גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

אין להניח שאדם מוחלש שמסייעים לו יהיה בעתיד אסיר-תודה / צילום: איל יצהר

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

אנשים שלוקחים על עצמם לסייע לקרובי משפחה מוחלשים בניהול כספיהם בהתנדבות, צריכים להביא בחשבון שייתכן כי יום אחד הם ייתבעו לתת דין וחשבון מפורט על התנהלותם הכלכלית או לשלם פיצויים. זהו המסר החשוב שמעביר בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בפסק דינו, העוסק בתביעה של אישה נגד אחותה וגיסה.

● התקשורת דיווחה שאישה הפסידה כתובה בסך 18 מיליון שקל. האומנם?
● האם ניתן לשנות צוואה הדדית לאחר שבן הזוג הפך לחסוי?
● האם הסתירה את ברית-המילה, האב דרש פיצויים. מה קבע בית המשפט?

בכתב התביעה על סך של מיליון שקל, הסבירה התובעת כי היא אישה קשת-יום, אשר ננטשה על-ידי בעלה בשנת 1996, ניהלה הליכי גירושים קשים ונותרה להתמודד לבדה עם שני ילדים נכים, שהיא שימשה כאפוטרופוסית עבורם גם בבגרותם. התובעת קיבלה עבור הבנים קצבאות ביטוח לאומי וכן סך של כ-700 אלף שקל מדירתה שנמכרה בכינוס נכסים. מאחר שהיא עצמה אדם מוחלש, חסר השכלה ופגוע קוגניטיבית, היא ביקשה מאחותה ומבעלה של האחות לסייע לה בניהול הכספים.

בחלוף כ-20 שנה, התובעת פנתה לבית המשפט וטענה כי לאורך השנים האחות והגיס מעלו בכספים שניהלו בחשבונותיה וגזלו לכיסם מאות אלפי שקלים על חשבונה וחשבון ילדיה המנוחים.

האחות והגיס הכחישו את הטענות וראו בכך כפיות-טובה קיצונית מצד התובעת. לטענתם, במשך 20 שנה הם סייעו לתובעת על חשבונם ללא תמורה, לא רק מבחינת השקעת הזמן והאנרגיה, אלא גם מבחינה כספית. הם הוסיפו כי לא זאת בלבד שלא לקחו ממנה כסף, אלא שמאחר שבתחילת הדרך הכנסותיה של התובעת לא הספיקו למחייתה, הם אלה שנתנו לה כספים מזומנים מכיסם.

מפאת חוק ההתיישנות, התובעת לא יכולה לתבוע את בדיקת החשבונות אלא לגבי שבע שנים אחורה. אולם במקרה זה היו אלה דווקא הנתבעים שביקשו כי המומחה שמונה על-ידי בית המשפט לבדיקת טענות התובעת, יבדוק את כל החשבונות מאז שהנתבעים נכנסו לתמונה.

מסקנת המומחה מהמעבר על תנועות החשבונות הייתה שקיימים סכומי כסף המצטברים לסך של כ-340 אלף שקל, שהנתבעים לא יכולים לספק עבורם מסמכים או קבלות, המסבירים עבור מה הוצאו מחשבון התובעת.

חובת זהירות והגינות מוגברת 

במקרה כזה, השאלה הקריטית היא על מי מוטל נטל ההוכחה: האם התובעת היא שצריכה להוכיח כי הכספים החסרים "נגנבו" על-ידי קרובי משפחתה לצרכיהם הפרטיים בחוסר תום-לב - או שהנתבעים הם אלה שצריכים להוכיח כי הכספים שימשו עבור התובעת.

תשובתו של בית המשפט - שאולי תפתיע רבים - היא שנטל ההוכחה הוא על הנתבעים. מאחר שהנתבעים לא הצליחו לשחזר באופן מספק את הראיות להסבריהם בדבר הכספים החסרים, הם חויבו לשלם אותם לתובעת, בצירוף הוצאות משפט בסך של 50 אלף שקל. לגבי כספים שהאחות והגיס העבירו לתובעת, בית המשפט פסק כי יש לראות בהם מתנה, מאחר שלא דאגו להסכם מסודר מול התובעת.

לשאלה מדוע אדם שהתנדב לסייע לאחר ללא תמורה מוצא עצמו בסוף עומד לדין, ועוד מחויב לשלם פיצויים, עונה בית המשפט את הכלל הבא: "הנוטל על עצמו טיפול באדם מוחלש, גם ללא מינוי רשמי, ועוסק בכספיו של המוחלש, חב הוא חובת זהירות והגינות מוגברת, ובראש ובראשונה חב הוא בניהול חשבונות מסודר, מלווה באסמכתאות. זה המערב עצמו בכספי החלש, גם אם מכוונה טובה - עליו הנטל להוכיח כל תקבול והוצאה".

המסקנה מפסק דין זה הוא שאסור להניח שהאדם המוחלש שמסייעים לו יהיה בעתיד אסיר-תודה או מוחלש מכדי לתבוע. פעמים רבות מאחורי תביעתו של האדם המוחלש עומדים גורמים אחרים, כמו יורשיו הפוטנציאליים. לכן, חשוב לנהל עבור האדם המוחלש חשבונות נפרדים, מבלי לערבבם בחשבון האישי של המסייע, ולשמור את כל הקבלות והמסמכים הקשורים לניהול הכספים לאורך כל השנים באופן מסודר.