ד''ר נטע מימון, מנכ''לית Neuro-Fi, חוקרת מוזיקה ומוח / צילום: יונתן בלום
ד"ר נטע מימון משלבת בין מוזיקה לחקר המוח כדי לסייע לחולי אלצהיימר ופרקינסון ● היא גם הקימה חברה שרוצה להפוך את מה שאנחנו שומעים באוזניות לגירוי מוחי שיעזור לנו להירגע
ד"ר נטע מימון התחילה לנגן בצ'לו כבר בגיל 8, והיא עושה זאת עד היום, אבל בדרך הקריירה המוזיקלית קיבלה תפנית. "למדתי בתיכון לאמנויות תלמה ילין, והגברתי גם את המקצועות המדעיים", היא אומרת, אבל לא חשבה שניתן לשלב בין התחומים. כשהייתה צריכה לבחור, היא החלה תואר באקדמיה למוזיקה בירושלים.
"ניגנתי מוזיקה קלאסית וערבית וג'אז, אבל למרות הגיוון, הרגשתי שמשהו חסר לי. באותה התקופה קראתי את הספרים של הנוירולוג אוליבר סאקס, 'מוזיקופיליה' ו'האיש שחשב שאשתו היא כובע', סיפור על אדם שסובל מפגיעה מוחית שלא מאפשרת לו לזהות חפצים. אחת מדרכי ההתמודדות שלו הייתה שירים. למדתי, בין היתר מהספרים של סאקס, שיש תחום כזה שקוראים לו 'קוגניציה מוזיקלית', חקר המוח בקשר למוזיקה. זו הייתה ממש התגלות". היא הבינה שהיא מעדיפה לחקור את המוזיקה מאשר להגיע לטופ כנגנית.
בעקבות הגילוי היא הגיעה לתוכנית הבינתחומית על שם לאוטמן באוניברסיטת תל אביב. "אחרי שיעור אחד אצל פרופ' זוהר איתן מבית הספר למוזיקה ביקשתי להיות עוזרת מחקר שלו. נכנסנו לקרביים של ההבנה התיאורטית איך צלילים משפיעים על התפיסה. גילינו, למשל, שצליל, ככל שהוא נעים ויציב יותר בתוך הסולם, נתפס כבהיר יותר, ויש לו גם תחושה מרחבית מיוחדת. התפיסות שלנו הן פעמים רבות בין־חושיות".
הקפיצה הבאה בקריירה התרחשה כששמעה הרצאה של פרופ' נתן אינטרטור, שהגיע לתחום מדעי המוח דווקא מן המתמטיקה ותחום עיבוד האותות. "הוא הסביר כיצד הוא מבצע ניתוח חדשני של סיגנל ה־EEG הנמדד מהמוח: כיום מודדים רק את התדר הבסיסי שבו מתרחשת הפעילות החשמלית בתאי העצב, וזה דומה לצליל אחד, אך ניתן למדוד גם את תדרי־העל שמפיקה הפעילות הזאת, וזה דומה יותר לגוון של הצליל. כלומר, לא רק מה שמבדיל בין דו לרה, אלא מה שמבדיל בין דו של צ'לו לדו של חצוצרה".
רגע, וזה קשור למוזיקה?
"לא! אבל המוזיקה והפעילות החשמלית במוח, שניהם גלים, ואפשר לנתח אותם באותה צורה. בזכות הניתוח החדש הזה אינטרטור הצליח למדוד פעילות מוחית בשלוש אלקטרודות EEG בלבד, במקום המון, וזה מאפשר להוציא אותו מבית החולים ולהיות מכשיר מדידה נייד".
אינטרטור לא נתן במקרה דווקא את הדוגמה הזאת. גם הוא חובב מוזיקה מושבע. הייתה בין השניים כימיה מיידית והיום מימון עובדת כחוקרת ומובילת תחום ההערכה הקוגניטיבית בחברת נוירוסטיר, שאינטרטור ייסד.
מכשיר ה־EEG הנייד של החברה נועד לזיהוי מחלות ניווניות של המוח כמו אלצהיימר ופרקינסון, ומימון חשבה שגם המשימה המוטלת על הנבדקים יכולה להיות מוזיקלית. "ערכנו מחקר משותף עם חברת התרופות נוברטיס, והם סיפרו שהנבדקים הרגישו מאוד נעים בבדיקה, שהיא בדרך כלל מלחיצה. בסוף זו אולי התרופה הכי חשובה שלי לעולם עד כה. לקחת סיטואציה מלחיצה ולהפוך אותה לנעימה".
מימון מציינת שהמוזיקה עצמה עוזרת לתפקוד הקוגניטיבי. "למוזיקה יש דיבור ישיר ומהיר עם המוח, עוד לפני המודעות. קודם מרגישים ואז מבינים. ולאחר מכן גם האזורים הקדמיים במוח מופעלים, ואנחנו רואים אנשים עם מחלות ניווניות של המוח ממש מתעוררים לחיים. אפילו אצל אנשים בתרדמת רואים שינוי בפעילות המוחית כשמשמיעים להם מוזיקה שהם אוהבים".
המכשיר נמצא היום בשימוש בקליניקות פרטיות ובמוסדות מחקר, ובינתיים מימון הקימה ומנהלת חברה משלה, בשם Neuro-Fi, יחד עם המוזיקאים אסף תלמודי ורונן פרי. "אנחנו הופכים כל דבר שאת שומעת באוזניות, כולל מוזיקה, פודקאסט או שיחת טלפון, לגירוי מוחי שנועד להשיג מטרה מסוימת, כמו ריכוז או רוגע. אנחנו בעצם שולטים בממדים פסיכואקוסטיים של הגירוי, בלי להפריע לחוויה של השמע". החברה נמצאת כיום בשלב הפיילוט.
במקביל היא ממשיכה לנגן. "עד הקורונה ניגנתי עם דודו טסה ועם הלהקה שלי פוטוטקסיס. כרגע הלהקה לא פעילה אבל אני מנגנת היכן שאני רק יכולה".
ואיפה תהיי עוד עשור?
"אני רוצה להמשיך בתעשיית המיוזיק־טק וגם להפיץ את הבשורה. אם פעם הייתי צריכה להסביר מדוע חשוב להבין איך מוזיקה משפיעה על המוח, במקום רק ליהנות ממנה, אני מקווה שעוד עשור לא אצטרך להסביר".