גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ישנם מקרים חריגים בהם בית המשפט מחלק את הרכוש באופן בלתי שיוויוני / איור: Shutterstock

הכותבת היא שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה 

חוק יחסי ממון קובע את העקרון על פיו שווי כל הנכסים שנצברו לזכות בני זוג במהלך הנישואין מתחלק בינהם בחלקים שווים בעת הגירושים, עם זאת במקרים יוצאי דופן ניתן לבית המשפט שיקול דעת לחרוג מהכלל, ולחלק את השווי באופן בלתי שוויוני לטובת צד מקופח. המצבים יוצאי הדופן בהם חלוקה שיוויונית תוכר כבלתי צודקת נוצרים כאשר אחד מבני הזוג צבר יתרון כלכלי משמעותי מאד שלא היה קיים קודם לנישואין על פני בן הזוג האחר, לדוגמה משום שיכול היה להשקיע את זמנו בפיתוח קריירה, בעוד שהאחר הקדיש עצמו לבית וגידול הילדים.

● העברת זכויות בדירה בעת גירושים בלי לשלם היטל השבחה? לא בכל מקרה 
● הצעת החוק שעשויה להפוך את ישראל למוקד עולמי לבוררויות 

חלוקת הכספים באופן בלתי שוויוני היא בדרך כלל פשוטה למדי, אך מתעוררת בעיה סבוכה יותר כאשר הנכס היחיד שיש לחלקו בעת הגירושים הוא דירה המגורים המשותפת, אשר נרשמה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים, והמשמעות של חלוקה בלתי שיוויונית היא פגיעה בזכות הקניינית של בן הזוג בדירה.

בשנת 2015 בית המשפט המחוזי בחיפה שלל את האפשרות העקרונית לחלק דירה באופן בלתי שיוויוני, בטענה שעל פי חוק יחסי ממון אין לאזן בין בני הזוג שווי של נכסים שהם הסכימו בכתב שלא יאוזנו ביניהם, והסכם רכישת הדירה ממלא אחר תנאי זה. בית המשפט המחוזי נסמך גם על פסיקות ותיקות של בית המשפט העליון, שקבעו כי יש לראות ברישום דירה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים, כמתנה ויתור על טענות בדבר השקעה לא שוויונית בעת רכישת הדירה מטעם הצד שהשקיע יותר.

כעת הגיעה הסוגיה פעם נוספת לפתחו של בית המשפט. במקרה זה מדובר בזוג שנישא בשנת 2001, והתגרש בשנת 2018. בשנת 2013 פרץ משבר בין בני הזוג, וכחלק משאיפתה לשלום בית, האישה הסכימה למכור דירה שהיתה בבעלותה הנפרדת עוד לפני הנישואין, ובמקומה רכשה דירה אחרת שנרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים. זמן קצר לאחר מכן התפוררו הנישואין באופן סופי.

בית המשפט המחוזי בתל אביב השתכנע שזהו אחד מהמקרים שבהם יש הצדקה להפעיל חלוקה בלתי שיוויונית של הרכוש בעת הגירושים: מעבר לעובדה שהאישה לבדה השקיעה את כל הכסף עבור רכישת הדירה, הרי שבעוד שהאישה עבדה לאורך השנים כעובדת סוציאלית בשכר נמוך, והקדישה את כולה לגידול שלושת ילדי בני הזוג, שניים מהם בעלי צרכים מיוחדים, הבעל פיתח קריירה כ"יועץ עצמאי לעסקים", וצבר מוניטין ויכולת השתכרות גבוהה משמעותית משל האישה. בית המשפט גם קבע כי אין סבירות שהאישה תוכל לפתח קריירה משל עצמה גם לאחר הגירושים, הן משום שהיא ממשיכה לטפל בילדים בעלי הצרכים המיוחדים, והן לאור התדרדרות במצבה הנפשי, נוכח אירוע טרגי במשפחתה, עת נפטרו שלושת אחיה ואחיינה. בנוסף התרשם בית המשפט מהתנהלות חסרת תם לב של הבעל בעת ניהול ההליך הרכושי, כאשר הסתיר מידע מבית המשפט אודות נכסיו, ולא שיתף פעולה עם המומחה שמונה לצורך בירור היקף רכושו.

באשר לשאלה האם כדי להגיע לתוצאה יותר צודקת ניתן לחלק את כספי תמורת מכירת הדירה באופן בלתי שיוויוני, השיב הפעם בית המשפט המחוזי בחיוב. "הגיונם של דברים ברור", פסק בית המשפט, שכן כל ייעודו של חוק יחסי ממון הוא ביצירת שותפות זוגית מיוחדת החורגת מכללי הקניין הרגילים, ולכן כפי שניתן להעביר לבן הזוג שווי של מחצית דירה שנרשמה על שם רק אחד מבני הזוג, מבלי שהדבר יחשב כפגיעה בזכות הקניין שלו, אין סיבה למנוע העברת שווי שונה לכל אחד מבני הזוג מתמורת דירה הרשומה כמשותפת.