שלט רחוב של המלך סלמן (מימין) ובנו מוחמד. פער הדורות משתקף ביחס לישראל / צילום: Associated Press, Amr Nabil
"הרצון למנוע או לעכב את הנורמליזיצה עם סעודיה היה מרכיב משני במכלול השיקולים שגרם לחמאס לפעול", כך אומר לגלובס האלוף (במיל') תמיר הימן, ראש אמ"ן לשעבר וכיום מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי inss. "המרכיב הראשי היה הרצון לשחרור האסירים, והשני היה הצטברות של אירועים בהר הבית וגם במחשבה של אנשי החמאס שהולכים לשנות את תנאי הכליאה של האסירים מיד לאחר חג שמחת תורה. הסיפור של הנורמליזציה נמצא שם ברקע, אבל הוא היה גורם משני לחלוטין בשיקולים הראשיים.
"אני לא יודע אם זה יעכב את הנורמליזציה עם סעודיה, אבל זה בוודאות ישפיע על המרכיב הפלסטיני בתוך התהליך", הוא מוסיף. "אבל אני רואה גם הזדמנות כאן בהקשר הזה. סעודיה יכולה להיות מרכיב בתהליכי סיום המלחמה יחד עם הרשות הפלסטינית, באופן שישנה את הקונספציה של חמאס ככתובת. במקום חמאס ככתובת נקבל את הרשות הפלסטינית כגורם מייצב, לאחר שהזרוע הצבאית של חמאס תיעלם ותאבד מיכולותיה. זה לא אומר שאחרי המלחמה הזו אין ארגון חמאס. הארגון הזה לא יכול להיעלם. אבל נוכל להישאר עם ארגון חברתי תרבותי דתי שמעליו יש שליטה של הרשות, ותמיכה סעודית במסגרת נורמליזציה כללית".
לדברי האלוף היימן, "הקונספציה הקודמת בתהליך לסיום המלחמה בעזה כללה התערבות של תיווך, לפעמים מצרי, עד שנוצרים אש. ניתן לחשוב על ארכיטקטורה אחרות שבה סעודיה והרשות הפלסטינית, הפת"ח, מנהלים את האירוע מעל ראשי החמאס. אבל אנחנו עוד רחוקים מאוד מהדיבורים האלה. ראשית אנחנו צריכים לוודא שהזרוע הצבאית של החמאס לא תהיה הגורם בעל הכוח שמכתיב את העניינים. ככל שהוא עוד חזק, הנכונות שלו לקבל תכתיבים נמוכה. זה הצעד הראשון שצריך לעשות ולרכז בו את כל המאמץ בעזה. לא להתבלבל עם חזיתות אחרות ולהכות חזק בחמאס".
עד כמה הקונספציה שהייתה לנו קרסה? זו שהביאה אותנו להעביר כספים במזוודות ולחשוב ששקט אזרחי יחזיק לאורך זמן?
"הקונספציה הזאת קרסה משום שהיא מיצתה את עצמה. היא הייתה נכונה למשך שנים, אבל היו התפתחויות, בעיקר בתקופה האחרונה, אני מניח בחודשים האחרונים, שהצביעו על המיצוי שלה", אומר היימן. "באיזשהו שלב תפיסות ותיאוריות קורסות כתוצאה מהעובדה שהמציאות משתנה, היא לא קפואה. המשברים נוצרים כאשר אנחנו לא מבינים את השינוי ומחזיקים את התפיסה הישנה, ואז באיזשהו שלב התפיסה לא רלוונטית. זה מה שקרה כאן. אז האם היא היתה שגויה מלכתחילה? לא. האם היא מיצתה את עצמה באיזשהו שלב והפכה ללא רלוונטית? כן. מתי היה השינוי? אני לא יודע, ואת זה אני מניח יתחקרו. במהלך החודשים האחרונים התפתחו דברים שהפכו את הקונספציה הזאת לבלתי רלוונטית, ואנחנו איתרנו את זה רק אחרי שהופתענו".
"יש לנו עדיין מודיעין מעולה"
איך יתכן שמבחינה מודיעינית היה מחדל עצום שכזה? מה זה אומר על צה"ל? אולי אנחנו הרבה פחות חזקים ממה שחשבנו?
"היה פה כשל שצריך לתחקר אותו, אבל מכאן לצאת מן הקצה אל קצה אל עבר חוסר ביטחון מוחלט, בכל היכולות שלנו, במודיעין ובמבצעים - זו תהיה טעות חמורה. היעדר ביטחון עצמי הוא הדבר שאויבינו מחפשים והוא הדבר שיכול להביא לפגיעה במורל ובמאמץ. ביטחון עצמי, אמון ביכולת ובהתאוששות המערכת הם מאוד מאוד חשובים. היה פה כשל, להערכתי נקודתי, בעל השלכות קטסטרופליות, שיתחקרו בצורה הכי קפדנית - אבל אסור לנו לגזור מכך מסקנה שהכל אבוד. זה רע מאוד ומשפיע גם על המורל.
"אני יכול לומר, בעקבות דברים שאני בימים האחרונים מגלה, שיש לנו עדיין מודיעין מעולה ויכולות מעל הממוצע מכל המזרח התיכון. הכשל שהיה כאן יתוחקר ואסור לרגע להקל ראש במה שקרה. הלב נקרע ממה שקרה. אבל מקצועית, כשמסתכלים על היכולות שלנו בכל המזרח התיכון, בלבנון, בסוריה ובאיראן - לא אלמן ישראל".
לדעתך זה כשל רק של הצבא או גם של המדיניות במדינה?
"אני לא יודע אם עדיין אפשר בכלל לגעת בזה, נורא קשה לי להתעסק בזה תוך כדי הקרבה של אנשים בשטח או מראות הזוועה. באמת אי אפשר לתאר את כמות הסבל והכאב שיש בעם ישראל כרגע. הצורך לענות על השאלות האלה בהחלט מתבקש, ויבוא היום ונענה עליהן. עכשיו רק אומר שזו לא פעם ראשונה שכשלים כאלה קורים, וכדי להתייחס צריך להביט בתקדימים ההיסטוריים. כיצד ועדות חקירה התייחסו למקרים כאלה בעבר, איך המערכות מקצועית התייחסו לזה? אפילו כשוועדת החקירה במלחמת יום הכיפורים לחלוטין לא נגעה בדרג המדיני מבחינת האחריות למחדל - העם בישראל לא פטר אותו מאחריות. אנחנו בראשיתו של אירוע, עכשיו צריך לתת גיבוי למנהיגות, לתת בה אמון כי אחרת יהיה משבר יותר חמור מזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו".
האם צה"ל אי פעם נערך לתרחיש כמו שראינו בשבת?
"התרחיש שראינו הוא אינו תרחיש לא מוכר. התוכנית הזאת היא תוכנית סדורה, כמו שאנחנו יודעים מהתוכניות של יחידות רדואן בצפון שגם דומות. הדרך המרכזית להתמודדות היא קודם כל התרעה מודיעינית מקדימה שמאפשרת היערכות, במידה והיא לא קיימת אז לא ניתן להיערך. כלומר. מה שראינו בשבת לא הפתיע בצורה שלו. ההפתעה הייתה בעיתוי. זה נושא שאני מניח שיתוחקר לעומק. אחר כך יש חגורות ביטחון נוספות, שגם הן כנראה כשלו, ועוד שלל דברים טקטיים שככל הנראה לא פעלו כנדרש. כלומר, גם המערכת הראשית של התראה ואיתור וגם המערכת המשנית של חוסן למול הפתעה לא פעלו כנדרש".
האם ואיך צריך להגיב לקריאות כעת להיכנס ולכבוש את כל עזה, "להיכנס בהם"?
"כל אזרח בישראל שראה את התמונות והפרטים - הבטן שלו מתהפכת. הדבר הראשון שהוא רוצה זה להיכנס 'לכסח את כולם' בלשון העם, בלי יותר מדי לחשוב. פה ההבדל בין האזרח לאנשי המקצוע בתחום הביטחון. שלא נתבלבל, גם הם מרגישים את אותן תחושות. הכעס קיים גם אצלם, אבל על הכעס הזה יש איזון של מה אני רוצה להשיג, איך זה יסתיים ומהי הדרך הטובה להביא לסיום המוצלח. הם חייבים לחשוב כך, חייבים את הניתוק הרגשי. ממפקד כיתה תחת אש ועד לשר ביטחון, רמטכ"ל וראש ממשלה. מנתקים את מה שמרגישים, וחושבים מה נכון לעכשיו".
"ערוץ פעולה מאוד צר"
עד כמה אנחנו בסכנה של התלקחות בגבול הצפון? מה האינטרס של חיזבאללה כאן?
"אני בזהירות מעריך שניתן להגיע להסלמה בגבול הצפון, אבל היא תהיה מהלך מתגלגל מתוך היתקלויות בשטח, לא מונחית מלמעלה אלא כתוצאה מדינמיקה של חילופי מהלומות. חיזבאללה, שמעורב כרגע באמצעות ארגוני הפרוקסי שלו, או במתן אפשרות לארגונים פלסטינים לפעול. חיזבאללה מנסה לפעול מתחת לסף התלקחות של מלחמה אבל מעל הסף של אדישות. כלומר, הוא פועל בין אדישות לבין מעורבות מלאה. אבל זה ערוץ פעולה מאוד צר. הוא עלול לטעות למעלה ולחשוב שפעולה שהוא רוצה שתתפרש על ידינו כפעולה מתחת לסף המלחמה, ואנחנו נפרש אותה ככזו שמעל לסף המלחמה. מכאן רצף של תגובות, ואפשר להגיע למקום שאנחנו לא רוצים בו".
עד כמה המתיחות בחברה הישראלית בשנה האחרונה השפיעה על נכונות האויב לתקוף?
"אגף המודיעין הוציא התראה שכתוצאה מהפעילות הפנימית הזאת עלול להיות סיכון למדינת ישראל במלחמה. הוא הוציא שתי התראות כאלה במהלך השנה האחרונה. זה חסר תקדים. להערכתי זה בהחלט היה מרכיב רקע שמאפשר. הוא לא המרכיב הראשי, אבל בהחלט איפשר. בדיקות תדמית הלכידות, רמת העוצמה החברתית, הפנימית והצבאית, יכולות להקרין על חולשה, וכנראה היו ברקע של הדברים".