רשא חולי, מנכ''לית חברת הביומד מדיפלסט / צילום: יונתן בלום
רשא חולי, מנכ"לית חברת הביומד מדיפלסט, תמיד ידעה שהיא רוצה לנהל מפעל ייצור ● היום היא אחת המנכ"ליות הערביות היחידות בישראל, ובכל יום נוסעת חמש שעות למשרד
"בכל שנה ב־31 בדצמבר אני מכינה את רשימת החלומות לשנים הבאות, וכותבת עד איזה גיל אני רוצה להשיג אותם", מספרת רשא חולי, מנכ"לית חברת הציוד הרפואי מדיפלסט. "אלה לא דברים שקל להשיג, ומנגד אלה לא חלומות באוויר. מתוך עשרה בכל שנה אני משיגה לפעמים שישה ולפעמים שבעה. להיות ברשימת 40 עד 40 היה סעיף. והנה השגתי אותו".
הרשימה היא פיזית?
"בוודאי, וגם תלויה במקום בולט מולי. אני עובדת גם עם הצוות שלי על הכנת רשימת החלומות המקצועיים שלהם בתחילת בכל שנה, ובסופה אנחנו עוברים עליה ורואים מה השגנו. זה מדרבן מאוד".
אילו סעיפים קודמים הצלחת למחוק מן הרשימה?
"להיות סמנכ"לית תפעול עד גיל 30 ומנכ"לית עד גיל 40".
ומה יש לך עכשיו ברשימה?
"עד גיל 50 הייתי רוצה להיות מנכ"לית של אחת החברות הגדולות במשק".
חולי נולדה בחיפה, בת בכורה למשפחה ערבית נוצרית, אמא מורה ואבא הנדסאי בניין. היא למדה בבית ספר נזירות נצרת בחיפה. "בית ספר מצוין, שלמרות השם שלו הוא לא ממש דתי. לומדים בו בנים ובנות יחד ואולי רק אחת המורות בו היא באמת נזירה".
ההורים רצו שתלמד הנדסה, והטכניון היה יעד. "ואני - תמיד רציתי לנהל מפעלים. דווקא לא הייטק, אלא מפעלי ייצור, לא יודעת בדיוק למה. כשנרשמתי ללימודי תעשייה וניהול, אמרו לי: אבל אנחנו לא מכירים אף אחד שעשה את זה. עם מי נתייעץ? אבל אני התעקשתי".
שתי אחיותיה עובדות בפייזר ובאמזון, שתיהן בישראל. "הן ההשראה שלי", היא אומרת, "ואולי גם הן תופענה ברשימה הזאת יום אחד".
בגיל 23 סיימה את התואר ויצאה לחפש עבודה בניהול קו ייצור, "עניין בכלל לא טריוויאלי בגיל כזה. לשמחתי, קיבלתי הזדמנות מחברת יונידרס, בתחום השכרת בגדי עבודה או חבילות ניתוח לבתי חולים. התחלתי כמנהלת איכות - עדיין לא קו ייצור, אבל אמרתי, העיקר להתחיל. בתוך שנה ניהלתי את אחד המפעלים הקטנים יותר של החברה, ואכן בגיל פחות מ־30 מוניתי לסמנכ"לית תפעול".
בתפקיד הגדול ביותר שלה ביונידרס ניהלה 400 עובדים, אך בגיל 36 חיפשה תפקיד סמנכ"לות גדול יותר כדי להיות מנכ"לית בגיל 40. כך פגשה את עירן טאוס, אז מנכ"ל נובולוג, חברה ציבורית העוסקת במתן שירותי רפואה מבוססי טכנולוגיה, שהחליט להגשים לה את החלום מוקדם מהצפוי ומינה אותה למנכ"לית מדיפלסט.
"זו חברה שמציעה שירותי סטריליזציה למכשור רפואי לחברות המובילות ובשנים האחרונות גם לסטארט־אפים. בשנתיים שבהן אני כאן הגדלנו את כושר הייצור באופן ניכר, הכנסנו עוד ציוד, נכנסנו לנישות חדשות ושיפרנו את היכולות התפעוליות בצורה טובה".
את גרה בחיפה והמפעל ביבנה. כמה זמן זה לוקח לך בכל יום?
"שלוש וחצי שעות לשם ובערך שעתיים חזרה. אני גרה באוטו. אבל אמרתי, אשבור את תקרת הזכוכית ויהי מה. יהיו כמה שנים קשות, אבל אני בונה את עצמי".
איך השפיעה המלחמה?
"יבנה הייתה תחת אזעקות, אבל עבדנו 24/7 כי העבודה שלנו קריטית. מבחינתי האישית, אני ערבייה פה לבד, אבל אני מדברת על הדברים בפתיחות, ולא היו בעיות".
ובימים אחרים, יש משמעות לזהות שלך?
"אין כמעט מנכ"ליות ערביות בארץ. גם מנכ"לים ערבים אפשר לספור על יד אחת, ואם יש אז בחברות שהם או הן עצמם הקימו. הבעלים של יונידרס, רון סמואל, ומנכ"ל נובולוג הקודם עירן טאוס נתנו לי הזדמנות. הם ראו את הפוטנציאל. אני מאמינה שהייתי מגיעה בכל מקרה, אבל זה היה לוקח לי יותר זמן".
איך את מסבירה שדווקא את פרצת את תקרת הזכוכית?
"אני אדם מאמין, אז אני מודה לאלוהים, ואחריו להורים שלי. בבית שלי לא נתנו להתייאש, המחשבה היא תמיד שצריך לעבוד קשה, זה המצב, ואם לא מגיעה הזדמנות אחת, אז לעבוד שוב ולהגיד שוב ולא להרים ידיים".