיר ומהמחלקה לספרות, לשון ואמנויות באוניברסיטה הפתוחה. "זה דפוס שונה מאוד מזה שהיה לפני המלחמה. העולם נתפס כעוין, מנותק ולא רלוונטי. יש איזו אכזבה מהאפשרות שלנו להיות חלק מהמרחב הבינלאומי, אם כי אני מעריך שזו מגמה זמנית".

לא רק עברית שולטת כרגע במצעדים, גם הנוסטלגיה והעצב, והעדרות כמעט מוחלטת של שירים ביקורתיים. "אלה מגמות שזיהינו גם בתקופת האינתיפאדה השנייה, בשנות ה־90 של המאה הקודמת", אומר אפל. "המוזיקה הפכה יותר עדינה, מלנכולית ומדכדכת. הלהיט של התקופה היה 'דרכנו', שיר די עגום, ואפילו השירה בציבור חזרה אז לאופנה. טלילה אבירם כתבה על כך לא מעט בספרה 'בוא שיר עברי".

תוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד" נבראה אז כ"לא נפסיק לשיר - כוכב נולד", תוכנית שירה בציבור. כך, בזכות החיפוש אחר הנחמה, המלנכוליה והנוסטלגיה במוזיקה, השתלטו תוכניות הריאליטי על המוזיקה הישראלית, אומר אפל.

אלא שאז הנוסטלגיה הייתה לימי ראשית המדינה. היום הצעירים שגדלו בשנות ה־90 וה־2000 נוסטלגיים לשנות ה־70 וה־80, לשירים שהם מזהים עם דור ההורים שלהם או שהם עצמם הכירו כילדים.

אפל נותן כדוגמה את גרסת הכיסוי של עומר אדם ל"ואיך שלא" של אריאל זילבר. "היא טוויסט מודרני על שיר חצי־ישן, חצי־עגום, שמתאים גם לשירה בציבור. אין עדיין במצעדים שירי שכול, אנחנו עוד לא מוכנים נפשית לזה. השירים עצובים, אך לא מדברים ישירות על המצב. שירי מחאה נשארו רק במצעדים האלטרנטיביים, וגם זה בקושי, וזה זה מעניין בהתחשב בסדר הגודל של המחאה והעובדה שסוציולוגית היא אמורה לכלול לא מעט יוצרי תרבות. במוזיקה הפופולרית היא בקושי מורגשת".

אריאל זילבר בסוף שנות ה־70, מהזמרים שהדור של היום חוזר לשירים שלהם / צילום: לע''מ - משה מילנר

יוצא דופן, שאולי מעיד על הכלל, הוא הלהיט הבלתי מעורער של תחילת המלחמה, "חרבו דרבו". "בארה"ב ידועה תופעת ה'דיס' בהיפ הופ, שבה אמן מעליב אמן אחר או שמתפתח קרב העלבות בין קבוצת אמנים אחת לאחרת. ההיפ־הופ בארץ מעולם לא היה חזק ב'דיס', אבל הוא כן היה באוריינטציה פטריוטית ומיליטריסטית. "חרבו דרבו" ממש בנוי כשיר דיס, אבל הוא מופנה לחמאס ותומכיו, והוא מאוד הגיוני לתקופה. אפשר היה לחשוב שיגיעו עוד כאלה, ואני בטוח שנכתבו לו הרבה חיקויים, אבל הוא היה כל כך חזק שהוא בלע את כולם. הוא כנראה מילא את הצורך".

בחודש האחרון, החלו לחזור בזהירות גם שירים קצביים יותר לפלייליסט, כמו "נאדי באדי" של שחר טובוך.

קודם כול מתארים רגשות ומתעדים

ייתכן שמה שנראה לנו היום כביטוי אותנטי של רגשות ייקרא בעתיד כאקט מחאה. לדוגמה "גרניקה" של פבלו פיקאסו, ציור שנתפס היום כביקורת על מלחמת העולם הראשונה, ייתכן שבכלל צויר כתגובה רגשית לכאב בעקבות האירועים ורק מאוחר יותר לציור המייצג את צער המלחמה ברמה העקרונית.

דבר דומה קרה לשיריו של משורר מלחמת העולם הראשונה וילפריד אוון. לפי מאמר של ד"ר גל הרץ מבצלאל, אוון כתב במהלך המלחמה במטרה להציגה כפי שהיא באמת, אך בעצמו בחר לשוב להילחם לאחר שטופל בעקבות הלם קרב. אוון תיעד את מחיר המלחמה ולאו דווקא ביקר אותה. היו אלה המטפל שלו ובני משפחתו שבדיעבד הציגו את התיעוד הזה כמחאה נגד המלחמה.

"האמנות שבדרך כלל שורדת לאורך שנים ונתפסת בדיעבד כמייצגת אירועים דרמטיים כמו מלחמות או טראומות, היא האמנות הביקורתית", אומרת ד"ר נעמי מאירי דן, היסטוריונית של האמנות, מרצה בכירה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל, "אבל אנחנו עדיין לא בשלב הביקורתי. אין לנו עדיין פרספקטיבה. כך זה היה גם במלחמות קודמות. ממלחמת יום הכיפורים אנחנו זוכרים את הביקורת ביצירות של מנשה קדישמן ויגאל טומרקין ואחרי מלחמת לבנון הראשונה היו אלה הצלמים עדי נס ומיקי קצמן, לדוגמה, אבל העבודות שלהם הגיעו עם פרספקטיבה.

"בהיותנו בתוך האירוע עדיין, אנחנו מסוגלים כרגע בעיקר לתאר את הרגשות שלנו לגבי המתרחש, ועדיין לא לתת לו משמעות. שתי תערוכות שנפתחות בימים אלה ועושות זאת הן 'ערוגות בארי', שמספרת את סיפור הקיבוץ והאנשים דרך הצמחים שנותרו בבתיהם, ו"בין שחיקה לתקווה", שלפי הצהרת האוצרים שלה מבקשת 'לעשות מהלך של חמלה ותיקון באמצעות אמנות'".

מאירי דן אומרת כי בשני המקרים הללו, כמו ברוב תערוכות האמנות הפלסטית והמיצגים שמאפיינים את התקופה, בולט הרצון לתעד את הדברים כפי שהם. ייתכן, משום שהם נראים כלא ייאמנו, והתיעוד עצמו כבר מאפשר מידה של עיבוד, וגם חיבור רגשי בין מי שהיה שם ומי שלא היה שם, חיבור שחיוני לסולידריות ולקוהרנטיות הנרטיבית של החברה.

ייתכן שזה קורה גם מתוך חשש שמה שלא יתועד - יוכחש או יישכח. "גם הצלמים האמנותיים עוסקים היום הרבה בתיעוד. עסקתי בסוגיה הזאת כעשור לאחר רצח רבין, כאשר עלה לדיון לא רק ההבדל בין זיכרון לשכחה, אלא גם בין זיכרון להשכחה. השווינו אז בין התגובות לרצח רבין ולרצח קנדי, שהוא עדיין קונצנזוס בארה"ב, בניגוד לנרטיב סביב רצח רבין. בתערוכות שהתקיימו כעשור לאחר רצח רבין, וכן באופן ההנצחה שלו, כבר ניתן הרבה מקום לתיעוד, כנראה מתוך החשש שהאירועים יישכחו".

ד"ר נדב אפל מוסיף שגם בתחום המוזיקה, השירים יוצאי הדופן שכן מדברים על המצב מתארים אירועים ספציפיים או מספרים על נופלים מסוימים, ויש להם ערך תיעודי.

ד''ר נדב אפל / צילום: תמונה פרטית

האופנה כחיסון נגד השכחה

ד"ר מיטל פלג, חוקרת אופנה מהחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, מאירה פן אחר של מעשה התיעוד. "היסטוריונים, גם אם הם לא מגיעים מעולם האופנה, תמיד מסתכלים עליה כדי להבין את הקולות בחברה, כי את ההיסטוריה כותבים מנצחים אבל את הלבוש קשה יותר לשכתב. היא מאפשרת לבחון יחסים חברתיים וכלכליים ומגדריים".

ד''ר מיטל פלג / צילום: תמונה פרטית

לדברי פלג, הכנות, או הקיטש, מיוצגים באופנה על ידי סמליות פטריוטית או רגשית: "שרשראות של חי גם על מי שבעבר צחקו על זה. סמלי ארץ ישראל השלמה וכמובן מגן דוד בכל מקום, לא רק אצל ישראלים אלא גם אצל יהודים, וגם סמלים צבאיים. וקעקועים - דם המכבים ואריות עם דגלי ישראל ו'לעולם לא עוד'. רואים יותר ירוק חאקי במרחב הציבורי, צבע שבדרך כלל הציבור הישראלי ממש נרתע ממנו מחוץ לשירות הצבאי, וגם צהוב, תוך התייחסות ישירה לחטופים".

נעה תשבי, עונדת סמלים יהודיים וישראליים / צילום: Reuters, Roger Wong

הסמליות הזאת, אומרת פלג, היא צורך אותנטי שעולה מהציבור, מתוך המקום ששחרר את הביקורת והתמזג לפטריוטיות באופן מלא. עולם האופנה משתף איתו פעולה. "מותגים רבים הוציאו קולקציות יהודיות ישראליות - נופר חתוכה, הולילנד, מיטל בר נוי". אך לדבריה מדובר בחיבור לא ציני מבחינת האופנאים הישראלים, בניגוד למה שקורה עם צבעי דגל פלסטין, שהפכו להיות הצבעים החמים של העונה באופנה העולמית, ומוקצים בארץ.

"אנחנו רואים שתאגידי ענק כמו זארה מעלים תמונות של קולקציות בצבעי פלסטין, כשברור שהמניע הוא כלכלי", היא אומרת.

אפל ופלג מזהים, כל אחד מכיוונו, הבדלים מגדריים בתרבות המלחמה. "נהוג לומר שכשהתותחים רועמים, המכפלת מתארכת", אומרת פלג. "גם במלחמות העולם הראשונה והשנייה ראינו בגדי נשים יותר מצומצמים וצנועים ופחות צבעוניים, גם בגלל המגבלות הכלכליות ומגבלות הסחר, אבל גם בגלל הרצון בצניעות ובשמרנות".

עכשיו אנחנו רואים בעיקר צניעות בלבוש. "נשים פתאום מבקשות לערוך מחדש בפוטושופ את התמונות החשופות שלהן או מוכרות את הבגדים הלא צנועים. זה לגמרי נובע מאיזו תפיסה מאגית שהצניעות יכולה איכשהו להגן על האהובים שלנו, או מתוך תפיסה ש'זה לא הזמן' למיניות מופגנת, ואולי אפילו שמה שקרה נבע מכך שנהנינו יותר מדי".

אצל הגברים דווקא לא רואים צניעות אופנתית, אולי להיפך: אחד הלהיטים של התקופה במשלוחים לחיילים היה תחתונים עם הכיתוב "איי לאב איזראל". אבל קורה אצלם משהו אחר. "הייחוד של התקופה הזאת הוא שהשירים נותנים מקום לקשיים רגשיים של גברים בצורה שהייתה פחות מקובלת לפני כן במוזיקה", אומר אפל. "גברים שרים על הכאב שלהם. למשל, 'אין לי מקום אחר' של איתי לוי, 'להשתגע' של שיר לוי או 'עוד' של נתן גושן.

"המגמה הזאת קשורה בשינויים מגדריים כלליים והעיסוק המוגבר של הדור הזה, כולל הגברים שלו, בבריאות הנפש, אבל גם קשור לטראומה של הגברים מהמלחמה. האזכור של הטראומה מאפשר לשוחח על המצב, בלי באמת לדבר על המצב. השיר עוסק בקושי אמורפי".

שירים ויראליים באינסטגרם

בשדה השירה הלא מושרת התגובה לאירועים הייתה אולי הכי מהירה. כבר בימים הראשונים אחרי אסון 7.10, התפרסמו שירים המתייחסים ישירות לאירוע. לדברי שרי שביט, משוררת, סופרת, עורכת ומרצה לשירה באוניברסיטת תל אביב, זהו חלק מתהליך שהחל לעבור על עולם השירה העברית כבר לפני כמה שנים. "משוררים העלו שירים טריים וגם ותיקים לעמודי הפייסבוק והאינסטגרם. כאשר השיר הוותיק או החדש הופך ויראלי, הוא מכה בברזל החם של המציאות.

"בהדרגה, נושאי השירים התרחבו מעבר לעדות הראשונית על האירועים: הקשר בין השואה לשבת השחורה, הסתכלות מפוכחת על ההרג הבלתי נסבל בעזה, ומבט על ההורות הישראלית וכיצד היא מגיבה בזמן מלחמה", אומרת שרי שביט.

ובמדיום הזה כן הושמעה ביקורת. "שירים על טראומה, פחד נורא, שבירת הקונספציה הביטחונית, נושא החטופים, הפגיעות המיניות, האובדן בנפש, והמצב הקשה בעזה, נכתבו ופורסמו על גבי דפי הרשתות והעיתונים, על ידי משוררות מרכזיות מהדור הצעיר והבועט של הסצנה השירית, ביניהן יעל סטטמן, מיה טבת־דיין ועדי קיסר.

"שירה היא פורמט שמחזיק עוצמה רגשית בדציבלים גבוהים - במעט שורות ומילים, ואולי, בגלל עננת המלחמה, זה בדיוק מה שהקוראים והקוראות יכולים להתרכז ב ו כעת".

יש הטוענים כי שירים הנכתבים ומתפרסמים בסמיכות לאירועים הם בעלי סיכויים נמוכים יותר להפוך משמעותיים ולהשפיע לאורך זמן, משום שאמנות זקוקה לפרספקטיבה, אבל יש דוגמאות בעברית לשירים שנכתבו בזמן המלחמה ושרדו עד ימינו. חיים גורי כתב את "הנה מוטלות גופותינו" למחרת האירועים המופיעים בשיר. נתן אלתרמן שכתב לאורך תקופת מלחמת השחרור את 'הטור השביעי' שבו סקר בשירה את אירועי התקופה, כתב כבר ב־1947, תחילת מלחמת השחרור, את השיר 'מגש הכסף', אף שהוא מתאר אירוע שמתרחש לכאורה אחריה.

שביט רואה בשירים של התקופה הנוכחית ערך רב, וממילא מעריכה כי לכך המשוררים מסוגלים כרגע. "בימים האלו, זה נראה לא הגיוני לכתוב על כל דבר אחר", היא אומרת.

המוזות עוזרות למצוא שייכות

אז מתברר שבניגוד לאמירה המקובלת, המוזות לא באמת שותקות כשהתותחים רועמים. החוקרים שדיברנו איתם מדווחים על עושר תרבותי שנוצר גם בזמן המלחמה, גם אם האמנות לא תמיד מתייחסת אליה ישירות.

"ההיצע מסחרר", אומרת פרופ' זהר שביט, מבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב, "גם בתרבות הגבוהה וגם בנמוכה. קונצרטים, מחול, תערוכות; בסצינת האוכל כל הזמן נפתחות מסעדות חדשות, הפעילות התרבותית מתאפיינת בהרבה חיוניות, אולי אפילו בעודף חיוניות. גם הטלוויזיה מציעה שפע של סדרות חדשות ושל סרטי מקור".

פרופ' זהר שביט / צילום: תמונה פרטית

ייתכן שאותה אמירה על המוזות נובעת מכך שאותה אמנות פחות ביקורתית, יותר קיטשית, נוטה להישכח לאחר המלחמה, ולכן נדמה בדיעבד שלא הייתה. זה לא אומר שאין לה ערך. לדברי זהר שביט, התרבות עונה על צורך, בתוך חברה מפולגת, למצוא שייכות מחברת, ואולי לכן גם הביקורתיות נמוכה.

"הרושם שלי הוא שאנשים לא רוצים להישאר לבד עם המחשבות שלהם או עם החדשות. הם רוצים לצאת מהבית, לפגוש עוד אנשים שנמצאים איתם בשותפות גורל", אך אז הם נתקלים באשמת הניצולים. "האלמנט תרבותי יכול להצדיק את הגיחה החוצה. אם אנחנו זוכים להשכלה, אולי זה בסדר", היא אומרת.

היסטורית, מוסיפה זהר שביט, פריחה אמנותית ותרבותית אפיינה תקופות של אחרי מלחמה. "אנחנו לא נמצאים 'אחרי המלחמה' בשום מובן, אבל נראה שהרצון להיאחז בנורמליות מדומיינת קיים אצלנו גם בתוכה, אולי דווקא חוסר הידיעה איך ומתי היא עשויה להסתיים מוביל להקדמת השאיפה לנורמליות, והתרבות מתנהגת בהתאם".

עוד כתבות

עמית גל / צילום: מארק ניימן, לע''מ

אחרי שנה וחצי: עמית גל נבחר לממונה הקבוע על שוק ההון

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' החליט להעניק לגל את המינוי הקבוע, אחרי שוועדת האיתור העבירה לו שני שמות – גל והמשנה למנכ"ל חברת הביטוח ווישור, זיו כהן ● סמוטריץ רמז לו: "2.5 טריליון שקל שמנוהלים בגופים המוסדיים צריכים למצוא אפיקי השקעה במשק הישראלי"

בורסת הנאסד''ק בניו יורק / צילום: Shutterstock

הנתונים נחשפים: האח הקטן והתנודתי של S&P 500 סוחף את שוק הקרנות

בין ינואר למאי השנה גייסו קרנות הנאמנות העוקבות אחרי מדד נאסד"ק 100 כ־750 מיליון שקל - פי שניים מאשר בכל שנת 2023 ● המדד מוטה הטכנולוגיה מושך יותר ויותר ישראלים, אם כי עדיין מדובר בכסף קטן ביחס לנהירת המשקיעים לאח הגדול, מדד S&P 500 ● בשוק מסבירים כי מדובר בדרך טובה להשיג תשואות גבוהות, אבל גם מזהירים מפני הסיכונים

עזה / צילום: Reuters, Anadolu

החמולה מעזה שהייתה אמורה להיות הפתרון ל"יום שאחרי", והסתבכה עם חמאס

חמולת דורמוש מלב עזה עלתה לכותרות השבוע לאחר דיווח כי חמאס חיסל את מנהיגה בעקבות מגעים שקיימה עם ישראל ● בעבר המשפחה, שעוסקת גם בפעילות פשע ענפה, שימשה כ"קבלנית טרור" של חמאס והייתה אחראית בין היתר לחטיפת גלעד שליט

וול סטריט / צילום: Unsplash, Chenyu Guan

נעילה מעורבת בוול סטריט; תשואות האג"ח הממשלתיות בארה"ב צללו

הנאסד"ק עלה ב-0.6% ● מדד ניקיי עלה ב-1.3% ● בדרך להנפקה: המיליארדר ביל אקמן מכר כ-10% מקרן הגידור שלו ●  בעל מניות בטסלה תובע את אילון מאסק בגין מסחר על פי מידע פנים ● הבורסה בהודו בשיא כל הזמנים, תוצאות מקדמיות של הבחירות מצביעות על ניצחון של מודי ● האינפלציה בטורקיה עלתה ל-75% ● הבנקים המרכזיים מגמישים את התנאים להורדת הריבית, באירופה ובקנדה צפויות השבוע הורדות ריבית

סניף של Pret a Manger בלונדון / צילום: ap, Matt Dunham

כסף ישן, היסטוריה אפלה: רשת המזון שביטלה הגעתה לישראל והעניקה ניצחון לאנטישמים

רשת בתי הקפה Pret a Manger נמצאת בשליטת משפחת ריימאן הגרמנית ● למשפחה עבר עסקי בעייתי, הכולל נאצים נלהבים, ובשנים האחרונות הקמת קרן למאבק באנטישמיות כתוצאה מוועדת בדיקה היסטורית • כעת, החלטת החברה לבטל את ההסכם עם פוקס, נחגגת כהישג לתנועת ה-BDS, אותה תנועה שהקרן המשפחתית נאבקת בה ומגדירה כאנטישמית

בנימין נתניהו וג'ו ביידן / צילום: ap, Alex Brandon

ביידן ונתניהו משתתפים במשחק מסוכן: ניצול הדדי של חולשות פוליטיות

נאומו של נשיא ארה"ב בסוף השבוע היה מחושב, נועז, רב–סיכונים — וערמומי ● הוא מעמיד את ראש ממשלת ישראל בפני בחירה: בין המשך המלחמה, קרע מדיני וזיהוי מלא של ישראל עם הרפובליקאים, לבין המשך התמיכה הדו–מפלגתית הרחבה, פוליסת הביטוח של ישראל באמריקה

ראש ממשלת ספרד עם נשיא היצרנית הסינית צ'רי בברצלונה, באפריל. החברה מתכוונת להקים מפעל ייצור במדינה / צילום: Reuters, Stringer

מיתוג מחודש וייצור מקומי: כך ינסו הסינים לעקוף את מגבלות היצוא לאירופה

יצרנים סינים פועלים לשמור על נוכחותם באירופה, חרף מגבלות היצוא שמתכננת להחיל עליהם נציבות האיחוד ● בין השיטות: הקמת מפעלי ייצור בספרד ובטורקיה, ושיתופי־פעולה שימתגו אותם כ"אירופיים" ● וגם: מותג הרכב הסיני שמצליח למכור בישראל בהיקף דומה לכל אירופה

אוניברסיטת חיפה / צילום: איל יצהר

בית ספר חדש לרפואה בחיפה: מתי הוא יוקם ומי עומד מאחורי התרומה

אוניברסיטת חיפה הודיעה על הנחת אבן הפינה להקמת פקולטה לרפואה ועל תרומה גדולה במיוחד ממשפחת עמיר, מראשי הקהילה היהודית בלוס אנג'לס ● מתי היא תתחיל לפעול, ולמה כולם רוצים פתאום להקים בית ספר לרפואה? גלובס עושה סדר

השריפות בצפון / צילום: כב''ה צפון

האש מתפשטת: שריפות נרחבות בכל הצפון

נציגי צה"ל הודיעו למשפחותיהם של חיים פרי, יורם מצגר, עמירם קופר ונדב פופלוול כי הם אינם בין החיים וגופותיהם מוחזקות בידי חמאס ● גופתו של דולב יהוד ז"ל, שהוגדר כחטוף מאז 7 באוקטובר, אותרה בניר עוז • צה״ל חיסל פעיל צבאי במערך ההגנה האווירית של חיזבאללה • עדכונים שוטפים 

נטל המשכנתאות יגדל / איור: גיל ג'יבלי

גזירה חדשה: עוד לפני שהספקתם לקחת משכנתה, היא כבר התייקרה

לפי בדיקת גלובס, מי שהחל בהליך נטילת משכנתה לאחרונה עלול לפגוש התייקרות בהחזר החודשי, וגם לווים ותיקים במסלול ריבית משתנה צפויים לשלם יותר ● הסיבה: עליית תשואות האג"ח הממשלתיות מכבידה על הבנקים וגורמת לעלייה ● מה אפשר לעשות כדי לרכך את המכה?

בלבנון טוענים: חיזבאללה מפתיע את ישראל ביכולות שלו

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל במלחמה • והפעם: חיזבאללה מצליח להפיל מזל"טים ישראלים, אלפים צעדו בתמיכה בישראל בניו יורק והסיפור הלא יאומן של מורן סטלה ינאי, שנחטפה לעזה ושוחררה • כותרות העיתונים בעולם 

אייפון 15. הדור החדש צפוי לכלול שורה של שינויים / צילום: יח''צ

השמועות וההדלפות: איך ייראה אייפון 16 החדש?

בספטמבר הקרוב יושק האייפון החדש, אך כבר כעת יש מידע על האופן שבו הוא ייראה, יישומי הבינה המלאכותית שיכלול והשינויים הצפויים ● מהגדלת המכשירים ועובי המסגרת ועד שיפור בביצועים

אוניברסיטת בר-אילן / צילום: אוניברסיטת בר-אילן

תרומה אנונימית של מיליארד שקל צפויה לשנות את פניה של אוני' בר אילן

יהודי מארה"ב, שנפטר לפני מספר חודשים, תרם את סכום העתק לאוניברסיטה וביקש ששמו לא יפורסם ● התרומה ניתנה במזומן וכבר נמצאת בידי האוניברסיטה ● לפי הצוואה התרומה מיועדת להשקעה במדע עמוק, והיא צפויה לשנות את פניה של בר אילן

דוד לוי / צילום: Matty Stern / U.S. Embassy Tel Aviv, ויקיפדיה

השר לשעבר דוד לוי הלך לעולמו בגיל 86


מפועל בניין לחתן פרס ישראל: דוד לוי, שעלה ממרוקו והתקדם מעבודה בבניין לפוליטיקה המקומית והארצית, הלך לעולמו • הוא הניח אחריו אישה ו-12 ילדים • לוי כיהן במשך למעלה מעשור כסגן ראש הממשלה, ניהל את משרד הבינוי והשיכון ולאחר מכן את משרד החוץ • בשנת 2014 הוזכר לוי כמועמד לנשיאות, ובערוב ימיו קיבל את פרס ישראל למפעל חיים

דוד לוי ז''ל / צילום: מארק ניימן-לע''מ

דוד לוי היה מנהיג, לוחם חברתי ובעיקר פורץ דרך

בראשית דרכה של מדינת ישראל, בשנים בהן בני עדות המזרח סבלו מקיפוח, דוד לוי ז"ל הצטרף לליכוד ובמהרה הפך לסמל בעיני רבים ● שר המשפטים לשעבר, מאיר שטרית, נפרד מחברו ומשותפו לדרך

טרמינל 1 בנתב''ג / צילום: Shutterstock, Roman Yanushevsky

טרמינל 1 נפתח מחדש לטיסות בין־לאומיות: האם מחירי הטיסות יירדו?

טרמינל 1 נפתח מחדש לטיסות בין־לאומיות, לאחר שנסגר עם פרוץ המלחמה ● חברת התעופה ריינאייר חזרה לישראל, לאחר חודשים ארוכים בהם השהתה את פעילותה בארץ ● איזה חברות חדשות מצטרפות לפעילות בטרמינל שנפתח, והאם יש סיכוי לירידת מחירים?

המיליארדר ביל אקמן / צילום: ap, Richard Drew

מנורה מבטחים משקיעה כ-70 מיליון דולר בקרן הגידור של ביל אקמן

ההשקעה, שנעשית מכספי העמיתים, הינה בחברת הניהול Pershing Square, כחלק ממכירת 10% מהחברה שביצע אקמן בהיקף של מיליארד דולר • לפני שמונה חודשים, השקיעה מנורה מבטחים כ-80 מיליון דולר בקרן הגידור הסחירה של אקמן - החזקה ששווה היום 120 מיליון דולר

השאלות החשובות בבדיקה לאחור / צילום: Associated Press, Seth Wenig

כאשר ביצועי העבר לא מנבאים אפילו את ביצועי העבר

וול סטריט אוהבת להתרברב בתשואות שהיא לא באמת הניבה ● יש לשאול על כך כמה שאלות חשובות

קלאודיה שיינבאום, שנבחרה לנשיאה החדשה של מקסיקו / צילום: ap, Eduardo Verdugo

המועמדת היהודייה נבחרה לנשיאה הראשונה בהיסטוריה של מקסיקו

הנשיאה הנבחרת של מקסיקו היא ד"ר להנדסת אנרגיה, שעומדת בראש מפלגת שמאל ● לפני מלחמת העולם השנייה סבה וסבתה היגרו למקסיקו בעקבות רדיפות אנטישמיות ● היא התחייבה להמשיך במידה רבה במדיניות של הנשיא היוצא וקיבלה את תמיכת מפלגת השלטון

האחים אבי, רפי וג'ו נקש / צילום: אביב חופי

אבי נקש תובע את המנכ"ל אבי חורמרו: "נטל זכויות בשווי עשרות מיליוני שקלים תוך ניצול האמון"

נאמנות אבי נקש הגישה בקשה לתביעה נגזרת בשם שמונה חברות נגד אבי חורמרו, יו"ר וכמנכ"ל בחברות בקבוצה עשרות שנים, בסכום של "מעל 2.5 מיליון שקל" ● בבקשה נטען ל"התנהלות פסולה ומקוממת של חורמרו" באמצעות חברה בבעלותו ולניצול האמון שניתן בו ● חורמרו בתגובה: "טענות סרק מופרכות"