מירב כהן, יש עתיד (משדר מיוחד, קשת 12, 3.1.24) / צילום: יח''צ
המלחמה בעזה והקיצוצים בתקציב שיבואו בעקבותיה מעלים לדיון גם מצוקות כלכליות וחברתיות שצפויות להתגבר כעת. בהקשר זה התייחסה ח"כ מירב כהן לתופעת האי ביטחון התזונתי וציינה כי "לצערנו, עוד לפני המלחמה כבר היה שיעור מאוד גבוה של אי ביטחון תזונתי בקרב משפחות בישראל". לדבריה, נכון לאותה תקופה "30% מהמשפחות סבלו מאי ביטחון תזונתי", כש"במדינות ה-OECD זה רק 7%. זאת אומרת", היא סיכמה, "אנחנו במקום מאוד מאוד לא טוב". האם זו השוואה נכונה?
● המשרוקית | באיזה בית דין מתנהל ההליך נגד ישראל? ברשת מבולבלים
● המשרוקית | ההיסטוריה מלמדת על הסיכוי שהגירה מרצון תפתור את בעיית עזה
● המשרוקית | בג"ץ עצר מהלך של העברת "מסתננים" לראונדה תמורת תשלום?
לפי הגדרתו של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), אי-ביטחון תזונתי הוא "היעדר נגישות רציפה למזון בטוח ומזין בכמות מספקת כדי להבטיח גדילה והתפתחות תקינות וחיים". לארגון יש גם נתונים על מצב הפרמטר הזה במדינות העולם לאורך השנים. בספטמבר 2022 פרסמו ב-OECD דוח בנושא, בו ערכו עיבוד לנתוני FAO, וממנו עלה כי בין השנים 2018-2020, 7.5% מאוכלוסיית ה-OECD סבלה מ"אי ביטחון תזונתי מתון". כלומר, בדומה לנתון ההשוואתי שהזכירה ח"כ כהן.
אבל מהו שיעור האי ביטחון התזונתי בישראל, על פי אותו ארגון? לפי נתוני ה-FAO העדכניים ביותר, בין 2020 ל-2022 עמד בממוצע שיעור האי ביטחון התזונתי - המתון והחמור יחד - על 13.2%. זהו נתון גבוה יחסית לשאר המדינות ב-OECD - ישנן רק ארבע מדינות בארגון שהמצב בהן גרוע יותר (לא כולל טורקיה וקולומביה שלגביהן אין נתונים) - ועדיין הנתון הזה רחוק מאוד מאותם 30% שהוזכרו על ידי כהן.
אז על מה מבוסס המספר שבו היא נקבה? מטעמה נמסר לנו כי "הציטוט הוא מהמקור שיודע הכי טוב מה המצב של אי ביטחון תזונתי בישראל - ביטוח לאומי" (תגובתה המלאה מובאת בהמשך). ואכן, לפי נתוני הביטוח הלאומי, ברביעים השני והשלישי של 2023, 30.9% מהאוכלוסייה הבוגרת חיה באי-ביטחון תזונתי בשל סיבות כלכליות. אבל האם זה נכון לייצר משוואה בה מצד אחד מציבים את הנתון העולמי שנמדד לפי המתודולוגיה של ה-FAO ובצד השני את הנתון הישראלי שנמדד לפי המתודולוגיה של הביטוח הלאומי?
פנינו לביטוח הלאומי ושם הסבירו לנו כי השנה החליטו שם להרחיב ולהעמיק את הסקר - כך שלמעשה, זה יהיה בעייתי להשוות את הנתונים המופיעים בו אפילו לנתונים שפורסמו על ידי הביטוח הלאומי עצמו בשנים הקודמות (ואכן, ב-2021 עמד הנתון על 17.5% בלבד). במסמך של מרכז טאוב מוסבר כי השיטה שבה משתמשים בביטוח הלאומי ("השאלון האמריקאי") היא ייחודית יחסית, וברוב מדינות העולם לא נעשה בה שימוש. גם פרופ' ג'וני גל, חוקר ראשי במרכז, ואחד ממחברי המסמך, סבור כי "אם רוצים להשוות למדינות ה-OECD, עדיף להשתמש בנתוני הארגון". לדבריו, "התמונה המשתקפת בנתונים הללו מאפשרת מבט נכון על התופעה החמורה כשלעצמה בישראל", שיש בה די "על מנת שקובעי המדיניות יבינו כי יש כאן בעיה חמורה המחייבת התערבות מקיפה".
מטעמה של ח"כ כהן נמסר: "אני מודעת למגבלה שבהצלבת הנתונים, ייתכן שה-OECD טועה גם לגבי נתונים של מדינות ספציפיות אחרות. אבל גם אם נחמיר עם עצמנו ונסתמך רק על נתוני ה-OECD, גם לגבי ישראל, אי הביטחון התזונתי בישראל הוא כמעט פי 2 מממוצע ה-OECD, וזוהי תעודת עניות, תרתי משמע, למדינת ישראל".
בשורה התחתונה: דבריה של כהן מטעים. לא ניתן להשוות בין נתון האי ביטחון התזונתי בישראל כפי שהוא מחושב על ידי הביטוח הלאומי (30.9%), לבין הנתון המקביל מה-OECD (העומד על 7.5%), מכיוון שמדובר בשתי מתודולוגיות שונות. אם רוצים להתייחס למצב בישראל בהשוואה עולמית, הנתון הרלוונטי הוא נמוך בהרבה, ועומד על 13.2%.
תחקיר: יובל אינהורן